איסטנבול. טורקיה / צילום: Shutterstock
עם פתיחת השמיים ובבוא עונת הנופשים, החלו להתמלא המדיות החברתיות בתמונות של בריכות וחופים ברחבי מזרח אגן הים התיכון. לצד הנופים המוכרים מאיי רודוס, כרתים וסיפנוס (הידוע גם כאי החצי-סודי של התל אביבים העילאיים והמתנשאים), החלו לבצבץ תמונות גם ממקומות שנשכחו קצת בשנים האחרונות: חופים ורזורטים מפוארים באנטליה, בודרום ומרמריס וממה שכונה בשנות ה-90 הריביירה הטורקית.
בשנתיים האחרונות חלה עלייה מחודשת בנסיעות של ישראלים לטורקיה. על המטוס: כל שכבות האוכלוסייה, גם דרי המגדלים בתל אביב ושוכני הווילות הצחורות בשרון (ולא פעם "במטוסים פרטיים שקופצים לחופים הדרומיים של המדינה, כך שתוך שעה כל המשפחה המורחבת כבר במלון שעל החוף", אומרת סוכנת נסיעות, מומחית לסקטור היוקרה (consiereging).
מלבד מלונות יוקרה מושקעים, חזרה גם איסטנבול להיות יעד פופולרי לתיירות שופינג וקולינריה. אפילו בתקופת הקורונה. העניין בטורקיה לא נותר רק בתחום מזרני הים ומסעדות הדגים. לצד "הכלה מאיסטנבול", שהייתה ללהיט ענק בעשור הקודם, עלו לנטפליקס סדרות איכות טורקיות, "אתוס" ו"פאטמה", שהיו מהנצפות ביותר השנה בישראל.
המטבח הטורקי נהנה גם הוא מרנסנס בארץ. ממסעדות ייעודיות ועד למסעדות-שף בהשראתו. באוגוסט יתחיל לראשונה יבוא של יין טורקי לארץ, מיקב אורלה (Urla) המוערך.
אפילו קולות שעלו מצדה של טורקיה אחרי המבצע הצבאי האחרון בעזה, שסוקר שם בהרחבה, לא קטעו את רצף הנסיעות, הביקורים והשיתופים. יותר מזה: רק השבוע נוספה להם הצהרה של הנשיא הרצוג על כך ששוחח עם ארדואן שיחה ארוכה ולבבית במטרה לחמם את היחסים והצהרה להעמקת שיתוף הפעולה - מחווה נוספת מצדו של שליט טורקיה, בסדרת מהלכים שעשה בשנתיים האחרונות.
חילופי המשטר בארץ השפיעו גם הם על הדינמיקה עם טורקיה, תהליך שהחל כבר אחרי הסכם הפיוס שנחתם בין נתניהו לארדואן. זו באה לידי ביטוי גם בדעת הקהל הטורקית, גם אם ביותר חשדנות ופחות בלבביות. בקיצור: האם ייתכן שאחרי עשור של ברוגז, העמים היושבים בציון ובאנטליה מוכנים לעשות שולם?
"השתקפות אחד של השני"
לשאלה מדוע מעורבות כל כך הרבה אמוציות ביחסי טורקיה וישראל אין תשובה ברורה. האופן שבו נידונה טורקיה בתקשורת ובמדיות החברתיות, מזכיר אמוציות ותחושות ששומעים לרוב רק בסיפורים על ריבים משפחתיים עסיסיים. וכמו שיודע כל מי שרב בתוך הבית - כמה שכועסים, כך מזכך הרגע שבו מחליטים לשחרר ולהמשיך הלאה - ובתקווה גם להתפייס.
"אחד השגרירים הקודמים של טורקיה בישראל אמר לי פעם, שאנחנו השתקפות אחד של השני, שני עותקים של אותו מסמך, ה־cc אחד של השני", אומר ערד ניר, עורך חדשות החוץ של חדשות 12 ומחבר הספר "המסעדה הגדולה בעולם", שעוסק במסעדות איסטנבול. "אני לא יודע אם זה מה שמרגיז אותנו במקרה של טורקיה, או מה שמחבר אותנו. אישית, זו המדינה שאני הכי אוהב, וחושב שטוב וחשוב לשני הצדדים לשמור על יחסים טובים זה עם זה", הוא אומר.
את הצהרותיו של ארודאן בשנים האחרונות מציע ניר לקחת עם קורטוב של מלח: "באחת הפעמים שפגשתי את ארדואן, שאותו ראיינתי כמה פעמים, הוא אמר לי בטורקית: 'אחינו - מתי כבר נעשה שלום?'. ישראל היא סימפטום בהתנהלות של ארדואן כלפי חוץ. הוא מדבר באופן דומה על נאט"ו, על רוסיה ואפילו על ארצות הברית. זה משהו גורף, כשאנחנו צ'ופצ'יק קטן", אומר ערד.
"בחודשים האחרונים, הטורקים מנסים לגשש את דרכם הפוליטית חזרה לישראל, ולא בפעם הראשונה. גם תעשיית התיירות מאירה פנים לתיירים ישראלים, שמתחילים לחזור".
העניין בישראל וההשפעה התרבותית חוזרת עוד לימי האימפריה העות'מאנית. "קולנוע טורקי איכותי יש שנים, מורשת ומסורת ארוכה של השראה ושל איכות - לצד דברים שהם פחות איכותיים. אני גדלתי באשדוד, שם היו רואים המון סרטים טורקיים מכל הז'אנרים לפני 50 שנה, ערבוביה בין גבוה לנמוך. גם אם אישית אני פחות מתחבר למשל ל'כלה מאיסטנבול', ההשפעה עדיין תקפה", אומר ניר.
