אצטדיון וומבלי, לונדון, השבוע / צילום: Reuters, Carl Recine
עם תום משחקי שמינית גמר היורו עדכנה אופ"א כי עד כה נכחו באצטדיונים שבהם התקיימו המשחקים 843 אלף צופים בסך הכול. לא צריך להיות בחו"ל כדי להבין שיש פער עצום בין איך שהיבשת מתנהלת מחוץ למגרש הכדורגל לבין המתירנות שמאופשרת במשחקי היורו. באנגליה עיכבו הסרה של חלק מההגבלות בגלל וריאנט דלתא והעלייה בתחלואה היומית שהשבוע הגיעה לממדים הגבוהים ביותר מאז ינואר, אבל במקביל בוומבלי הגדילו את כמות הצופים בטורניר, ובמקום 22,500 בשלב הבתים, במשחק מול גרמניה בשמינית הגמר כבר הוכפלה התפוסה. בחצי הגמר אישרה הממשלה האנגלית 60,000 צופים בוומבלי.
הדברים הללו מתרחשים כאשר משרד הבריאות הסקוטי עדכן כי מאז התחיל טורניר היורו ב-11 ביוני ועד 29 ביוני כ-7% מהסקוטים (1,991) שנמצאו חיוביים לנגיף הם כאלו שביקרו במשחקי הטורניר.
לא רק בכדורגל
ברוסיה הממשלה שוברת את הראש מה לעשות עם התפרצות שגוררת מספרים שמתקרבים לשיא שנרשם בגל השני של המגפה, אבל אף אחד לא חשב לרגע למנוע כניסת קהל למשחקי היורו בסנט פטרסבורג.
זה לא רק בכדורגל. בטורניר הטניס בווימבלדון שנפתח השבוע הוחלט על 11,000 צופים בכל יום, אבל כבר עכשיו סוכם כי משחק הגמר ייערך לעיני אצטדיון מלא.
התפוסה ביציעים היא סמנטיקה שולית כמובן. הכדורגל נהנה כביכול מהעובדה שהוא משוחק באוויר הפתוח, בניגוד לאולמות סגורים. אבל מי שנסע לוומבלי למשל, או לכל אצטדיון אחר, מכיר את הצפיפות ברכבות המובילות אוהדים למשחק. אין שום משמעות לעובדה שאחר כך האוהדים נפלטים לישיבה באוויר הפתוח. או את הצפיפות במתחמי הצפייה במרכזי הערים שנפתחו באירופה עבור היורו, ששם לא מתקיימת הקפדה של ישיבה במקומות מסומנים כמו באצטדיונים.
מוקדי הכוח שולטים
גם אם הממשלות לא ממש הצהירו על מדיניות כזו, כרגע היורו משרת כמעט לבדו את הגישה של חיים לצד הנגיף. למה ממשלות שמקשות על האזרחים עם הגבלות מעדיפות לתת ליורו להתנהל כרגיל? כי הכדורגל הוא דבר אחר. יש בו יותר מדי כסף ומוקדי לחץ שאי אפשר לעמוד בפניהם. כשמדינה לוקחת על עצמה לארח משחקים ומקבלת מאופ"א את המנדט היא מתחייבת לעשות בעצם הכל כדי לקיים את החגיגה.
יש לכדורגל מערך רגולציה שחסין לא רק לווריאנטים אלא כזה שיכול לקבל חסינויות כלכליות שכל אזרח היה מת לקבל אותן - למשל, בהקשר של מיסוי. בחלק משמעותי ממדינות אירופה נהנים דווקא כדורגלנים שמרוויחים שכר אדיר מתשלום מס מופחת (אגב, גם בישראל). ויותר מזה: הוא מציג את הכוח של אופ"א ופיפ"א מול ממשלות. יש יותר מדי כסף על השולחן, במקרה הזה של אופ"א ושל הנבחרות המשתתפות, כדי שמדינות שהתחייבו לארח משחקים גם בתקופת מגפה יחזרו בהן. גם במבט היסטורי הספורט תמיד מצא דרך להתנהל מעל ההיגיון: במינכן 72 נמשכו המשחקים האולימפיים למרות רצח של 11 ספורטאים ומאמנים ישראלים בטענה ש"ההצגה חייבת להימשך".
הפופולריות של הכדורגל מעניקה כוח למנהיגים להציג, במקרה הזה באמצעות היורו, תמונות ניצחון. כשוולדימיר פוטין קיבל מאופ"א את הזכות לארח שבעה משחקים מהיורו (שני רק לאנגליה שקיבלה לארח שמונה משחקים) הוא זכה באפשרות להראות תמונות ניצחון של נורמליות. ההתפרצויות ברוסיה והמגבלות שמבוששות לבוא? כדאי לחכות לסיום משחק רבע הגמר ב-2 ביולי, המשחק האחרון שתארח סנט פטרסבורג.
מגרש ביתי או ניטרלי?
יש בעיה עם טורניר פאן אירופי ששווק כאילו הוא משוחק בכל היבשת. העובדה ש-11 מדינות מתוך 24 אירחו משחקים הייתה אמורה בעיקר לשבור את יתרון הביתיות המשמעותי כל כך של מדינה מארחת. בפועל זה לא באמת קרה. נבחרת אנגליה שיחקה עד כה את כל ארבעת המשחקים שלה בוומבלי ונהנית מתמיכת הקהל הביתי שלה. במשחק מול גרמניה בשמינית הגמר אפשר היה לראות כמה הקהל הביתי הזה שווה עבורה.
