הפרות סדר באום אל פאחם שכללו יידוי אבנים ובקבוקי תבערה / צילום: דוברות משטרת ישראל
לאחרונה החלו דיונים ברשויות האכיפה השונות אודות האפשרויות להגשת תביעות כספיות נגד אזרחים שהיו מעורבים בהפרות סדר המוניות במהומות ובהתפרעויות שאנו חווים מתחילת מבצע "שומר החומות". מהותו של המהלך עניינו הגשת תביעות כספיות מטעם המדינה נגד כל אזרח אשר פורע וגורם נזק לרכוש הציבור.
האתגרים הטמונים בפרעות שידענו לאחרונה הם מן המורכבים שהמדינה עמדה בפניהם. ההתפרעויות שהפכו ל"מכת מדינה", פגעו פגיעה ניכרת בתחושת הביטחון של אזרחי המדינה מצד אחד והחלישו את ההרתעה של רשויות המדינה מאידך.
בעיה עיקרית היא דלות האכיפה מצד רשויות המדינה, והשיעור הנמוך יחסית של כתבי אישום שהוגשו למול היקף המתפרעים והמזיקים. דלות האכיפה יסודה בכך שלשם הגשת כתבי אישום פליליים יש צורך בראיות חד-משמעיות, דוגמת הודאות של הנחקרים (דבר הקשה להשגה) או ראיות מצולמות ברורות (שקיימות רק בחלק מן המקרים).
על-פי גישתי, בעת המיוחדת הזאת, על רשויות המדינה מוטלת החובה להביא למיצוי הדין גם מקום בו קיימות ראיות רכות יותר (דוגמת עדויות של שכנים, ראיות מצולמות שאינן חד-משמעיות) על דרך של הגשת תביעות כספיות לשיפוי נגד המעורבים. אזרח המסב בכוונה נזק לרכוש או לתשתית ציבורית (דוגמת מוזיאונים, גני ילדים, עמודי חשמל, תחנות תחבורה ציבורית, שמורות טבע וכו'), ייתבע על-ידי המדינה בתביעה אזרחית כספית, במסגרתה יידרש לשפות את הציבור על מלוא הנזק שנגרם.
יתרונה של תביעה אזרחית כספית מצוי בכמה מישורים: ראשית, כאמור, בהליך אזרחי, להבדיל מהליך פלילי, אין צורף בהוכחה מעבר לכל ספק סביר, ודי בהוכחה של למעלה מ-51%, מה שפותח את הפתח להגשת התביעות נגד כמות רבה יותר של מעורבים.
שנית, הדין האזרחי גמיש ומכיל יותר, הוא מעניק ומאפשר במקרים מתאימים לאזרח שיקום אישי וללא סטיגמה, שכן בדין האזרחי אין קלון הכרוך בדין הפלילי. משכך, מקום בו מדובר בעבירה בנסיבות מקלות או בעבירה ראשונה, נדמה כי ראוי לשקול הגשת תביעה כספית בלבד.
שלישית, מדיניות של הגשת תביעות אזרחיות כאמור תייצר ותציב מעין תו מחיר לכל אירוע, באופן שהאזרח יפנים את העלות המוחצנת של מעשיו, וילמד - דרך הכיס - את ההבדל שבין מחאה לגיטימית הנעשית בדרכי שלום לבין אירוע התפרעות המוני המסב נזקים נרחבים לתשתיות.
במילים אחרות, התנהגות פרועה, חסרת כבוד, המתעלמת מכללים חברתיים בסיסיים בדבר שמירה על שלום הציבור וקניינו, תצמיח לאזרח הפורע נשיאה ישירה ומרתיעה בעלות הכלכלית.
לבסוף, הפנייה לאינטרס העצמי של האזרח עשויה לתמרץ משפחות למנוע מקטינים ליטול חלק באירועי הפרת סדר כאמור, מתוך הבנה כי תביעות כאלה ייגרמו לעלויות וחבויות בהן יישא בסופו של יום התא המשפחתי בכללותו.
עתה, כשאנו עומדים בסיומה של שנת הלימודים, נזכור מושכלות יסוד: בשנים עברו נהגנו לקבל במסגרת תעודת הגמר בבית הספר ציון על מידת שמירתנו את תשתיות בית הספר, רכושו, ציודו ושמירת כבוד חברינו לספסל הלימודים. במקרה של התנהגות פוגענית במיוחד, בית הספר היה רשאי להטיל על תלמיד נשיאה ישירה בעלות או שירות שווה-ערך לתשלום.
מה שהיה מקובל במסגרת חינוכית בית ספרית, קרי - לעודד קיום אחריות אישית בסיסית לשמירה המכבדת את תשתיות ורכוש הכלל - יכול לשמש ככלי מדריך במסגרת הניסיון הנוכחי של החברה בישראל לתמוך ולייצב מחדש נורמות התנהגות אזרחית.
בעת בה נדמה כי אזרחים בחברה התנתקו מן האתוס הבסיסי של אזרחים מכבדי חוק וסדר כבחברה דמוקרטית, תוך מתן כבוד לשאר חברי הקבוצה, מן הראוי לשוב ולשרש את ערכי היסוד הללו גם על-ידי אכיפה כספית אזרחית וגביית מחיר כלכלי מכל גורם מעוול באשר הוא.
הכותבת היא עורכת דין, יזמית ומרצה לשעבר במרכז הבינתחומי