הקבוצות החלשות הן שחשופות יותר לנזקי ההתחממות הגלובלית
מציאות החיים המורכבת של בני ובנות החברה הערבית-הפלסטינית קשורה בכיבוש. סדר עדיפויות זה קשור בכיבוש - הן עצם קיומו בשטחים הכבושים והן השפעותיו בתוך ישראל - ובשל דחיפות הנושאים הכלולים בו נדמה לעתים שלא נותר מקום לנושאים אחרים, דחופים לא פחות. דוגמה ברורה לכך היא הדיון בסוגיות סביבתיות, כמו שינויי האקלים, בהקשר של החברה הפלסטינית בישראל, אשר להן יש השפעות דרמטיות.
לאחרונה פרסם צוות מומחי האקלים באו"ם דוח על שינויי אקלים, שמנבא עתיד עגום לכדור הארץ. המומחים טוענים שאם לא נחולל שינויים דרסטיים באורחות חיינו בעשר השנים הבאות, כיחידים וכקבוצות, נגיע לנקודת אל-חזור שבה הנזק כבר יהיה גדול מדי.
כיום נמצאים בסכנת הכחדה צמחים ובעלי חיים שונים, כך שהעולם עתיד להתמודד עם היעדר ביטחון תזונתי. משבר האקלים עלול ליצור מחסור במקורות מי שתייה, שלא לדבר על שקיעת ערי חוף ועקירת אוכלוסייה גדולה ממקומה. אלה לא סצנות בדיוניות מסרט אימה, אלא תרחישי מציאות שישפיעו על כל אדם על פני כדור הארץ, אך בדרגות שונות.
אף שעשירי העולם אחראים לזיהום פי 24 מהעניים עקב שימוש רב במטוסים וברכבים פרטיים ובשל תרבות צריכה מופרזת - הקבוצות החלשות הן שחשופות יותר לנזקי המשבר, מכיוון שאין בידן המשאבים להתמודד עמם. כך לדוגמה, רוב תושבי אפריקה משלמים מחיר כבד בשל משבר האקלים, אף שהגורם העיקרי לפליטת גזי חממה המובילים להתחממות כדור הארץ הוא מדינות המערב המתועשות העשירות.
יש מי שנסמכים על פיתוח טכנולוגי שיציל אותנו ממשבר האקלים, אך למעשה, פיתוח טכנולוגי הוא ערך מוסף; שכן שינוי אמיתי יתרחש רק עם שינוי קיצוני באורח החיים - שחרור מעבדוּת תרבות הצריכה ואימוץ אורח חיים אכפתי יותר לסביבה.
למעשה, ההתפתחות הטכנולוגית היא אחת הסיבות למשבר, מכיוון שהיא כלי מרכזי להתפשטות תרבות הצריכה ושליטתה בחיינו. הטכנולוגיה הפכה אותנו מאנשים שחיים בקבוצות שדואגות זו לזו כדי להבטיח את המשכיותן, ליחידים שנסמכים על חיי הנוחות במקום על הסביבה האנושית והטבעית. לכן השינוי אינו טמון באמצעים בלבד, אלא גם בשינוי הגישה.
ומה לגבי החברה הפלסטינית בישראל?
החברה הערבית-הפלסטינית בישראל היא אחת הקבוצות הפגיעות בארץ בכל הנוגע לנזקי משבר האקלים (לצד קבוצות אחרות, כמו קשישים, אנשים עם צרכים מיוחדים וכו'). המציאות הפוליטית שבה חיים בני החברה הערבית בישראל והמחסור במשאבים שעומדים לרשותם תורמים להחמרת הבעיה.
הרשויות המקומיות הערביות סובלות מתשתיות ישנות ורעועות, מעומס, משריפת פסולת, מהיעדר שטחים ירוקים פתוחים, מהיעדר תכנון ומהיעדר מערכות מקומיות, כמו תחנת כיבוי אש, תשתיות ביוב נאותות וכו'. אף שהמוסדות הישראליים קיבלו כמה החלטות בנוגע לשינויי האקלים - לרבות כתיבת מסמכי מדיניות, עבודה על תוכניות ממשלתיות והצעת חקיקה בנושא - לא הייתה שום התייחסות למצבן הייחודי של הרשויות הערביות והקהילה הערבית-פלסטינית בישראל, ולא נעשה מאמץ להתאים את התוכניות למציאות של הערים הערביות.
מערכת יחסים מורכבת זו עם המדינה הופכת את מוסדותיה לבלתי מספקים, ולנוכח היעדר תכנון נכון ומתאים, הסיוע הופך לבזבוז תקציבים. כדי לבנות חסינות חברתית בתוך הערים הערביות, החברה הערבית זקוקה לתכנון ולאסטרטגיה ברורים להתמודדות עם אתגרי משבר האקלים, וזאת מבלי לחכות למוסדות המדינה. על המאמצים להיות ממוקדים בחברה האזרחית על ידי העלאת מודעותה של החברה והפיכתה לשותפה מרכזית בהשגת השינוי.
המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה וארבעה משרדים נוספים (אנרגיה, כלכלה, תחבורה, מנהל ותכנון), ערכו סקר במסגרת פרויקט "ישראל 2050: כלכלה משגשגת בסביבה בת-קיימא", שבחן את רמת המודעות של החברה הישראלית בכלל לנושא משבר האקלים. מהסקר עולה כי 72% מהקהילה הערבית-פלסטינית בישראל מוטרדים מההחמרה בזיהום האוויר. מדובר בנתון מדהים: הוא גבוה מהנתונים בחברה היהודית החילונית (64%) וגבוה בהרבה מהשיעור בחברה החרדית (38%).
באשר לנכונות להשתתפות אישית בשיפור המצב, 67% מהקהילה הפלסטינית הביעו נכונות למחזר גם אם מְכולות המִחזור מוצבות רחוק מהבתים. גם זה שיעור גבוה מאוד לעומת פלחים שונים בחברה הישראלית.
נתונים אלה מאשרים את קיומם של ידע ומודעות באשר למשבר האקלים ולהשפעותיו, ואת נכונותה של החברה הערבית בישראל לקחת חלק פעיל לטובת עניין זה. זוהי קרקע פורייה שיש לנצל אותה כראוי.
הרשויות המקומיות הערביות חייבות לקחת את העניינים לידיים. עליהן להתחיל לעבוד על הנהגה אזרחית שתפעל להגברת המודעות באוכלוסייה. מעל לכול, על קבוצות מנהיגוּת אלה לפעול לשינוי אורח החיים, כך שנשתמש במשאבים שהטבע מציע באופן שיבטיח את המשך קיומם. אנחנו הדור הראשון שיש לו הכלים להבין את השינויים שנגרמים במערכות תומכות החיים של כדור הארץ בעקבות פעילות אנושית; ובו-בזמן אנחנו הדור האחרון שעדיין יכול להשפיע על שינויים אלה. צריך לעשות זאת מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי לכולנו.
הכותבת היא פעילה בארגון "אזרחים למען הסביבה". הטור התפרסם באתר "ערב 48". גרסה זו מתפרסמת במסגרת פרויקט "אופק לתקשורת הערבית", המשותף למרכז אעלאם ולמכון ון ליר. תורגם מערבית: צאלח עלי סואעד