פוסט ויראלי בפייסבוק, 20.6.2021 / צילום: Shutterstock
אחרי דחייה של שנה אולימפיאדת טוקיו סוף-סוף נפתחת. אמנם בלי קהל ובאווירה הרבה פחות חגיגית מאולימפיאדות קודמות, אבל כשנזכרים שאולימפיאדות 1916, 1940 ו-1944 בוטלו לגמרי בגלל מלחמות העולם, מבינים שהיה יכול להיות יותר גרוע.
מי שלא נפגעו, כך נראה, מהדחייה הם יצרני הפייק ניוז ברשתות החברתיות. אלה לא קיפחו את האולימפיאדה והפיצו מידע שגוי מהיסוד, מטעה או חסר הקשר במגוון נושאים: החל בספורט עצמו, עבור בפוליטיקה וכלה בסקס ובסמים. אספנו עבורכם כמה מהשמועות הבולטות והמעניינות.
● הוועד האולימפי מכופף את העולם למען אירוע שגם המארחת לא רוצה
עירוב נפיץ של פוליטיקה וספורט
השמועה הראשונה שנסקור היא דווקא לא לגמרי שקרית, ויותר סוג של מניפולציה או הוצאה מהקשר. אם יש משהו שידוע שאנשים לא אוהבים שמערבבים להם זה ספורט ופוליטיקה. עבור רבים הספורט אמור להיות מפלט מחילוקי הדעות ומהקרעים בחברה, לא זירה נוספת להעלאה שלהם אל פני השטח. אלא שמי שלא תמיד נוטים לשתף פעולה עם האידיאל הזה הם הספורטאים עצמם. דוגמה מהזמן האחרון היא של נבחרת אנגליה בכדורגל, שעוררה סערה כששחקניה החליטו להביע מחאה סמלית נגד גזענות ולכרוע ברך ברוח מחאת Black Lives Matter של השחורים בארה"ב. המהלך היה מאוד שנוי במחלוקת, ואף הביא את אחד מחברי הפרלמנט הבריטי להחרים את משחקי הנבחרת ביורו שהסתיים לאחרונה. גם בליגת הפוטבול האמריקאית (ה-NFL) כריעת ברך מסוג זה נעשית לעיתים וגוררת ביקורות קשות.
איך כל זה מתקשר לאולימפיאדת טוקיו? לקראת פתיחת המשחקים, פוסטים רבים בבריטניה ובארה"ב ידעו לספר בהתלהבות שממשלת יפן החליטה לאסור על הספורטאים באירוע לבצע מחוות פוליטיות שמזוהות עם מחאת BLM כמו כריעת ברך או הנפת אגרוף. הפוסטים הללו הגיעו מצד מתנגדים למחאה ששיבחו את ההחלטה היפנית.
ומה האמת? כפי שהראו בודקי העובדות של "פוליטיפאקט" (ארה"ב) ו"פול פאקט" (בריטניה), הפוסטים האלו לא מנותקים מהמציאות, אבל גם לא מדויקים. אכן, מחוות המזוהות עם BLM יהיו אסורות במשחקים האולימפיים וגם בשטחי הכפר האולימפי, אבל הצעד אינו קשור לממשלת יפן ואין בו כל חידוש. סעיף 50 של האמנה האולימפית אוסר על כל מחווה פוליטית מכל סוג ועבור כל עמדה. הסעיף הזה נמצא בתוקף לפחות מאז 1975. כלומר, האיסור היה תקף גם אם את האולימפיאדה הנוכחית היו מארחות בריטניה או ארה"ב. למעשה, מדובר באיסור שמעורר זעם כלפי הוועד האולימפי, והוועד האולימפי האמריקאי למשל דוחף לתיקון של הסעיף הזה באמנה, לאור ריבוי הספורטאים שמשתתפים במחאות האלו.
זוהי כמובן לא האולימפיאדה הראשונה שבה העירוב הנפיץ בין פוליטיקה לספורט מעורר הדים. הדוגמה המפורסמת ביותר היא אולימפיאדת מקסיקו סיטי ב-1968, שבה הספורטאים האמריקאים ג'ון קרלוס וטומי סמית' הניפו במעמד קבלת המדליות את אגרופיהם לאוויר כמחווה לתנועת "בלאק פאוור". הוועד האולימפי ראה בכך אז "פגיעה אלימה ביסודות הרוח האולימפית", והשניים סולקו מהכפר האולימפי.
