מוסך / אילוסטרציה: Shutterstock
האם מוסך רכב מורשה יכול לתבוע פיצויים משמאי רכב המספק שירותי מתן חוות-דעת בתחום שמאות הרכב לחברות ביטוח, בטענה כי בשל "חוות-דעת רשלניות ומוטעות של השמאי באופן גורף" נגרמו לה נזקים כלכליים כבדים? בפסק דין שמכה גלים בימים אלה בעולם הביטוח השיבה השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשלילה לשאלה התקדימית האמורה, ואישרה את פסק דינו של בית משפט השלום שדן בתביעה כספית כזאת.
תחילתו של המקרה התקדימי בשנת 2019, אז הגיש מוסך רכב מורשה תביעה נזיקית לפיצויים כספיים על סך כ-150 אלף שקל נגד שמאי רכב שהעניק חוות-דעת נגדיות לחוות-הדעת שעל בסיסן התבצעו במוסך תיקונם של רכבים שעברו תאונות דרכים.
השמאי הנתבע, שיוצג באמצעות עורכי הדין רוית גיא דרור ויוסי בן משה ממשרד גיא דרור רוית ושות', התבקש על-ידי חברת הביטוח מגדל להכין חוות-דעת נגדיות לחוות-הדעת המקוריות, לאחר שחלק מלקוחות החברה שטיפלו ברכבם במוסך התובע הלינו על חוות-הדעת המקורית בעניינם.
טענתו המרכזית של המוסך הייתה כי השמאי "פעל באופן שיטתי בניגוד עניינים גמור וכתב חוות-דעת נגדיות מגמתיות, רשלניות ומטעות שאינן מבוססות על נתונים עובדתיים".
בין יתר הדברים עליהם הצביע המוסך, נכללה הטענה כי השמאי "בחר להתעלם במכוון בעת כתיבת חוות-הדעת מנתונים שקיבל מהמוסך", בין היתר לעניין עלות שעת עבודה במוסך, כשכתב בכל חוות-הדעת שהוציא לחברות הביטוח "באופן מגמתי ושרירותי" כי עלות שעת עבודה ממוצעת של המוסך היא 180 שקל - בעוד שלטענת המוסך "המחיר הסביר והמקובל הוא 297 שקל לשעת עבודה". כתוצאה מכך קוזזו סכומים ניכרים, ולקוחות המוסך קיבלו רק חלק קטן מהסכום הנדרש בחוות-הדעת הראשיות, ודרשו קיזוז מהמוסך - מה שלטענת המוסך הסב לו נזק רב, תדמיתית וכספית.
בשלהי שנת 2020 הורה שופט בית משפט השלום בתל אביב אילן רונן לדחות את התביעה על הסף מבלי לדון בה לגופה, מכיוון שלא מתקיימת יריבות בין המוסך לשמאי, בהיעדר חובת זהירות של השמאי כלפי המוסך בנסיבות המקרה שתוארו בכתב התביעה; וכן משום שלמוסך אין למעשה עילה לתביעה נגדו ,שכן החוק אוסר על כל ניסיון להתערבות בשיקול-דעתו המקצועי של השמאי ועל כל ניסיון לחייבו "להתאים" את חוות-דעתו למחירים שהמוסך מבקש לגבות מלקוחותיו.
הערעור שהגיש המוסך לבית המשפט המחוזי נדחה גם הוא ואף העניק הזדמנות לסגנית נשיא בית המשפט המחוזי לחדד את הסוגיה העקרונית שצפויה להשפיע גם על מקרים אחרים. כך, השופטת כהן הדגישה כי שמאי שנתן חוות-דעת שהוזמנה ממנו על-ידי חברת הביטוח, אינו חב בחובת זהירות גם ביחס למוסך, אלא רק ביחס לחברת הביטוח מולה הוא מצוי בקשר חוזי.
"תנאי הכרחי לקיומה של חובת זהירות של שמאי, מחווה דעה, כלפי המוסך היא הסתמכות של המוסך על חוות-הדעת, כמו גם מודעות נותן חוות-הדעת לכך שצפויה כזו הסתמכות בלא קיומה של בדיקת ביניים", כתבה כהן בהחלטתה שדחתה את ערעור המוסך, והוסיפה: "המוסך אינו צד לתביעה שמתבררת בין הלקוח לחברת הביטוח, ובשים לב לעובדות המתוארות בכתב התביעה, לא ברור כיצד יכול לטעון להסתמכות".
אם לא די בכך, ציינה השופטת, הרי ש"בכתב התביעה טוען התובע כי הוא כלל לא הסתמך על חוות-דעת השמאי הנתבע, אלא על חוות-הדעת שערך השמאי העיקרי".
עו"ד רוית גיא דרור מסרה בתגובה: "אנחנו מברכים על החלטת בית המשפט המחוזי לאשרר את פסק דינו של בית משפט השלום, ושמחים לראות כי גם בתי המשפט מבינים כי לא ניתן להפקיר את השמאים שמעניקים חוות-דעת נגדיות לחברות הביטוח. גם הקביעה של השלום, לפיה לא ניתן לעלות על הדעת התערבות כלשהי בחוות-דעתו המקצועית של השמאי, היא קביעה עקרונית חשובה שנותרה בעינה גם לאחר הערעור, והיא צפויה להכניס הרבה סדר לענף הביטוח".