"בישראל רואים את הסדרות הטורקיות ונהנים, אבל מנגד יש גם מי שצוחקים עליהן. יש תחושה של 'אנחנו יותר טובים, יותר תרבותיים'. בכלל, יש תחושת התנשאות ישראלית על המרחב המזרח התיכוני, כשישראל היא כביכול 'וילה בג'ונגל', דימוי ותיק בנרטיב הציוני. באנו לארץ, שהייתה אזור נחשל ונטוע בעבר - והבאנו את הקדמה. כך רואים רבים את הערבים בפרט ואת המזרח התיכון כולו. העובדה שהטורקים אינם ערבים לא משנה בכלל", אומרת פרופ׳ מירי שפר-מוסנזון, היסטוריונית של האימפריה העות'מאנית וראשת בית הספר להיסטוריה ע"ש יעבץ באוניברסיטת תל אביב.
השבר, היא טוענת, החל עוד לפני משבר המאווי מרמרה. "אם לא היה לזה בסיס, לא היו שולחים הטורקים את הספינה ואת המשתתפים מלכתחילה. וזה מתבסס על תהליכים שקורים בחברה הטורקית ותחושת אחריות על מי שהיו בין השאר נתיניהם לשעבר, גם היהודים וגם הפלסטינים. עבורנו זו הייתה קריאת השכמה למה שהתחולל שם. אולי לא ראינו את זה מגיע, ולכן זו הייתה חוויה מטלטלת לרבים בארץ. טורקיה הפכה להיות מהדבר הזה שכותבים עליו כתבות בידור קל וחדשות רכות על 'הכל כלול' וישראלים שמפרקים ברזים במלונות - לעניין פוליטי מרכזי, לאו דווקא בהקשר נעים לישראל".
כמו במשפחה, היא טוענת, האמוציות משני הצדדים נובעות מהקרבה המנטלית והתרבותית. "הרבה מאוד תהליכים שעוברים עליהם, עוברים גם עלינו. שתי החברות הן בבואה קרובה זו של זו. אולי דווקא הקרבה הזו עושה אי נחת, ולכן אנחנו רוצים להדגיש את ההבדלים - כדי להעצים את השוני. אנחנו הופכים להיות יותר ויותר לבנטיניים בישראל, במובן החיובי של המילה; תרבותית, אנו הופכים להיות חלק מהאזור ותבנית נוף האזור. רק שכחברה, אנחנו לאו דווקא מחבקים את המקום הזה".
בשנים האלו, מי שגילה את טורקיה הוא המגזר הערבי. "זה לא חדש וזה חוזר שנים אחורה", אומרת שפר-מוסנזון. "מאות שנים שאנשים פה מסתכלים על טורקיה ועל איסטנבול כמוקד תרבותי ומושא לחיקוי".
אם כך, האם יש התרפקות על האימפריה העות'מאנית בקרב ערבים?
"כמו שיש תחושת נוסטלגיה למיעוטים אחרי שנעלמו ממדינות לאום רבות, יהודים ולא יהודים, יש בחוגים מסוימים במזרח התיכון איזושהי התרפקות על טורקיה והשלטון העות'מאני, עכשיו כשהם לא שולטים כאן יותר", היא אומרת.
"הסלע האדום" הקולינרי
מי שכן ביקרו בטורקיה בשנות הקונפליקט וממשיכים לעשות כן ביתר שאת, הם שפים, פודיז ואושיות קולינריה, שהעלו שלל תמונות אוכל מגרות מאיסטנבול, גם כהתרסה מסוימת, כמעט אקסטרימית. כך הפכה העיר בעשור הקודם לסלע האדום של ימינו, בגרסה הקולינרית; קבוצות־קבוצות של גרגרנים ישראלים הגיעו לעיר - אל מסעדות כמו מיקלה של השף מהמט גורסט וטורק של השף פאתי טו טוטאק, וגם אל דוכני דונר וקבב המוכתרים כטובים בתבל - והעבירו בה סופשבוע שכולו עונג־בשרים וקאימק.
חיים כהן, הלל תווקולי, תומר טל ותומר אגאי הם כמה מהשפים האלו, שגם מעלים במסעדותיהם את המטבח הטורקי על נס. "הספר שלי יצא אחרי שפתאום גיליתי את נפלאות הקולינריה של איסטנבול. להסתובב בשוק באיסטנבול זה לא כמו כל שוק אחר. הכבוד שמקבלת כל עגבנייה הוא יותר מבכל מקום אחר", אומר ניר.
תמונות מאתרי הנופש וממסעדות בטורקיה עלו בשצף בחודש האחרון בין השאר בחשבון האינסטגרם של השף למי ניפוסי (32), שעבד במסעדות מוערכות כמו טוטו, סנטה קתרינה ובר 51, וליווה את הקמתה של מסעדה טורקית בצפון תל אביב. "מרגע שהתחלתי להעלות תמונות מטורקיה, התחילו להגיע עוד ועוד תגובות. רובן חיוביות. גם בקרב הישראלים וגם בקרב הטורקים יש דיסטנס, כי מה שקורה בשדה הפוליטי משפיע בסופו של דבר. עם זאת, אחרי השנתיים האלה - כולם רק רוצים להתקדם".