אנגליה בסך הכל צריכה לעבור את רבע הגמר מול אוקראינה (שישוחק ברומא) כדי לחזור הביתה לוומבלי למשחקי חצי הגמר והגמר. במילים אחרות, אם אנגליה תלך כל הדרך היא תשחק 6 מ-7 משחקים שלה ב"טורניר נייטרלי" לעיני הקהל הביתי בוומבלי. תוסיפו לזה את ההגבלות הקשות על טיסות ועל כניסה לאנגליה וכו' והחשש הטבעי גם ככה של אנשים לעבור ממדינה למדינה, והאנגלים זוכים לאירוח מלא ונוכחות כמעט אפסית לקהל של היריבה שתשחק מולה.
למה אנגליה קיבלה עדיפות כל כך גדולה? קודם כל אפשר לראות איך אופ"א מתייחסת לנבחרות גדולות. כלומר, לאלו שהיא רוצה לראות בשלבי ההכרעה. כל הנבחרות הגדולות קיבלו אפשרות לארח בשלב המוקדם משחקים אצלן - אנגליה, איטליה, גרמניה, ספרד והולנד שאירחו משחקים בשלב המוקדם עשו זאת רק באצטדיונים שלהן. הן לא נדדו החוצה ולו פעם אחת בשלב המוקדם. זהו עוד מנגנון שאמור ליצור טורניר גדול ולהקטין אפשרות להפתעות לא רצויות.
זהו מנגנון שאופ"א הולכת איתו לא רק בהעדפה של נבחרות גדולות אלא גם בחלוקת כסף גדול יותר לקבוצות הגדולות יותר בליגת האלופות. וכמובן בהגדלת החסמים שהיא שמה לקבוצות קטנות בכניסה לטורנירים האירופיים. יש שווים ויש שווים יותר.
במקרה של היורו וההעדפה האנגלית - המקור הוא סוג של דיל היסטורי בין גרמניה לאנגליה. האצטדיון היחיד שהיה אמור לעמוד מול אנגליה באירוח המשחקים המכריעים (חצי הגמר והגמר) היה אליאנץ ארינה במינכן. כבר ב-2014 כאשר הוחלט מי יארח איפה, דווח בתקשורת בגרמניה ובאנגליה על הסכם בין התאחדות הכדורגל האנגלית לגרמנית לפיו הגרמנים יסירו את המועמדות מאירוח שלבי ההכרעה ביורו 2020 ויפנו את הבכורה לאנגליה. בתמורה יקבלו הגרמנים את התמיכה של האנגלים באירוח טורניר 2024. ואכן, כשאופ"א העמידה מאוחר יותר להצבעה את הבחירה במארחת טורניר 2024 גרמניה זכתה בכל הקופה, במקרה או שלא, כמו שקבע ההסכם האנגלי-גרמני.
כשהאופוריה תיגמר החובות יחזרו
כשיתפזר אבק היורו יחזרו הקבוצות לעסוק בהישרדות הכלכלית שלהן. מאחר שהבור שיצרה הקורונה בחלק מהמקרים הוא כל כך גדול, מתחילים בעלי הקבוצות להבין שאין דרך לסגור את החובות שנפערו ללא מהלכים קיצוניים. אתלטיקו מדריד היא אחת הדוגמאות למה שנראה בעתיד הקרוב מאוד: אלופת הליגה הספרדית (שחלק מאחזקותיה נמצאות בידי עידן עופר) הודיעה השבוע על מכירה של 33.9% מהמועדון לחברת הפרייבט אקוויטי ארס מנג ' מנט תמורת 181 מיליון אירו.
אין לצפות לכך שאתלטיקו תעשה מהלכים גדולים מבחינת רכישת שחקנים. הכסף הזה ישרת באופן מיידי בעיקר החזר חובות שזינקו בתום עונת 2019/20 ל-999 מיליון אירו.
צרה לאחד, הזדמנות לאחר
עבור חברות הפרייבט אקוויטי המשבר של קבוצות ספורט הוא הזדמנות מצוינת - המשבר מביא את הקבוצות למכור נתחים יפים תמורת כסף לא גדול, וכשהכדורגל יחזור להתגלגל בתוך זמן קצר למתכונת הרגילה שלו החברות הללו מבלי לעשות שום הליך של השבחה ימכרו ויממשו אקזיט נאה.
גם ביובנטוס מחפשים דרכים לסגירת החוב שנפער בעקבות הנגיף. את החצי הראשון של עונת 2020/21 סיימה הקבוצה בהפסד של 114 מיליון אירו, וביחד עם הדחה המוקדמת מליגת האלופות ההערכה היא כי ההפסד יהיה קרוב לכפול. הדרך של יובנטוס להתמודד עם החוב היא באמצעות הנפקת אג"ח - על פי הדיווחים בהיקף של בין 300-400 מיליון אירו. גם במקרה הזה הכסף צפוי להיות מופנה בעיקרו לטיפול בחוב ולא לרכישת שחקנים.
ויש עוד דרך להתמודד עם החובות והיא מציגה את ההיררכיה בכדורגל העולמי: ההתנפלות של הקבוצות הגדולות על הנכסים של הקבוצות הקטנות יותר. דורטמונד הגרמנית שהעמידה סגל נפלא סיכמה השבוע על מכירתו של ג'יידון סנצ'ו למנצ'סטר יונייטד עבור כ-85 מיליון אירו. הבא בתור הוא החלוץ הנורבגי ארלינג הלאנד שמוערך ביותר מ-100 מיליון אירו. היתרון במכירת שחקנים הוא ברור: כסף מיידי בכיס ומבלי להיכנס להתמודדות עם הריביות של ההלוואות. את החיסרון מגלים לעיתים כעבור שנים - נכסים צעירים ומבטיחים כמו סנצ'ו והלאנד לא מוצאים בכל יום בשוק שנשלט באופן בלעדי על ידי הקבוצות העשירות.