בנט ונתניהו השבוע בכנסת. ברקע: יו"ר הקואליציה סילמן / צילום: Reuters, Ronen Zvulun
שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד ביצע השבוע סבב מינויים במטה שלו. הוא היה הראשון בממשלה שהושבעה בתחילת השבוע שהודיע על איוש הכוורת שלו כמעט מיד - גילי האושנר, יאיר זיוון, תמי נשיא, יעל בר ועוד - כולם הולכים לצדו כבר שנים ארוכות ומופיעים בהודעה שנשלחה לעיתונות ביום רביעי. באופן הפוך כמעט, נראה שראש הממשלה הטרי נפתלי בנט דווקא לוקח את הזמן.
"המלצה, כי לא בהכרח ניפגש עד הפגישה הבאה - את מנכ"לי המשרד תבחרו בקפידה, לא בחיפזון. אין דחיפות. בכל המשרדים שאני נכנסתי - המשכתי עם המנכ"לים", אמר בנט בנאומו הראשון כראש ממשלה. בהתאם להמלצתו, האיש שהכוורת שלו תנהל את ענייני המדינה - לא ממהר להכריז על מינויים (למעט דובר וראש סגל).
מעבר לכך, נראה שבנט, שנבחר בקולות הימין, מבצע התנתקות מהבייס (ככל הנראה מהלך משלים לאלו שכבר הודיעו על אכזבתם מהקמת הממשלה) ובמינויים שכבר החל לבצע במשרד ראש הממשלה הוא נמנע מלהציב אנשי מקצוע המזוהים אידיאולוגית עם הימין. כך העדיף לתפקיד מזכיר הממשלה לעתיד את יועצו הפוליטי שלום שלמה (נכון לכתיבת שורות אלו), המקורב ללפיד וגנץ, על פני עו"ד גיל ברינגר, ראש המטה של שקד לשעבר במשרד המשפטים, וכך במינוי של שמרית מאיר המקצועית ליועצת המדינית שלו שאיננה מזוהה עם הימין.
בנוגע למינויים הנותרים בלשכת ראש הממשלה - ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מנכ"ל משרדו, ראש מערך ההסברה ועוד, קיימת סבירות שבנט יעדיף שוב אנשים בלתי מזוהים אידיאולוגית ולא ינווט את הספינה (כפי שנהג להכריז פעמים רבות) "ימינה", אלא "מרכזה". לא מדובר רק ברצון של בנט לצלוח את ניהול הממשלה המורכבת בקונצנזוס, אלא גם בחשש כפול של אנשי ימין, שהלכו איתו כברת דרך, ממינויים בממשלה הנוכחית שנוטה שמאלה: שלא יוכלו להשפיע ובשל הביקורת עליהם מבית.
רמז להתנהלותו הנוכחית של בנט ניתן למצוא בקדנציה שלו כשר החינוך - הוא נמנע מלעסוק אז בענייני המגזר הסרוג שדרש ממנו השכם והערב לטפל בשכר הלימוד המרקיע, לא נכנס לעימות עם אנשי המקצוע במשרד סביב לימודי האזרחות ודבק בנושא קונצזואלי אחד: 5 יחידות לימוד במתמטיקה.
מי שבחרו בו אז לתפקיד וקיוו שייצג את המגזר - התבדו.
האם חסרים אנשי מקצוע מהימין האידיאולוגי שבנט יכול להסתייע בהם, כנראה שלא. הנה רשימה קצרצרה של אנשים ראויים לדוגמה: אלי גרונר מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, אבי רואה ראש מועצת יש"ע לשעבר, ד"ר אמציה סמקאי מנכל חברת ייעוץ ומי שכתב את תוכניות ימינה, האלוף יפתח רון-טל ואבי כהן סקלי - מנכ"ל משרד ירושלים.
האופיזיציה מניפה אצבע
האופוזיציה קיבלה השבוע הזדמנות פז להדגים את כוחה מול הממשלה החדשה: חוק איחוד משפחות שנועד למנוע ממחבלים להפוך אזרחי ישראל. הדיונים על החוק היו אמורים להתחיל בכנסת כאשר אנשי הליכוד רמזו ליו"ר הקואליציה עידית סילמן, שהיא לא יכולה לבנות עליהם כגיבוי.
בימינה סמכו על האופוזיציה שישלימו להם אצבעות בנושאים אידיאולוגיים, אך בליכוד מתכוונים להצמיד תג מחיר לכל הצבעה. רוצים תמיכה בחוק איחוד משפחות? תנו לנו את ההתיישבות הצעירה (חוק אישור מאחזים ביו"ש) - הודיע ח"כ מיקי זוהר.
ונניח שבסוף בליכוד יאשרו את החוק שנדרש לשמירה על ביטחון המדינה, במרצ מתנגדים בכל שנה להארכת החוק וברע"ם אפשר לנחש בקלות שלא יתמכו בו - האם הם ימשיכו לשבת בקואליציה שמאריכה אותו וכיצד יסבירו זאת לבוחריהם? בכל מקרה נראה שמדובר בכאב ראש ללפיד ולא בהכרח לבנט. שכן אם מרצ או רע"ם, השייכים לגוש של לפיד יצביעו נגד הממשלה ויובילו להפלתה, בנט ימשיך לכהן כראש ממשלה עד להקמת ממשלה חדשה.
