שר המשפטים גדעון סער / צילום: שלומי יוסף
הידיעות בדבר כוונתו של שר המשפטים גדעון סער לקדם הצעת חוק שתחיל בישראל את שיטת "פרי העץ המורעל", היא אולי הבשורה המשמחת ביותר שנושאת עמה ממשלת השינוי. היא בוודאי הבשורה המשמעותית ביותר שאפשר להעלות על הדעת לשיפור במעמדם של נאשמים ונחקרים בישראל של שנת 2021.
"פרי העץ המורעל" הוא מונח משפטי שמקורו בארה"ב, ומשמעותו היא שלא ניתן לעשות שימוש בבית המשפט בראיה שהושגה באופן לא חוקי ובכל המידע הנובע ממנה. העיקרון שעומד בבסיס הכלל שנהוג בארה"ב ובמידה מסוימת גם באנגליה ובמדינות נוספות, גורס כי אם מקור הראיה אינו חוקי ("העץ"), אז גם כל מה שצומח כתוצאה ממנה ("הפרי") אינו כשר לשימוש. הדוגמה הקלאסית שבה משתמשים בבתי הספר למשפטים נוגעת לאקדח שנמצא בביתו של אדם בעקבות חיפוש לא חוקי, שבהתאם לכלל זה לא יכולה לשמש כראיה במשפט - אפילו אם נמצאו עליו שרידי ד.נ.א של הנאשם התואמות את ממצאי זירת הירי.
במהלך השנתיים האחרונות עלתה לכותרות הראשיות בישראל סוגיה זו. כך למשל, דובר רבות על "פרי העץ המורעל" בהקשר להוגנות השימוש בראיות שהושגו מהפריצה לטלפון הנייד של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה; גם טענו ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו וסנגוריו השכם וערב כי יש לפסול את עדותו של עד המדינה ניר חפץ שהושגה לטענתם תוך הפעלת לחץ פסול.
אלא שלצד ההיגיון הפשוט והבריא שעומד בבסיס הכלל, המשפט בישראל נמנע עד כה מלאמץ את "פרי העץ המורעל". נכון למועד כתיבת שורות אלה, בישראל ראיות שהושגו באופן בלתי חוקי, אפילו אם יש בכך פגיעה בזכויותיו הבסיסיות של החשוד או הנאשם, הן ראיות קבילות - אם כי לפי ההלכה הן בעלות משקל ראייתי נמוך יותר משל ראיות שהושגו באופן חוקי.
ב-2006 טלטל בית המשפט העליון את סדר הדין הפלילי בישראל, כאשר קבע כי ניתן לפסול ראיות שהושגו שלא כדין, אך ממש אין חובה כזו, ולמעשה יש לעשות זאת רק במקרים בהם חוסר הצדק כתוצאה מקבלת הראיה זועק לשמיים.
יודעים שמותר "לעגל פינות"
לדעתי, מדובר בהלכה שגויה שמעלה על נס את הפריבילגיה שגם ככה נתונה לרשויות החקירה והתביעה, וכזו המפרה את האיזון הקדוש בדבר זכויות נאשמים ונחקרים. משמעותה בפועל היא כי בעוד החשוד או הנאשם כפוף להוראות כל דין ואף עשוי להיות מועמד לדין ככל שעבר על החוק הפלילי, רשויות החקירה נמצאות הלכה למעשה מעל החוק.
העובדה שגופי החקירה בישראל יודעים היטב כי מותר להם "לעגל פינות" מפעם לפעם, מבלי שהדבר יפגע באופן משמעותי בסיכויי ההרשעה של החשוד או הנאשם - מובילה בפועל לפגיעה אנושה בזכויות נחקרים ונאשמים. הדבר נכון בכלל, אך בעיקר ביחס לחשודים ונאשמים שפחות מודעים לכל זכויותיהם, ולכן אינם עומדים על הוראות חוק מהותיות שמטרתן להגן עליהם, כגון החובה להפסיק את החקירה אם הנחקר מבקש להיוועץ בעורך דינו, ההכרח לקבל צו שיפוטי על-מנת לבצע חיפוש ועוד.
היוזמה להכניס את "פרי העץ המורעל" לספר החוקים הישראלי לא נולדה לאחרונה. כך למשל, בעבר הגיש סער בעצמו הצעת חוק המעניקה לבית המשפט שיקול-דעת נרחב ביחס להלכה הנוהגת לפסול ראיות שהושגו שלא כדין. גם שרת המשפטים לשעבר איילת שקד העלתה יוזמה דומה. במרוצת השנים הביעו עורכי הדין תמיכה בניסיונות החקיקה של הכלל, ורק בפרקליטות - מסיבות מובנות היטב - הביעו התנגדות.
לאחרונה נפוצו עוד ועוד ידיעות על כך שבקרוב צפויה ועדת ארבל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס עדנה ארבל, שבחנה את הנושא מלפני ומלפנים, להודיע על המלצתה לחוקק חוק הקובע כי ראיה שמשמשת בהליך משפטי אשר הוכח כי הושגה שלא כדין - תיפסל על-ידי בית המשפט.
הכותבת היא מתמחה בדין הפלילי וסגנית יו"ר הוועדה הארצית לזכויות חשודים ונחקרים בלשכת עורכי הדין