ינון אזולאי, ש”ס 14.6.21, רדיו ירושלים / צילום: יח"צ
לפני כשבוע התנהל במליאת הכנסת השיח המשעשע הבא. מי שמילא את תפקיד יו"ר הכנסת באותו זמן, יו"ר רע"ם מנסור עבאס, טען כי הצליח לשמוע ממקומו על מה דיברו הח"כים דוד ביטן וחיים כץ שהפריעו לדיון. כץ, שפקפק ביכולות השמיעה של עבאס, הציע לו אלף דולר אם יוכיח שאכן שמע. "הוא לא צריך (את הכסף) הוא קיבל חצי מיליארד", העירה הח"כית קטי שטרית, ועבאס מיהר לתקן אותה בגאווה: "קיבלתי 53 מיליארד שקל". "בנט נתן לך 53 מיליארד שקל?", תהה ח"כ דוד אמסלם ועבאס שוב תיקן בחיוך: "לא בנט, מדינת ישראל". זאת לא הייתה הפעם הראשונה או השנייה בעת האחרונה שבה עלו לדיון הסכומים שהובטחו לרע"ם במסגרת ההסכם הקואליציוני. כשבוע קודם לכן התראיין ח"כ ינון אזולאי מש"ס ברדיו ירושלים וציין בפני המאזינים: "אתם שמים לב שמנסור עבאס מקבל 50 מיליארד ועוד חצי מיליארד לחלק לחברים".
אילו סכומים באמת הובטחו לרע"ם במסגרת ההסכמים שחתמה כחלק מהצטרפותה לקואליציה? על פני איזו תקופת זמן הם ייפרסו ומה הסיכוי שהם אכן יוצאו בפועל? עד כמה חריג ההסכם הזה, ולמה מתכוונים הח"כים שטרית ואזולאי שמדברים על חצי מיליארד השקלים שניתנו לעבאס? יצאנו לבדוק.
תוכנית החומש: שדרוג לזו של הליכוד
הסכום הגדול ביותר בהסכם הקואליציוני בין יש עתיד לבין רע"ם מופיע בסעיף 8 שלו. 30 מיליארד שקל שיוקצו למימוש תוכנית חומש - עד 2026 - שמטרתה צמצום פערים בחברה הערבית, הדרוזית, הצ'רקסית והבדואית בתחומי חינוך, דיור, תעסוקה, תשתיות ועוד. זה נשמע סכום מרשים ומבטיח, ואכן אין לזלזל בו. אבל דווקא עבור הח"כים מהליכוד, אלה שנדהמו לכאורה לשמוע במליאת הכנסת על הסכומים שהובטחו לעבאס, התוכנית הזאת אמורה להישמע מוכרת.
תוכנית החומש הנוכחית היא למעשה המשך של תוכנית חומש קודמת, שמוכרת כהחלטת ממשלה 922. נדגיש: התוכנית הקודמת, שהתקבלה על ידי ממשלת נתניהו, הקצתה סכום נמוך משמעותית - 15 מיליארד שקל בחמש שנים - לתחומים כמו חינוך, דיור, תשתיות, תעשייה ומסחר, ביטחון פנים, תרבות ועוד בקרב "אוכלוסיית המיעוטים". אך באוקטובר 2020 אישרה הממשלה הארכה של תוכנית החומש לשנה נוספת, על רקע התמשכות סבבי הבחירות, במטרה לאפשר היערכות להכנת תוכנית רב שנתית חדשה. כלומר, עוד לפני שבנט ולפיד נזקקו לאצבעותיה של סיעת רע"ם, נערכה הממשלה בהנהגת נתניהו להכנת תוכנית חומש חדשה בנושא.
ומה הסיכוי כי כל 30 מיליארד השקלים הללו יעשו את דרכם מההסכם עליו חתמו לפיד ועבאס אל השטח? את זה נצטרך כמובן לבחון, אבל בדיקה קודמת שערכנו במשרוקית לגבי החלטה 922 הראתה לא רק עד כמה קשה הדרך הזאת - מההחלטה על הנייר ועד ליישום בפועל - אלא כמה קשה לפענח בדיעבד מה עלה בגורל הכספים שהובטחו ואף הוקצו על ידי הממשלה.
תחבורה עירונית: תוכנית בתולית
סעיף 10 בהסכם דן בסכום השני בגובהו מתוך סך הכספים שהובטחו לרע"ם. 20 מיליארד שקל לטובת הוצאה לפועל של תוכנית אסטרטגית של נתיבי איילון לתחבורה עירונית במגזר הערבי. אם היינו סקפטיים לגבי ניצול מלוא הסכום שהובטח בסעיף 8, כאן נראה כי סכום העתק שהובטח על הנייר הוא כרגע חלק מתוכנית כמעט בתולית.