השבועות הבאים אם כן יהיו המבחן האידיאולוגי הראשון לדבק הרופף של הקואליציה ההטרוגנית. אחר כך יגיע מבחן אחר, לא אידיאולוגי דווקא - מבחן התקציב. בקואליציה מתכננים להעביר את התקציב בקריאה ראשונה עד לחגי תשרי, ובלעז - עד לתחילת ספטמבר. כל חבר כנסת מהקואליציה נערך לקרב על שורת נושאים שיבקש לקדם במסגרת התקציב כתנאי לאצבע ה-61 שתתמוך בהעברתו. אלי אבידר שכבר הודיע שלא יביאו אותו בחשבון באוטומט, סעיד אלחרומי שנתן הדגמה ראשונה בהצבעת האמון בממשלה ואצבע בעייתית נוספת שייכת כנראה לח"כ אביר קארה מימינה.
סגן השר במשרד ראש הממשלה קארה מסרב להתפטר בחוק הנורבגי ולהכניס ח"כית נוספת אל שורות המפלגה בכנסת. גורמים ששוחחו איתו טוענים כי אמר שהוא מתכוון להעלות שורה של דרישות במסגרת התקציב ולכן לא מעוניין לוותר על חברותו בכנסת חרף דרישתו של נפתלי בנט. מי שחיפש רמז לכיוונים שבהם יפעל קארה, יכול למצוא אותם בראיון לגל"צ ביום חמישי: "אם נוריד בירוקרטיות ורגולציות, נעלה תוצר והכנסה. אנחנו צריכים גם להתייעל במגזר הציבורי, ולהוריד שכר בכירים. אני מתחייב להיות בחזית של הדברים הללו ולהביא בשורות ענקיות".
כשהכוח עובר לצד השני
יו"ר הכנסת הודיע השבוע שלא תהיה חקיקה פרטית למשך חודש (מיקי לוי ולא יריב לוין), האופוזיציה קיבלה לידיה שתי ועדות בלבד (הליכוד "באדיבות" יש עתיד וימינה), ח"כ מהאופוזיציה עתר נגדו לבג"ץ (משה ארבל מש"ס בתפקיד שהיה שמור עד כה לאנשי יש עתיד). וגם בוועדה המסדרת עלו צעקות האופוזיציה עד לב השמיים לאחר שנמנעה מהם זכות הדיבור והם הוצאו בזה אחר זה מהדיונים. "לא קיבלתי את זכות הדיבור", "זה לא מכבד את שהדיון הזה מתנהל" וגם "אתם עוד תצטרכו אותנו" התלוננו חברי הכנסת. מי שניהלו את הדיון ח"כ עידית סילמן ובועז טופורובסקי הואשמו בבריונות.
כמו בסרטי הוליווד שבהם האמא הופכת לבת ליום אחד, ככה השבוע היה נראה שהאופוזיציה החדשה התרגלה במהירות לתפקידה ויותר מזה מי שנדרסו תחת גלגלי הקואליציה שנים ארוכות - השתמשו באותם כלים ממש כדי לרדות בחברי הכנסת. יש עתיד וימינה בצוותא החליטו להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותם כדי להאריך את ימיה של הממשלה ועל הדרך לשלול את חירויות המחוקק בכל מקום שיידרשו לכך. מטרת העל -הישרדות וכל הכלים כשרים. אחד מבכירי הליכוד התלונן השבוע שאם היה מעז לפעול ככה הדיווחים על התנהגותו היו פותחים מהדורות. נדמה לי שהוא צודק.
האם הקיבוץ יוותר
המאבק על נחל האסי לא תם. למרות שפרקליטות המדינה בעד החזרת הנחל לציבור ופתיחת האפשרות לרחוץ בו לכולם ולמרות שהמועצה האזורית הודיעה שלא תמנע הסדר בין הקיבוץ למדינה, אם רק הקיבוץ ייעתר לדרישת הציבור (בעתירה שהגיש ח"כ ארבל מש"ס) - לקיבוץ ניר דוד תוכניות אחרות. למרות שהיה נראה לרגעים שהמאבק הזה צפוי להסתיים בניצחון הציבור הרחב, הובהר לי אישית כמי שכתבה ידיעה על ההיתכנות לכך - שאני טועה.
בשיחה שהזדמן לי להשתתף בה בסוף השבוע האזנתי מקרוב לתחושות האדנות של מי שרואים בעצמם בעלי הבית של משאב טבע ישראלי. מבחינתם, קבלת ההחלטה היא שלהם ולא של המדינה או האזרחים חלילה. הנחל אצלם וההחלטה שלהם ולא יעזור בית דין. והציבור שרוצה גם הוא חלק בנחל? שיקפוץ, להמשך הנחל כמובן בסחנה ולא ליד הבית של תושבי הקיבוץ חלילה.