לונדון / צילום: Shutterstock
נטליה פוטנינה, שהייתה נשואה במשך 30 שנה לטייקון הכרייה הרוסי ולדימיר פוטנין, זכתה לאחרונה בערעור שהגישה וקיבלה אישור לנהל את תביעתה נגד בעלה לשעבר בלונדון. הערעור הוגש על החלטת בית המשפט האנגלי לדחות את תביעתה בטענה כי מדובר ב"תיירות גירושים" שיש לשים לה גבול.
הגברת פוטנינה הגישה תביעה לחלוקת רכוש בלונדון, לאחר שכבר ניהלה הליך גירושים נגד בעלה הטייקון ברוסיה, שם היא זכתה בסכום של מעל 40 מיליון דולר - שווי חלקה בנכסים המשותפים. אלא שבעלה שווה מעל 30 מיליארד דולר (!), ומבחינתה 40 מיליון הם "פירורים" היא חשה שקופחה על-ידי הדין הרוסי, שאינו מכיר בשיתוף בחברות ובנאמנויות, ולכן עתרה לקבל עוד 7 מיליארד דולר בלונדון.
החוק האנגלי מאפשר, בתנאים מסוימים, לנהל הליך נוסף באנגליה, בתנאי שאחד הצדדים התגורר במדינה לפחות שנה טרם הגירושים, או שהוא מפיק טובת הנאה כלשהי מרכוש המצוי באנגליה. אם מתמלא אחד משני התנאים הללו, לבית המשפט האנגלי מוקנה שיקול-דעת לדון מחדש בחלוקת הרכוש בגירושים, גם אם ההליך נוהל קודם לכן במדינה אחרת.
נטליה פוטנינה איננה אשת הטייקון היחידה שבחרה לנהל הליך בלונדון. גם טטיאנה אחמדובה, אשתו לשעבר של טייקון רוסי אחר, בחרה לנהל את הליך הגירושים בלונדון, וב-2017 זכתה שם בפסק דין שהעניק לה 453 מיליון פאונד (שנכון להיום בעלה מסרב לציית לפסק הדין).
גם הנסיכה האיה, אשתו לשעבר של שליט דובאי, בחרה לנהל את הליך הגירושים ממנו בלונדון והגישה שורה של תביעות. מיס מלזיה, פאולינה צ'אי, ניהלה גם היא הליך גירושים בלונדון נגד בעלה הטייקון, ועתרה לקבלת מחצית משווי הונו המסתכם ב-500 מיליון דולר. בעלה התנגד ודרש כי הליך הגירושים יתנהל במלזיה, שם כללי החוק נוחים לו יותר, אולם בית המשפט האנגלי לערעורים קבע כי יש לו סמכות לדון בגירושיהם.
לונדון זכתה לתואר "בירת הגירושים העולמית" משתי סיבות עיקריות: בתי המשפט בלונדון הם בעלי סמכות רחבה לדון בהליכי גירושים, גם אם התנהלו כבר הליכים במדינות אחרות, ובלבד שיש למי מבני הזוג זיקה לאנגליה. בעוד שמדינות אחרות נזהרות מלדון בהליכי גירושים בהן כבר דנו בעבר, ומאמצות בעיקר את הכלל הבינלאומי הידוע "פורום לא נאות", לפיו אם ההליך מתנהל במדינה אחרת, לבית משפט אחר אין זכות להתערב בו. אולם באנגליה המצב שונה, ובתי המשפט רואים עצמם כבעלי סמכות לדון במקרי גירושים, גם אם נדונו כבר במדינות אחרות.
במקרה של נטליה פוטנינה העבירה השופטת, אלינור קינג, ביקורת על הפסיקה הרוסית, באומרה כי "אין ספק שעבור רוב בני האדם, אמידים או עניים, הסכומים בהם זכתה האישה הפכו אותה לעשירה. אלא שהכול יחסי. הסכום בו זכתה האישה מייצג רק חלק מזערי מההון המשפחתי, שנצבר כולו לאורך שנות נישואיהם הארוכות של בני הזוג".
סיבה נוספת היא גמישותו הרבה של החוק האנגלי, הקובע שיתוף בכלל הנכסים, לרבות בירושות ובנאמנויות, ומקנה לשופטים שיקול-דעת מאוד נרחב וסמכות לפסוק גם מזונות אישה לתקופה ארוכה מאוד. ככל שבמדינת המוצא כללי חלוקת הרכוש בגירושים נוקשים יותר או נוטים לטובת הצד האמיד, בית המשפט האנגלי הופך לנוח הרבה יותר ממדינות רבות, במיוחד כאשר מדובר ברכוש רב.
לא פלא שחלק גדול מעשירי עולם, כולל ישראלים, מחזיקים נכסים באנגליה, עובדה המאפשרת ניהול הליך גירושים נוח יותר אם יגיע הרגע בו ירצו להיפרד.
הכותבת היא בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה וירושה