רומן זדורוב / צילום: דודי ועקנין
קשה לקנא בפרקליט המדינה החדש, עמית איסמן. הוא טרם סיים להסיר את הניילונים מהריהוט בלשכתו החדשה וכבר (עד מחר ליתר דיוק) נדרש להכריע באחד מהתיקים מעוררי המחלוקת ביותר ולהודיע האם הוא יעמוד על הדרישה לקיים משפט חוזר לרומן זדורוב באשמת רצח תאיר ראדה ז"ל לפני 15 שנים או שמא הוא יוותר על זה - מה שיוביל לזיכוי אילם של זדורוב.
כדאי להזכיר: זדורוב נעצר כמה ימים לאחר הרצח בחשד למעורבות במעשה. במהלך החקירה הוא הודה באוזני מדובב כי רצח את הילדה, הודה לאחר מכן בפני החוקרים, חזר בו מההודאות ואז הודה שוב וגם שחזר את המעשה. במשפט הראשון, קבעו שלושת שופטי המחוזי בנצרת, שזדורוב הוא הרוצח, על סמך ההודאות, השחזור וכן על בסיס לא מעט ראיות נסיבתיות, לרבות שבעה פרטים "מוכמנים" שרק הרוצח יכול לדעת אותם. כבר במשפט הזה שלל בית המשפט את טענות ההגנה שהפרטים הללו נמסרו על ידי החוקרים לזדורוב והם גם אלה שהכניסו מילים לפיו בשחזור.
לאחר המשפט נשמעו ערעורים ובמסגרתם הוחזר העניין לבית המשפט המחוזי בנצרת לשמיעת עדים נוספים, אולם בית המשפט חזר והרשיעו וכך גם עשה בית המשפט העליון שדן שוב בערעור על ההרשעה. אלא שאז החלו להיות מופצות תיאוריות שונות (מרביתן עונות להגדרת קונספירציה, אך לא כולן) ברשתות ובתקשורת שהביאו ללחץ ציבורי חסר תקדים לשחרר את זדורוב.
ב-11 במאי השנה השופט חנן מלצר, המשנה לנשיאת העליון, קבע שיש לקיים משפט חוזר לאחר שקיבל את הטענה שיש ראיה חדשה בתיק שלכל הפחות מטילה ספק ממשי באשמת זדורוב אך גם הדגיש ש"התוצאה שאליה הגעתי בדבר עריכת משפט חוזר - אינה משמיעה בהכרח כי המבקש זכאי, או כי עלה בידו להוכיח קיומו של ספק סביר באשמתו".
כעת עו"ד איסמן צריך להחליט. מדוע זו החלטה קשה? כי לא מדובר רק בהחלטה משפטית מהותית (האם ניתן להפריך את משמעות הראיה החדשה ואם לא - האם היא אכן מעוררת ספק באשמת זדורוב?) ואפילו לא רק בהחלטה משפטית פרוצדורלית (האם בכלל אפשר לנהל שוב את המשפט החוזר בחלוף 15 שנים? רבים מאלה שעסקו בנושא כבר לא משרתים בגופי אכיפת החוק, זיכרון העדים כבר השתנה במהלך השנים [והושפע בהכרח מכל השיח העצום שהיה בנושא במהלך השנים] וגם הראיות ה"קשות" לא תמיד נשמרות באותו מצב). ההחלטה קשה בגלל משמעויותיה שחורגות מהמקרה עצמו.
החלטה לא לערוך משפט חוזר משמעה במידה רבה שמערכת המשפט מנוהלת לא על ידי אנשי מקצוע אלא ע"י ההמון שברחוב. המון שבמקרה של זדורוב מובל בידי יוצרי סדרת הטלוויזיה השנויה במחלוקת "צל של אמת" (שאת דעתי הלא מחמיאה עליה בלשון המעטה, במיוחד בשל העוול האיום שהם גרמו ל אולה קרבצ'נקו כתבתי בעבר).
הימנעות ממשפט חוזר משמעה מתן כוח לאותו המון בכיכר העיר להכריע גורלות שבמשטר הליברלי רק בית המשפט אמור להכריע בהם. מבחינות רבות זה הרה אסון. בהקשר זה נציין שההשוואות לשתי פרשות עבר שהסתיימו בזיכוי אילם - פרשת רצח החיילת רחל הלר ע"י עמוס ברנס ופרשת כנופיית מע"צ - לא נכונות. בשני המקרים העילה לבקשת המשפט החוזר, הייתה הטענה שהודאות הנאשמים הושגו באמצעים אלימים. לא כך הדבר פה. מנגד, גם האינטרס הציבורי במשפט חוזר אינו גדול. זדורוב כבר מרצה 15 שנים במאסר. לא הרבה יותר ממה שיקבל אם יישפט ויימצא שוב אשם. האם יש טעם בניהול המשפט מחדש? לא חבל על משאבי הציבור?
אלה רק מקצת השיקולים שעל איסמן לשקול, והוא עושה זאת כשהוא יושב עדיין על כיסא חדש כשהניילון שטרם הוסר דוקר בגבו. לקנא בו?