השופט חנן מלצר / צילום: שלומי יוסף
בפסק דין שנתן לאחרונה המשנה לנשיאת בית המשפט העליון היוצא, סימן השופט חנן מלצר כי המגמה השיפוטית לצמצום כוחם של הדירקטורים שהחלה לפני עשור - כאן כדי להישאר. בפסק הדין, שניתן בעקבות עתירה של בעלי מניות מיעוט נגד בעלי שליטה בחברה שנסגרה בעקבות שורת מהלכים מכוונים מצדם לפגוע בה, הרחיב מלצר את החובות המוטלות על דירקטורים לא רק כלפי החברה כפי שנקבע בחוק, אלא אף כלפי בעלי מניות המיעוט. זאת, במצב שבו בעלי השליטה והדירקטורים לא עשו דבר למנוע את כניסת החברה לרשימת השימור ופגעו בסחירותן ובשוויין של מניות החברה.
ההחלטה, שניתנה בשבוע שעבר, מהווה חלק משורת פסיקות שהגנו על בעלי מניות מיעוט, ובמקביל שירטטו את גבולות ההתערבות בשיקול-הדעת של הדירקטורים. פסק הדין עשוי להוביל לגל של תביעות ייצוגיות שינסה לבחון איפה עובר הגבול בו הדירקטורים יישאו באחריות לנזקים שנגרמים עקב החלטותיהם.
פסק הדין דחה ערעור שהגישה ב-2016 חברת פינרוס הציבורית, בעלי השליטה והדירקטורים בה נגד החלטה לחייבם בפיצוי של 1.1 מיליון שקל. זאת, במסגרת תביעה ייצוגית שהגיש 5 שנים קודם לכן בעל מניות המיעוט בחברה דב גולדשטיין, נגד מרדכי וינקלר ז"ל ובנו אורי.
בפרשת גדיש ב-2012 הכיר העליון בעילת התביעה הייצוגית נגד נושאי משרה בחברה בגין קיפוח בעלי מניות המיעוט.
הדירקטורים הובילו למחיקת החברה
ראשיתה של הפרשייה החלה כשגולדשטיין רכש ב-2005 מניות של פינרוס, שעסקה ביבוא, סחר ושיווק של חלקי חילוף לרכב. בתביעה נטען כי לאחר שבעלי השליטה בחברה, בני משפחת וינקלר, לא הצליחו לרכוש את מניותיה ב- 2009 ולהפוך אותה לפרטית, הם החליטו לגרום לה להימחק מהבורסה.
החברה ביצעה שורה של עסקאות במסגרתן רכשה כמות משמעותית של מניות מידי הציבור, במטרה להביא לירידת הסחירות במניה, ובהמשך להכניסה לרשימת שימור. הרשימה כוללת ניירות ערך של החברות אשר אינן עומדות בכללי השימור של הבורסה לניירות ערך בתל אביב. כניסה לרשימה מבטאת ירידת ערך של החברה, כך שאם בתוך 12 חודשים לא נוצרים התנאים להחזרת החברה לרשימה הרגילה, היא נמחקת מהבורסה.
בינואר 2012 נמחקה פינרוס מהמסחר בבורסה, לאחר שנרכשה בהליך של הצעת רכש מלאה על-ידי חברת "אומים", שהייתה קודם לכן אחת מבעלי המניות בחברה. מרדכי ואורי וינקלר שלטו בפינרוס באמצעות שליטתם באומים, נוסף להיותם דירקטורים. 78% מבעלי מניות המיעוט נענו להצעה, והחברה ביצעה רכישה כפויה על יתר בעלי המניות שלא הסכימו להצעה, כפי שמתיר להם החוק. שופטי העליון קבעו כי פעולות אלה עמדו בסתירה למגמה שהייתה צריכה להנחות את החברה, וכי בשלב זה היא נדרשה להגדיל את הסחירות בקרב הציבור על-מנת להסיר את האפשרות של מחיקתה מרשימת השימור.
