אבי שמחון - ראש המועצה הלאומית לכלכלה / צילום: שלומי יוסף
הוא ידע להרגיז ולאתגר את אנשי האוצר ובנק ישראל, אבל בתקופתו של פרופ’ אבי שמחון, הפכה המועצה הלאומית לכלכלה לגוף לא-רלוונטי לפחות מבחינת התמודדות עם בעיות השורש והטווח הארוך של מדינת ישראל.
פרופ’ שמחון החליט לוותר על ההיבט האסטרטגי בתפקוד המועצה. העיסוק בנושאים ארוכי טווח צומצם למינימום. אפשר לטעון שזו החלטה לגיטימית. תפקידו העיקרי של יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה הוא לייעץ לראש הממשלה. לא בטוח שהקליינט של שמחון, ראש הממשלה בנימין נתניהו חשב שהוא זקוק לייעוץ כלכלי ממישהו.
כך שבשורה התחתונה לא נשאר למועצה הרבה מה לעשות. היא טיפלה במספר פרויקטים גדולים, אבל תכנית הדגל - מפרץ החדשנות, עוכבה בגלל התנגדות האוצר ורשות מקרקעי ישראל. שמחון עצמו הפך לקול ביקורתי שאתגר את הקונצנזוס של האוצר ובנק ישראל.
הוא יצא נגד כל אזהרות הכלכלנים האחרים בממשלה: תמך בהגדלת הגירעון, בחלוקת צ’קים לכל אזרח וחשב שלא יקרה שום אסון אם יתנו לשקל להתחזק לשער של 2.5 שקלים לדולר.
שמחון לא רצה עוד גוף שיעסוק בכתיבת דוחות. הוא צודק שלא חסרים גופים כאלה בממשלה ומחוצה לה. אבל מי שחושב שהמועצה הלאומית לכלכלה היא עוד גוף כזה - טועה בגדול. המועצה היא הגוף היחיד בממשלה שיש לו מעמד ויכולת לטפל בבעיות היסוד של הכלכלה והחברה הישראלית. צמצום פערי ההכנסה בין חרדים ולא חרדים למשל, או היערכות להזדקנות האוכלוסייה או טיפול שורש בגירעון העצום של המוסד לביטוח לאומי - כל אלה בעיות שאף משרד לא יכול לפתור בכוחות עצמו, והדרך היחידה להתמודד איתן היא באמצעות גוף אחד, בעל מעמד מקצועי שירכז, יתכלל ויוביל. הפוליטיקאים לא יכולים לעשות את זה - טווח התכנון שלהם הוא עד לבחירות הקרובות והבוחרים רוצים תוצאות כאן ועכשיו.
גם האוצר לא יכול לעשות את זה, כי הוא שקוע בתכנון וביצוע תקציב המדינה. לאוצר יש גם בעיית ניגוד עניינים: הוא צריך לסגור את התקציב הקרוב והרבה פעמים האינטרס הזה מנוגד לאינטרסים ארוכי הטווח של החברה הישראלית.
יושבי הראש הקודמים של המועצה, יוג’ין קנדל ומנואל טרכטנברג, הוכיחו שאפשר להוביל מהלכים אסטרטגיים. שמחון החליט לוותר מראש. בעיות היסוד של ישראל לא נפתרו בינתיים - הן רק גדלו ותפחו. ספק אם ישראל יכולה להרשות לעצמה עוד יו"ר מועצה לאומית לכלכלה כמו פרופ’ אבי שמחון.