כל מה שצריך הוא את הנכונות לחשוב אחרת / צילום: Shutterstock, Vasin Lee
בעבר הערכתי מאוד את הקומיקאי המפורסם ג'ון אוליבר, שתוכנית האקטואליה שלו נצפית על ידי עשרות מיליוני בני אדם בארצות הברית ומדינות רבות נוספות בעולם. אותו ג'ון אוליבר תקף בחריפות רבה במהלך מבצע שומר החומות את ישראל; הוא לא תקף את ארגון הטרור האיסלמיסטי שיורה על אוכלוסייה אזרחית וששר הפנים שלו שחוסל לאחרונה יצא בקריאה פומבית לכרות את ראשם של כל היהודים. אוליבר לא תקף את ראשי הארגון שמחסל נשים שמבקשות זכויות שוות, שיורה במפגינים בכיכר העיר ללא משפט ומוציא להורג פלסטינים החשודים בהשתייכות לקהילה הלהט"בית. הוא לא תקף את משטר אסד שגירש מיליוני מוסלמים סונים והרג מעל מיליון איש.
הוא הסביר למיליוני הצופים, שצופים באחת מהתוכניות הפופולאריות בארצות הברית, שלתושבי עזה אין כיפת ברזל נגד פשעי המלחמה החמורים שמבצעת ישראל. אם התעלמות המכוונת מסבלם של מיליוני נרצחים במזרח התיכון, מעשרות מיליוני בתים הרוסים ועשרות מיליונים מגורשים רק כדי לתקוף את ישראל היא לא אנטישמיות, אז לא ברור לי אנטישמיות מהי. ג'ון אוליבר נתן רוח גבית לאותם טרוריסטים שמבקשים לחסל אותי בשל היותי יהודי, למי שהורג כל מי שנחשד כלהט"ב ולמי שמחסל נשים שדורשות זכויות.
אבל ג'ון אוליבר הוא לא האשם; הגזענות של ג'ון אוליבר היא תוצר של פרופגנדה אנטישמית ארסית שמצפיה את הרשתות החברתיות ברחבי העולם. אוליבר מהווה דוגמה לחוסר ההבנה הבסיסי של המצב באזורנו, למאמץ הקיצוני, בהשוואה לכל מערכה בהיסטוריה להימנע בכל מחיר מפגיעה בבלתי מעורבים, ולמציאות שבה מדינה מוקפת מצפון ומדרום בארגוני טרור שקוראים לחיסולה, ושדם בני עמם, מנגד, אינו רלוונטי בעיניהם.
הרגש הוא מה שתופס את הגולשים
אפשר להמשיך להאשים גורמים אחרים, או לחילופין לנסות ולהבין שמדובר בכישלון הסברתי שערורייתי. הניסיון לייצר מענה להסתה האיסלמיסטית בתקשורת בעולם כפי שהוא נעשה כיום, הוא חסר כל סיכוי, ונובע מהפקרה מוחלטת של המערכה על התודעה. המדיות הדיגיטליות לא מתאימות למסרים מסודרים ובדוקים היטב של מדינות. הן פועלות בהתאם לרגש, בהתאם למה שתופס את העין, בהתאם למה שיוצר תגובה מהירה אצל הגולשים.
באופן תמוה ובלתי מובן, מערכה רודפת מערכה ובכל זאת אנו מתעקשים שלא להפעיל את מיטב האמצעים והכלים הטכנולוגיים ובעיקר האנושיים העומדים לרשותנו לשינוי המצב. בני ובנות הנוער הם מי שמבינים מצוין את המצב, מי שיודעים להשתמש במדיה החדשה, נמצאים שם ורוצים מאוד לעזור, רק צריך שיפעילו אותם בצורה נכונה. הפעלה של הנוער בצורה חכמה תיצור הסברה באיכות ובסדר גודל שלא הכרנו, ובנוסף תחבר אותו לעשייה לטובת המדינה וליכולת ולרצון שלו לתרום ולהשפיע. מדינת ישראל תרוויח, הנוער ירוויח וקידום הדמוקרטיה וזכויות האדם באזור ירוויחו. אז מי יפסיד? לכאורה מקבלי ההחלטות, אבל העולם החדש דורש לשחרר שליטה ולתת אמון. כמי שחוקר את עולם העבודה העתידי אני יודע כמה קשה לשנות את התפיסות הישנות ולהתרגל לדפוסים החדשים שנוצרים סביבנו.
במחיר של טיל אחד ניתן לייצור השפעה של מאות טילים
אז הנה תוכנית בראשי פרקים לאנשי ההסברה שלנו - מכתב גלוי לאפשרות לשינוי והזמנה לסיוע בשינוי התפיסה:
א. גיוס בני ובנות הנוער והכנת חומרים עבורם: הכנה מראש לסבב הבא של פניה שתתבצע ברשתות החברתיות לכל בן ובת נוער שמוכנים לסייע, כולל הסבר על חשיבות הנושא. אספקה ברשת של נתונים וטיעונים שניתן לעשות בהם שימוש, לכל מי שמוכן לסייע. בקשה מכל בני ובנות הנוער להכין באנגלית ובכל שפה אחרת סרטונים, מסרים וכו' ולהפיצם ברשתות החברתיות. שליחת דוגמאות המייצרות הרבה צפיות לשאר בני ובנות הנוער שהתגייסו, כדי שיוכלו ללמוד מהן. והכנת מערך לתרגום מהיר של חומרים ויראליים למגוון רחב של שפות.
ב. תחרות בין קבוצות נוער: יצירת תחרות בין קבוצות של בני ובנות נוער על הסרטון בעל הצפיות הרבות ביותר, בטיקטוק, באינסטגרם, או ביוטיוב וחלוקה של פרסים כספיים משמעותיים למקומות הראשונים. במחיר של טיל אחד ניתן לייצור השפעה של מאות טילים.
ג. תחרות בין כיתות בבתי הספר: ניתן לגייסם לעבודה יצירתית, שמועילה באמת למדינה. גם כאן יש להציע פרסים משמעותיים לכיתה שתייצר את הסרטונים בעלי מספר הצפיות הגבוה ביותר.
ד. שימוש בסטודנטים: פניה דרך אגודות הסטודנטים ובקשה להשתתף במאמץ ההסברה. בדומה לתלמידים יש להציע חומרים בהם יוכלו להסתייע, לשתף בהצלחות וגם כאן להציע פרסים משמעותיים לטובים ביותר.
ה. פניה לכוכבי רשת ואומנים מובילים, כדי שיפרסמו בערוצים שלהם מסרים שיעודדו בני ובנות נוער לסייע בפעילות חשובה זו.
התהליך שאני מציע הוא לא יקר, אינו קשה, ויש לו את היכולת לשנות משמעותית את פני המערכה. כל מה שצריך הוא את הנכונות לחשוב אחרת, ולהפעיל את מי שבאמת יודעים את לעשות את המלאכה הזו וגם ישמחו לעשותה.
הכותב הוא ראש חטיבת משאבי אנוש באקדמית גליל מערבי ומרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן