האם יכול להיות שממשלת נתניהו הרסה בחמש השנים האחרונות לא פחות מעשרת אלפים בתים? ועוד בתקופה שבה אנחנו שומעים על היעדר האכיפה והמשילות בפריפריה? זה שאמר יו"ר רע"ם מנסור עבאס, בראיון לתוכנית "המקור", כשנשאל על הצטרפותו לקואליציה הנוכחית. בשמיעה ראשונה המספר נשמע גבוה מאוד, שלא לומר מוגזם. אלא שפנייה לדוברו של עבאס הניבה מיד הפנייה למקור הנתונים: דוח של "פורום דו קיום בנגב", שעוקב אחר הריסות הבתים ביישובי הבדואים, באמצעות בקשות חופש מידע שהוא מפנה מדי שנה ל"מנהלת דרום לתיאום האכיפה", הפועלת תחת המשרד לביטחון פנים (חלק מהנתונים שנביא כאן מבוססים על דוחות המנהלת עצמם, וחלק על נתוני המנהלת כפי שהוצגו בדוחות של הפורום).
עיינו בנתונים והם אכן עולים בקנה אחד עם טענתו של עבאס. בין 2016 ל-2020 נהרסו כ-10,500 מבנים בנגב, והנתונים נמצאים באופן כללי במגמת עלייה. אפשר היה לסגור את הבדיקה כאן, אלא שאז התגלה פרט מעניין. אלפי ההריסות שנעשות מדי שנה מיוחסות ל"מבנים" ולא ל"בתים". זה אינו עניין סמנטי. הנה פירוט של חלק מהמבנים שנהרסו ב-2019 על פי הדוח של מנהלת דרום: 478 פחונים, 358 גדרות, 325 מכלאות, 185 סככות, 116 "מבנה בלוק", ו-106 מכולות. וזה פירוט דומה מ-2017 שבה נהרסו: 317 פחונים, 190 גדרות, 112 סככות, 98 "מבנה בלוק", 52 מכלאות ו-38 מכולות.
ב"פורום דו קיום" פילחו את מספר המבנים ששימשו למגורים ונהרסו וקבעו על סמך הנתונים כי (נכון ל-2018) "ישנה עלייה מתמדת במספר המבנים אשר שומשו למגורים ונהרסו". יחד עם זאת, נראה כי האחוז שמהווים המבנים האלה מתוך סך ההריסות דווקא קטן. כך, ב-2016 יותר משליש מההריסות היו של מבנים למגורים. ב-2017 ו-2018 רק כרבע. ובכל מקרה, בכל השנים הללו רוב ההריסות לא היו של מבנים למגורים.
הדוחות מעלים זווית מעניינת נוספת שקשורה לעניין המשילות שבו פתחנו. מי הורס בפועל את אלפי המבנים הללו מדי שנה? מנהלת דרום מסווגת את ההריסות כך: "הריסות יזומות", "הריסות עצמיות" ו"הריסות תוך כדי תהליך". גם הסעיף האחרון הוא למעשה הריסה עצמית, שמבוצעת עוד לפני שהוצא צו הריסה רשמי, וכך, כשסוכמים יחד את שני הסעיפים מגלים נתון מפתיע: כמעט 90% מההריסות (89% ב-2018, ו-88% ב-2019) נעשות על ידי התושבים עצמם. מה הסיבה לכך? במסמך של "פורום דו קיום" מסבירים זאת, בין היתר, ב"רצון להימנע מהטראומה הכרוכה בהגעת כוחות משטרה גדולים ללא התראה מוקדמת"; בסנקציות הפליליות שעשויות להינקט; ביכולת להציל חלק מהציוד וחומרי הבנייה; וגם בחשש מהעול הכלכלי הכבד ("כל עלויות ההריסה מוטלות על בעלי המבנים", נכתב שם).
במנהלת דרום, מנגד, מתגאים באחוז הגבוה של ההריסות העצמיות, ש"מעיד, כי ממשיך להתקיים מימד ההרתעה... (התושבים) מעדיפים להרוס עצמית, על מנת למנוע את הגעתם של המפקחים עם כוח משטרתי". כך או כך, נראה כי הנתונים הללו יכולים לספק עוד נדבך עובדתי לדיון החשוב על מה שמתרחש בנגב.
בשורה התחתונה: דבריו של עבאס דורשים הקשר. בנגב אכן נהרסו בחמש השנים האחרונות למעלה מעשרת אלפים מבנים, והנתון נמצא במגמת עלייה. יחד עם זאת, רוב המבנים הללו לא שימשו למגורים ואינם "בתים".
תחקיר: יונתן כיתאין