אברכים לומדים תורה / צילום: איל יצהר
אחד המהלכים החשובים של הממשלה החדשה, הוא הורדת גיל הפטור של חרדים ל-21. היום, חרדים שלומדים בישיבה במסגרת "תורתו אומנותו" מחויבים ללמוד עד גיל 24. אסור להם לעבוד או ללמוד מקצוע שימושי, הם מוכרחים להיות אברכים במשרה מלאה בישיבה. חרב הגיוס מרחפת מעליהם, ואם ינסו לעשות משהו אחר תוך כדי - הם יגויסו באופן מיידי. אם יסרבו, יישלחו למאסר.
ההשלכות הן קשות: בגיל 24, תלמיד הישיבה החרדי כבר נשוי עם ילדים. כשישתחרר מהישיבה, בלי מקצוע, השכלה וניסיון, הוא יישאר חסר מרחב תמרון. הוא לא יכול ללכת ללמוד מקצוע, כי יש ילדים להאכיל כאן ועכשיו. החיים כאברך הם חיי עוני, אך יש בהם יציבות, תמיכה קהילתית ויוקרה חברתית. לכן, חרדים רבים בוחרים בהם בפועל. חלקם מנסים לעבוד בשחור, דבר שפוגע בהכנסה של המדינה ממסים ומציב בפניהם "תקרת זכוכית" להתקדמות מקצועית.
בנט מציע מספר שנים להוריד את גיל הפטור ל-21: חרדים יהיו מחויבים ללמוד בישיבה עד גיל 21, ולאחר מכן ישתחררו לעבוד. גיל הנישואים החציוני של גברים חרדים הוא 22, כך שהמשתחררים בגיל 21 הם לקראת נישואים או נשואים טריים חסרי ילדים. עם קצת סיוע, הם יכולים לעשות שינוי: ללמוד ולהשתלב בשוק העבודה, בלי לוותר על אורח החיים החרדי. כניסה לשוק העבודה תוסיף להם ניסיון, וכך תעלה את הפריון הנמוך של החרדים העובדים. ילדיהם יגדלו בבית עם תורה ועבודה, וייפתחו בפניהם אפשרויות חדשות. הייתי נותן פטור כבר בגיל 18, אבל עקרון השוויון מחייב גיל כניסה זהה לשוק העבודה: 21.
חובת הלימודים לא עוזרת
שחר אילן מ"כלכליסט" טען אחרת. מבחינתו, מדובר ב"חוק השתמטות המוני". לא תעזור העובדה שמנסים לגייס את החרדים מאז הניינטיז, והתוצאות חלקיות עד לא קיימות. חובת הלימודים בישיבה לא משכנעת חרדים להתגייס, אלא רק מדירה אותם משוק העבודה.
אילן מזכיר שבנט ולפיד עשו מהלך דומה בממשלה ה-33 (2013-2015). הם הורידו את גיל הפטור מ-28 ל-24, וביצעו מהלך של "ריקון הבריכה" בו שוחררו באופן חד פעמי כל החרדים מעל גיל 22. מהלך זה "הביא לעלייה די מאכזבת בשיעור עבודת הגברים החרדים מ־45% ב־2013 ל־52% ב־2015". אלא שעלייה של 7 נקודות האחוז אינה מאכזבת - אלו עשרות אלפי מצטרפים חדשים לשוק העבודה, עשרות אלפי משפחות שבניהן ובנותיהן יגדלו במשפחה עם שני מפרנסים, כאשר העולם כולו פתוח בפניהם. דמיינו את ההשפעה של שחרור לשוק העבודה של חרדים שעדיין לא התחתנו והולידו ילדים.
הוא גם מביא נתונים לא רלוונטיים: הוא מספר ש-76% מהאברכים כבר קיבלו פטור מלא משירות, ועל כן לא תהיה למדיניות שום השפעה. אך המטרה אינה לשחרר את מי שכבר לומדים תורה, אלא לפתוח את הדלת לגברים החרדים שעתה מסיימים את הישיבה הקטנה (תיכון) ועוברים לישיבה. אלו האנשים שבכוחנו לעזור להם להפוך לאזרחים יצרניים.
הממסד החרדי יתנגד
מה גרם לעלייה הדרמטית במספר הפטורים הרפואיים והנפשיים בצה"ל? אילן טוען שלכך "כידוע, גרם במידה רבה כישלון המאבק לשוויון בנטל". לא ברור איך זה "כידוע", בהתחשב בכך שהחרדים לא התגייסו בהמוניהם לפני הניינטיז ואינם עושים זאת עתה. אך בדבר אחד הוא צודק: הממסד החרדי עלול להתנגד למהלך מכיוון שמערך הכליאה בישיבות במקום הגיוס "הוא בעצם אמצעי פיקוח על הצעירים החרדים".
עתה, כשהמפלגות החרדיות אינן חברות בממשלה, הגיע הזמן לפרק את אמצעי הפיקוח הדורסני הזה, ולאפשר להם לצאת לשוק העבודה מוקדם ככל הניתן. נכון, זו לא מדיניות שוויונית, אבל גם המצב היום אינו שוויוני ולא יהיה. אבל אם אנחנו רוצים להיות מדינה מערבית ומתקדמת עוד 20 שנה, שילוב הגברים החרדים בשוק העבודה הוא המשימה הקריטית ביותר העומדת לפתחנו.
הכותב הוא ממייסדי "חופש לכולנו" וחוקר רגולציה בשולה המוקשים: המיזם להפחתת הבירוקרטיה