שיקול-דעת - גם במחדל
כלל "שיקול-הדעת העסקי" נועד להגן על הדירקטורים של החברות הציבוריות ומעניק להם מרחב תמרון בקבלת החלטות. המשמעות היא שבית המשפט לא יתערב בהחלטות שיתקבלו אף אם הן גרמו לנזק, ככל שהדירקטור החליט באופן מיודע ומתועד, נהג בתום-לב ולא היה מצוי בניגוד עניינים.
חוק החברות מטיל על הדירקטורים חובת זהירות כלפי חברה, זאת להבדיל מבעלי המניות. בפסק הדין נכתב כי כלל שיקול-הדעת העסקי נסתר, ויש מקום להטיל על הדירקטורים "סטנדרט מוגבר", מאחר שהם היו מצויים במצב של ניגוד עניינים בקשר לכניסתה של החברה לרשימת השימור.
מלצר גם קובע כי נושאי משרה בחברה יהיו חייבים באחריות כלפיה בגין מחדלים. כלומר, כשדירקטור לא ביצע פעולה מסוימת אותה נדרש לעשות, ניתן למנוע ממנו את הגנת שיקול-הדעת העסקי אם הוכח כי פעל מתוך ניגוד עניינים או בחוסר תום-לב.
בין הפטיש לסדן
עו"ד ד"ר יעל ארידור, בעלת משרד המתמחה בליטיגציה תאגידית ומסחרית, אומרת כי מדובר בפסק דין שחשוב שנושאי משרה ישימו אליו לב, שכן הוא ממשיך מגמה קודמת של אפשרות הטלת חובות זהירות ישירות על נושאי משרה בנסיבות ספציפיות.
לדבריה, "היבטים אלה עשויים להוליד הליכים נוספים בהם בעלי מניות יבקשו להרחיב את האחריות של נושאי המשרה. פסק הדין מחיל את כלל שיקול-הדעת העסקי גם על מקרים של מחדל של נושאי המשרה, ובכך חשיבותו, אך עדיין בית המשפט אינו מכריע מהו טיב הסטנדרט שיש להחיל ככל שחזקת שיקול-הדעת העסקי נסתרת".
עו"ד ד"ר טל רוטמן, שותף בכיר במחלקת דיני חברות ו-M&A במשרד פרל כהן צדק לצר ברץ אומר כי יתכן שבנסיבות המקרה הנוכחי, התוצאה שאליה הגיע בית המשפט היא צודקת. אך מבחינת המסר לשוק ולנושאי המשרה בחברות, פסק הדין בעייתי ביותר. לדבריו, "לא ברור באילו נסיבות נדרשים נושאי המשרה בחברה להעדיף את האינטרסים של בעלי מניות המיעוט על פני אלה של בעלי מניות הרוב. ומה לגבי חברה שבה יש מספר קבוצות של בעלי מניות מיעוט, כשלכל אחת מהן אינטרס אחר? לטובת מי אמורים לפעול הדירקטורים?
"לתפקידו של בית המשפט הוא לא רק לומר לדירקטורים בדיעבד 'הייתם לא בסדר', אלא לתת להם כלים להתנהל ולפעול כדין. פסק הדין קובע לראשונה חובת זהירות כלפי בעלי מניות מיעוט בסיטואציה שכיחה למדי של חברה שנקלעת לבעיות סחירות. הוא פותח פתח רחב להעלות טענות דומות כלפי נושאי המשרה בסיטואציות אחרות בעתיד.
"הציפייה שנושאי המשרה יפעלו, במקרים מסוימים, לטובת בעלי מניות המיעוט ובניגוד לאינטרסים של בעלי מניות הרוב, מנותקת מהמציאות. היא תקשה על מתן ייעוץ משפטי לדירקטורים שמבקשים לפעול בגדרי החוק. בשלב מסוים, הרי פעולה לטובת המיעוט עלולה להפוך להתרשלות כלפי בעלי מניות הרוב. פסק הדין השאיר את נושאי המשרה בין הפטיש לסדן".