למי אסור להיכנס? לכולם
בזמן שבבריטניה וארה"ב היו מי ששיבחו את ממשלת יפן על דבר שלא היא עשתה, בתאילנד דווקא תקפו אותה, וגם כאן על לא עוול בכפה. פוסטים ויראליים בתאילנד טענו שיפן אוסרת על תושבי שבע מדינות ספציפיות - תאילנד, קמבודיה, מונגוליה, סרי לנקה, מזרח טימור, איי סיישל וסנט לוסיה - להיכנס ליפן ולצפות במשחקים האולימפיים. איך ייתכן שדווקא תושבי המדינות הללו מנועים מלהיכנס למדינה בזמן שתושבי הודו וברזיל, בהן מצב הקורונה גרוע למדי, כן יוכלו לצפות במשחקים?
ההסבר הוא פשוט. שבע המדינות האלו אכן נכללות ברשימת המדינות מהן אסור להיכנס, אבל כפי שמצאו בודקי העובדות של AFP, הן נמצאות שם יחד עם עוד 152 מדינות אחרות. המשחקים מיועדים להיערך בכל מקרה ללא קהל.
סמים לא קלים
אם יש אלמנט אחד שהשילוב שלו עם ספורט עשוי להיות אפילו יותר נפיץ מפוליטיקה, הרי שאלו סמים. לא פלא שגם הנושא הזה הניב לא מעט פייקים. הטריגר הפעם היה השעייתה של האצנית האמריקאית שקארי ריצ'רדסון לאחר שבבדיקה שערכה נמצאו בדמה שרידי THC, החומר הפסיכואקטיבי במריחואנה. משמעות ההשעיה הייתה שריצ'רדסון לא תוכל להשתתף במקצה הריצה ל-100 מטר שיערך באולימפיאדה.
ההחלטה עוררה זעם. ריצ'רדסון טענה שהשימוש בסם היה כדי להתמודד עם מות אמה. רבים יצאו נגד העובדה שהרשות למלחמה בסמים של ארה"ב בדקה בכלל אם האצנית משתמשת בסם, שהפך חוקי ביותר ויותר מדינות בארה"ב. אבל מעבר לזעם הכללי, הייתה גם טענה קונקרטית: פוסט שזכה לאלפי שיתופים ביקש להזכיר שכשהשחיין מייקל פלפס נתפס משתמש במריחואנה באולימפיאדת בייג'ינג ב-2008 הוא עדיין הורשה להשתתף בתחרויות.
האמנם? בודקי העובדות של USA טודיי ושל "סנופס" שירדו לשורש העניין הזכירו כי ב-2009 אכן התעוררה שערורייה תקשורתית אחרי שנחשף שפלפס עישן ג'וינט, אלא שהאירוע המדובר התרחש בנובמבר 2008 - חודשים אחרי תום האולימפיאדה בבייג'ינג. ריצ'רדסון, לעומת זאת, נתפסה לפני תחילת המשחקים. על עצם ההשעיה שלה אפשר להתווכח, אבל הדוגמה של פלפס אינה רלוונטית.
ההשעיה של ריצ'רדסון עוררה גם שמועות לא נכונות לגבי מי שתחליף אותה במשלחת האמריקאית. ציוץ שצבר תאוצה טען שמדובר באתלטית בשם רבקה וושינגטון, מורמונית שרוצה לרוץ כדי לעודד ילדים שלא לקחת סמים. רק שהמקור לציוץ הוא חשבון פרודי, שהודה בכך לאחר כמה ימים. ב"פוליטיפאקט" לא מצאו ראיות שמישהי בשם רבקה וושינגטון בכלל מהווה חלק מהנבחרת האולימפית האמריקאית.
סקס מוכר. גם פייק ניוז
והיה גם עוד פייק אחד קטן ומשעשע ששותף אפילו על ידי ספורטאים אולימפיים. המיטות בכפר האולימפי עשויות מלוחות קרטון, מה שהוביל למסקנה שהן יקרסו תחת משקל של יותר מאדם אחד. ומה יכול להיות המניע לשימוש במיטות אלה? כמובן, למנוע מספורטאים לקיים יחסי מין בימים בהם הריחוק החברתי נדרש. אחד הציוצים הפופולריים בנושא היה של האצן האמריקאי פול צ'לימו, שזכה ליותר מ-10,000 שיתופים.
מי שהחליט לנסות להפריך את השמועה היה בעצמו ספורטאי, המתעמל האירי ריס מקלנגן. הוא צילם את עצמו קופץ על המיטה שלו בכפר האולימפי בפראות, והראה כי הטענה על קריסת המיטות היא מופרכת. זו לא ההוכחה הכי מדעית שמדובר בפייק ניוז, אבל העובדה שהחשבון הרשמי של הוועד האולימפי שיתף את הציוץ של מקלנגן מחזקת את הטענה. כפי שדיווחו בניוזוויק האמריקאי, מנהל הכפר האולימפי אמר לתקשורת שהמיטות האלו מסוגלות לעמוד בעומס של עד 200 ק"ג, ויכולות לשאת שני אנשים, אבל הזהיר שמוטב שהחגיגות במיטה לא יכילו יותר משניים.