כשביקשנו מחברת נתיבי איילון את פרטי התוכנית נענינו כי הם עובדים כעת על התוכנית המלאה. עקרונות התוכנית, אותם קיבלנו מהחברה, הוצגו כבר בנובמבר 2020, ובהם מצוין כי החלק המקדים של המהלך, הכולל תכנון ראשוני ומיפוי אסטרטגי, תוקצב ב-30 מיליון שקל. עוד נמסר לנו מהחברה כי לאחר שהתוכנית תגובש ותאושר, ולאחר שתושלם החלוקה התקציבית המלאה לפי שלבים, בחברה ישמחו לשלוח לנו את הפירוט המלא. כרגע, אם כן, מוקדם מאוד לדעת האם התוכנית אכן תעלה 20 מיליארד שקל, והאם וכיצד ינוצל התקציב בפועל.
מיגור פשיעה: המשך מהלך קיים
סעיף 9 בהסכם מבטיח 2.5 מיליארד שקל שיפרסו על פני חמש שנים למיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית. באופן מפתיע או לא גם כאן מדובר בהמשכו של מהלך שהחל במרץ 2021, כלומר בימי ממשלת נתניהו. הפעם מדובר בהחלטה 852 שקבעה כי בתוך 120 יום יש להביא לאישור הממשלה תוכנית פעולה חמש-שנתית מפורטת, לרבות מקורות תקציביים, היבטי תקינה ויעדים כמותיים, שיגלמו הפחתה ניכרת ומשמעותית בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית.
חלק מפרטי ההחלטה כבר מתוקצבים. למשל, בינוי תחנות משטרה, תחנות כיבוי ומתקני רווחה רב תכליתיים בעלות של מיליארד שקל. פרויקטים ומהלכים אחרים המופיעים בהחלטה טרם תוקצבו, וביניהם הוספת 24 "תקני כוח אדם תוספתיים" (כלומר, שלא מתוך כוח האדם הקיים) למשטרת ישראל, קמפיין הסברה נגד אלימות בחברה הערבית ועוד.
עבאס ממש לא המציא את השיטה
ומה לגבי חצי מיליארד השקלים שלטענת ח"כ אזולאי יקבל עבאס כדי "לחלק לחברים"? זה הזמן לעיין בסעיף 11 להסכם. בניגוד לשאר הסעיפים הנוגעים לתקציבים השונים, חצי מיליארד השקלים הללו - שגם הם ייפרסו על פני חמש שנים - אינם מוגדרים כרגע עבור פרויקט או תוכנית ספציפיים, ובהסכם נכתב כי הם ישמשו "לתיקון עיוותים בקידום פרויקטים ביישובים הערבים". למעשה, מדובר במה שמכונה "כספים קואליציוניים" או כפי שמגדירים זאת באגף התקציבים באוצר "הסכמים פוליטיים בעלי משמעות תקציבית".
אם התופעה הזאת נשמעת משום מה מוזרה לח"כ אזולאי, אפשר להזכיר לו כי גם למפלגתו הובטחו לא פעם כספים שמטרתם לא מוגדרת בבירור מראש. כך, למשל, בהסכם הקואליציוני שנחתם עם המפלגה ב-2015 הובטחו לה 140 מיליון שקל בשנה ל"יעדים ומיזמים כללים בתחומי החינוך והרווחה", ועוד כ-50 מיליון שקל בשנה כחלק מאותם "הסכמים פוליטיים בעלי משמעות תקציבית". כלומר, כמעט פי שניים ממה שתקבל כעת רע"ם בשנה.
וגם ש"ס היא כמובן לא מקרה מיוחד. בכל שנת תקציב מובטחים ומועברים כספים כחלק מאותם הסכמים לסיעות הקואליציה. בשנת 2020, למשל, אושרו כמעט מיליארד שקל תחת המסגרת הזו, ובשנת 2019 אושרו 1.3 מיליארד שקל. בשני המקרים מדובר בממוצע של יותר מ-100 מיליון שקל לסיעה.
אז הסכום ואופי ההקצאה אינם חריגים, אבל האם עבאס יכול לחלק את הכסף לחברים? הנחיה מספר 1801.1 של היועמ"ש שעוסקת בנושא, מציינת מגבלות שונות בנוגע לאופן חלוקת התקציבים הללו. למשל, אין לייעד את התקציב לגוף ספציפי או למספר מועט של גופים; אין להקציב מעל 30% מסך התקציב לגוף מסוים; תקצוב לגוף מסוים לא יהיה גבוה בכ-40% מיתר הגופים הנהנים מאותה תקנה תקציבית ועוד. לא ניתמם, פוליטיקאים מיומנים מוצאים כל העת את הדרך להעביר כספים בצורה חוקית לגופים שהם חפצים ביקרם - ובמידה מסוימת זה גם יכול להיות לגיטימי - אבל הדרך מהחתימה על ההסכם הקואליציוני ועד "לחלוקה לחברים" רצופה מהמורות משפטיות וביורוקרטיות.