לישראל יש סוף-סוף הזדמנות להתקדם בחינוך
בשעה טובה - יש לנו ממשלה חדשה ואיתה מגיעה רוח חדשה והזדמנות אמיתית לחשיבה מחודשת ולשינוי. אחד מאתגרי השנתיים האחרונות שהביא איתו משבר הקורונה היה בחינה מחודשת וצורך לגמישות מחשבתית ושינויים מערכתיים בכל הקשור להתנהלות מערכת החינוך והתאמתה למאה ה-21. נראה כי כעת, עם תחילת ההיערכות לקראת שנה הבאה יש לנו את ההזדמנות להצעיד את מערכת החינוך ולתמוך במאמצים של השרה חה"כ יפעת שאשא ביטון שהוכיחה את עצמה בטיפול במשבר העמוק ביותר שידעה המדינה בעשורים האחרונים.
עלינו לבחון האם למדנו מספיק מלקחי הקורונה וכיצד אנחנו יכולים להיערך ובאמת לבנות מערכת חינוך מותאמת למאה ה-21.
על מנת לעשות עלינו לשחרר גישות ישנות ולאמץ גישה חדשה של ניסוי ותהייה בעיצוב מדיניות. אין צורך להמציא את הגלגל מחדש - אפשר להתחיל בשיעור קטן מפינלנד.
אפילו פינלנד, שנחשבת שנים לאחת ממערכות החינוך המובילות בעולם ועומדת בראש טבלת מבחני PISA מאמצת רפורמה חדשה, מבוזרת המבוססת על ניסוי מערכתי נרחב שכלל 24 פרויקטים שונים, 75 אנשי צוות מ- 28 רשויות מקומיות (מתוך 310).
עם הגעת שלב הניסוי הראשוני בהלסינקי לסיום, עולים שלושה לקחים מרכזיים שיכולים לתרום לשינוי המיוחל בישראל:
הראשון, שותפות בבניה . במערכת החינוך המסואבת יש שחקנים רבים ומגוונים ולכן כשלב ראשון צריך להביא את כולם לשולחן לדיון משותף. ולכן לפני שרצים לרפורמות, מוטב להושיב יחדיו את המזכירות הפדגוגית ו נציגי החינוך הבלתי פורמלי, מפקחים יחד עם ילדים, הורים, תנועות נוער וכמובן מורים ומנהלים. לפי Olli-Pekka Heinonen, שניהל את פרויקט מרכז החדשנות הניסיוני בפינלנד, עצם השיח והלגיטימיות של כל אחד לתרום, להשמיע ולהציע תרמה רבות לשיתופי פעולה, למוטיבציה, ליצירתיות ולהבנה שצריך לשים את הילד במרכז.
וכך, במקום משחק סכום אפס אחיד לכולם, מתחילים לדבר באקו-סיסטם שיתופי ומביאים את כולם לשולחן.
שנית, במקום לבנות טלאי על טלאי ולהישאר עם מערכת בלתי ניתנת לפיענוח ופרויקטים עם מטרות סותרות - חשוב להגדיר ניסוי . כמו במעבדה באוניברסיטה, מגדירים הנחות ומנסים לאושש אותן בזמן קצוב. כך הקולגות בפינלנד גילו שהסתכלות הוליסטית של שלומות (well-being) הילד או הילדה היא מרכיב חיוני ביותר להצלחה בלימודים וייסדו ניסוי של מועדון ארוחת הבוקר שאפשר למורים, מטפלים, מדריכים ויועצים להיחשף לילדים בצורה בלתי אמצעית. כך עושים סדר בתכניות הלימודים, מייצרים מדדי השוואה חדשים להצלחה וזונחים תכניות לא רלבנטיות.
השיעור השלישי והאחרון הוא הגדרה מחדש של תפקיד משרד החינוך. הרעיון אומר שלא מחפשים פתרון קונקרטי שעובד ואז עושים לו סקיילביליות לכל הארץ, אלא מכילים את השונות והמורכבות שיש מספר פתרונות שונים שיכולים לעבוד והתפקיד של משרד החינוך הוא לייצר ערוץ לזרימת ידע, לפתור חסמים מערכתיים ולעודד את האקו-סיסטם החינוכי. על מערכת החינוך של ישראל לזנוח את הבהלה לציונים ואחוזי הזכאות לבגרות ולאמץ מטרות חדשות מבוססות תהליך. הפתרון טמון ברובו בהעברת סמכויות למנהלי ביה"ס וראשי הרשויות שימצאו את הדרך המדויקת להם.
לקראת חופשת הקיץ שבאה עלינו לטובה - יש לנו הזדמנות לבנות מחדש תחת הנחה שאין פתרון בית ספר שמתאים לכולם. משרד החינוך לא יודע לפתור הכול מלמעלה, יש לשאוף לביזור מתוך אחריות, שותפות מכלילה, לייצר קהילות מערכתיות שמנסות ומיישמות ניסויים ובעיקר להפסיק לנסות להכתיב מראש כל פסיק בחוזרי מנכ"ל של משרד החינוך.
העתיד של כולנו תלוי בעד כמה נשכיל להתאים את בתי הספר ואת מערכת החינוך בכללותה לצרכים המשתנים של המאה ה-21.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית וחברה בסופרסונס
