משה ברקת, הממונה על רשות שוק ההון / צילום: רפי קוץ
הוועדה לבחינת סוגיית ההוצאות הישירות שמשלמים החוסכים והעמיתים הגישה היום (ב') את טיוטת הדוח שהכינה לממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, והיא כוללת שורה של המלצות שאם יאומצו ישנו באופן מהותי את מודל דמי הניהול בקרנות הפנסיה וקופות הגמל. בין היתר ממליצה הוועדה לשנות את מבנה דמי הניהול באמצעות מעבר למחיר ידוע מראש, המחושב כשיעור מהצבירה וכולל את דמי הניהול מצבירה ומהפקדה וגם את סוגי ההוצאות הישירות השונות.
נכון להיום, עלות ניהול החיסכון הפנסיוני כוללת, בדרך כלל, שלושה רכיבים - דמי ניהול הנגבים מההפקדה החודשית לחיסכון הפנסיוני, דמי ניהול הנגבים מהחיסכון הנצבר והוצאות ישירות עבור ניהול ההשקעות על ידי גופים חיצוניים. השקעות אלה נעשות במטרה להגדיל את התשואה בתחומי השקעה בהן לגוף הפנסיוני אין מומחיות או יכולות להשקיע בפועל. ההוצאות הישירות נחלקות לכאלה שניתן להשית על החוסך עד למגבלה העומדת היום על 0.25% מסך יתרת הנכסים שלו, ולהוצאות ישירות שהגוף המנהל רשאי להשית על החוסך ללא מגבלה, בין היתר בשל הוצאות הקשורות בביצוע עסקאות בנכסים סחירים וגם בנכסים לא סחירים.
בממוצע, שיעור ההוצאות הישירות עומד על כ-0.15%, כאשר לשם השוואה, דמי הניהול הממוצעים מצבירה בקופות גמל ובקרנות השתלמות הם כ-0.5% בשנה, כלומר שיעור ההוצאות הישירות מגיע כמעט לשליש מדמי הניהול.
"ריבוי המחירים הקיים עשוי לאפשר לגוף המוסדי להעביר לכיסו חלק גדול יותר מ'עודף הצרכן'"
כעת ממליצה הוועדה מודל שיאחד את שלושת מרכיבי דמי הניהול למחיר אחד, שיהיה ידוע מראש וייקבע כשיעור מהצבירה. מודל כזה, על פי הוועדה, יאפשר לחוסך השוואת עלויות קלה יחסית. "ריבוי המחירים הקיים עלול לפגוע לא רק ביכולת של הצרכן להשוות מחירים בין יצרנים, אלא גם עשוי לאפשר, בתנאים מסוימים, לגוף המוסדי להעביר לכיסו חלק גדול יותר מ'עודף הצרכן' בהשוואה למה שהוא יכול לעשות כשיש בידיו מחיר אחד", הסבירו חברי הוועדה, בראשה עומד פרופ' ישי יפה ועליה נמנים אלון ברב, פרופ' אתי איינהורן, ד"ר נדין בודו טרכטנברג, עו"ד ורו"ח מיכל עבדאי-בויאנג'ו, ד"ר הראל פרימק ופרופ' אסף חמדני (עד אפריל 2021).
על פי הוועדה, תרומה אפשרית נוספת של המעבר למחיר יחיד ידוע מראש היא בכך שבמקום לפעול על סמך מגבלה שרירותית של תקרת הוצאות שקבעה הרשות המפקחת, ובמקום ניצול הזדמנויות השקעה באופן 'ספונטני' והשתת עלויות על החוסך בדיעבד, כל מנהל חיסכון פנסיוני יקבע מראש את מדיניות ההשקעה שלו וממנה יגזרו מגבלת התקציב להשקעות השונות ודמי הניהול, ובכללם ההוצאות, שייגבו מהחוסך.
דמי הניהול הידועים מראש מיועדים, על פי המלצות הוועדה, למסלולי השקעה פסיביים שיכללו השקעות באפיקים סחירים בלבד באמצעות שילוב של כמה קרנות סל שיעקבו אחרי מגוון מדדי אג"ח ומניות בארץ ובחו"ל. במסלולים אלה יהיו דמי ניהול נמוכים יחסית למקובל היום, שיהיו במתכונת של מחיר מאוחד, "כולל הכל".
עם זאת, הוועדה עצמה מציגה כמה קשיים באשר ליישום המודל, בין היתר כיוון שלחוסכים רבים קיימים הסכמים חוזיים לטווח ארוך הכוללים התחייבות לדמי ניהול לפי מודל התמחור הקיים ולכן מעבר למבנה תמחור חדש עלול לחייב שינוי החוזים הקיימים בחקיקה, מהלך שעשוי להיות בעייתי וכן קשיים תפעוליים מצד החברות המנהלות את המוצרים הפנסיוניים.
בנוסף, הכללת ההוצאות בדמי הניהול מהווה שינוי משפטי, העלול להשפיע על חובות מנהלי ההשקעות והזיקה בינן לבין ניהול ההשקעות, מאחר שההוצאות לביצוע השקעות ימומנו מקופתו של מנהל החיסכון הפנסיוני.
בוועדה הביעו תקווה שהגופים המוסדיים יציעו מספר מסלולים פסיביים בכל אחד ממוצרי החיסכון ארוכי הטווח, כאשר כל מסלול פסיבי יהיה עם תמהילי השקעה שונים ומגוונים לפי בחירת הגוף המנהל, למשל מסלולים תלויי גיל.
לצד ההמלצה על מחיר אחיד, ממליצה הוועדה גם על מתן אפשרות לגופים המוסדיים להציע מסלולי השקעה בעלי דמי ניהול מבוססי ביצועים. מסלולים אלו יחושבו על בסיס ארוך טווח ובהתאם למדדי ייחוס.
המטרה היא להביא לכך שלמנהל החיסכון הפנסיוני תהיה חשיפה לסיכון, אך גם לחלק ברווחים, בכל החלטות ההשקעה שלו כך שתיווצר זהות אינטרסים בין טובתו לבין טובת החוסך, ולא רק בעקיפין כנהוג היום. הוועדה ממליצה כי המסלולים מבוססי הביצועים יהיו אופציונליים, כלומר, לא כל מנהל חיסכון פנסיוני יהיה מחויב להציע מסלול כזה.
ההוצאות הישירות הותרו לראשונה ב-2008
ההוצאות הישירות, שאף כונו בעבר כ"דמי הניהול הכפולים", הותרו לגופים המוסדיים לראשונה כבר ב-2008, ולאורך השנים הן כונו לעתים כ"דמי הניהול הכפולים". מדובר בסכומים שמצטברים למיליארדי שקלים. או אז התיר הרגולטור האחראי את גביית ההוצאות האלה ישירות מחשבונות החוסכים, במטרה לגוון את אפיקי ההשקעה שהמוסדיים מנהלים עבור הציבור.
זה נעשה בעיקר כדי לאפשר הסטה ניכרת יותר של השקעות לחו"ל ולאפיקי השקעה אלטרנטיביים, מתוך רצון להקטין את הסיכון הגיאוגרפי ואת סיכוני שוק ההון בתיקי החיסכון לטווח ארוך של הציבור הרחב.
בתחילה לא נקבעה הגבלה להוצאות הישירות האלה, והיו גופים שהתחילו לגבות מהעמיתים הוצאות ישירות, שהאמירו עד ל-0.4% מהנכסים ואף יותר מכך, ומולם היו גופים אחרים שגבו הוצאות ישירות בשיעור של כמה מאיות האחוז מהצבירה של לקוחותיהם. מציאות זו עוררה את חשש הרגולציה, וזה הוליד ב-2014 את המגבלה המקסימלית להוצאות הישירות שמותרות לגבייה על ידי המוסדיים, שעומדת מאז על עד ל-0.25% מסך כל השווי המשוערך של נכסי המשקיע המוסדי באותה שנה.