מפרץ חיפה / צילום: Shutterstock
חודשים בודדים לאחר שהודיעה הממשלה כי עתידה של קבוצת בזן (בית זיקוק לנפט) במפרץ חיפה מוטל בספק וכי היא שואפת לפעול לפנוי התעשייה הפטרוכימית מהמפרץ בתוך עשור, השיקה היום (ה') החברה בכנס משקיעים בתל אביב תוכנית לשינויים בליבת העיסוק שלה בעשור הקרוב, באופן שיסיט השקעות ופעילות מאפיקים מזהמים, לאפיקים ברי קיימא.
העולם צועד לעבר כלכלה דלת פחמן, והפחתה משמעותית של השימוש בדלקים מזהמים ובפלסטיק המופק מהם - המהווים היום את כלל פעילותה של בזן. כאשר הקרקע תחת האפיק ההכנסות היחיד של החברה המייצאת כ-40% מתוצריה רועדת, הודיעו בבזן: נשקיע מיליארד וחצי דולר בהשקעות הון עד 2030, לכל הפחות 400 מיליון מתוכם במנועי הצמיחה החדשים, כאשר היתרה תושקע בהמשך שיפור והתאמת הנכסים הקיימים, הטמעת טכנולוגיות מתקדמות ליצור ולהפחתת טביעת הרגל הפחמנית.
בטווח הנראה לעין - העתיד כלל אינו "ירוק"
מה על הפרק? בחברה מודיעים: "נוביל את שוק המימן הירוק והדלקים החלופיים, ואת שוק הפולימרים הממוחזרים והמתכלים". בזן מדברת על שיתופי פעולה מקומיים בתחום המימן הירוק לתחבורה ולתעשייה, באמצעות השקעות ושיתוף פעולה עם סטארט אפ המימן הירוק H2PRO. בזירת הפלסטיק, מתחייבים בבזן להציב יעד של 15% פולמרים (חומר הגלם שממנו מורכבים מוצרי הפלסטיק) ממקורות בני קיימא, או מחומר ממוחזר עד שנת 2025, ו-30% עד שנת 2030.
אלא שבפועל, עתיד החברה, לפחות בטווח הנראה לעין - כלל איננו "ירוק", כאשר עיקר הפעילות של בזן תמשיך לצמוח באפיקי הדלקים הפוסיליים, וכלל לא בטוח עד כמה התוכניות הירוקות תהיינה משמעותיות בהיקפן ביחס לכלל הפעילות, או האם ישומן בשטח בשנים הקרובות יהיה אפשרי הלכה למעשה. כך למשל, בבזן לא מציינים כמה מתוך הסכום שהוצג היום אכן נוגע להסטת פעילות למימן ירוק הנסמך על מקורות אנרגיה מתחדשת, וגם לא מציינים כמה מנתח פעילות אכן יושקע במימן ירוק, תחום שהיום הוא בגדר תיאוריה גם בעולם.
במילים אחרות: אם היום כלל הפעילות של בזן היא פעילות הכוללת דלקים מזהמים, בחברה לא מבטיחים לשנות כיוון באמת, אלא להתרחב בשיעור לא ידוע לאפיק נוסף. יתר על כן, חלק מהסכום אותו תשקיע בזן בפעילות ירוקה, דווקא יזרום להתפתחות בתחומים פוסיליים מזהמים: מימן אפור וכחול, הנסמכים על גז, שהשימוש בו כרוך בפליטת מתאן - גז חממה אגרסיבי פי 80 מפחמן. בחברה לא מוסרים מידע לגבי גובה ההשקעה במימן הנסמך על מקורות פוסיליים מתוך כלל הסכום שהוצג הבוקר כהשקעה באפיקים ירוקים, אך בחודש דצמבר הודיעה החברה על הקמת תשתית ראשונית לשיווק מימן אפור לתחבורה בעלות של 12 מיליון שקלים.
בטווח הקרוב והמיידי, בזן מקימה אופרציה של מימן אפור ולא סביבתי, שתישאר בשטח למשך עשורים רבים קדימה, בזמן שהעולם נדרש עד שנת 2050 לרוקן את הכלכלה מפחמן ולהפחית ככל הניתן את השימוש בדלקים המחמירים את משבר האקלים. יתר על כן, תחום המימן בכללותו נמצא בחיתוליו. לפי ד"ר גיל פרואקטור, מנהל תחום אנרגיה ואקלים במשרד להגנת הסביבה, לחזון המימן יש להתייחס בפרופורציה המתאימה. לדבריו, "הדרך לכלכלה דלת פחמן חייבת לעבור באמצעות הפחתה אמיתית בפליטות. מימן ירוק מאפשר זאת כי הוא מיוצר ממקורות מתחדשים. מימן אשר מיוצר מגז פוסילי מזהם לא מאפשר זאת. המימן הכחול הוא מושג תיאורטי שלצערנו לא הוכח באופן מסחרי, מה עוד שהעלויות של הפיילוטים עצומות והדרישות הבסיסיות להטמנה בעייתיות מאוד לישראל".
פרואקטור מסביר: את פליטות המתאן של המימן הכחול, שואפים הסטארטאפים העוסקים בתחום להטמין בשכבות גיאולוגיות בקרקע - הליך שלא רק שלא ברור מה תהיה השפעתו הסביבתית, אלא שגם בשלב זה תיאורטי לחלוטין, ללא אחיזה עסקית או מדעית בשטח. לדבריו, "הניסיון המסחרי המשמעותי ביותר נכשל ממש בימים אלו - חברה שניסתה ולא הצליחה להגיע לרמות המינימליות של הטמנה הנדרשות למימן כחול (מדובר בניסוי של חברת האנרגיה שברון באוסטרליה, ש.א). שיטה ניסיונית זו אינה מוכחת - גם לא מסחרית, יקרה להחריד וצורכת המון אנרגיה (לדחיסה של המימן)".
נתח הפעילות המזהם יוסיף להיות דומיננטי עד 2040
ומה באשר לפעילות הדלקים הפוסיליים המזהמים של הקבוצה בכללותם? בבזן מבהירים: נתח הפעילות המזהמת של החברה לאו דווקא יקטן, ואולי אף ייגדל. לפי החברה, תחום הדלקים יוסיף להיות דומיננטי עם צפי לעלייה בביקושים, בפרט בתחום הסולר המזהם, לפחות עד שנת 2040. בכל הנוגע לישראל - בבזן, לפחות בעת הזו, אכן צודקים. מדינת ישראל היא נטולת יעדים שאפתניים בתחום ונכשלת באופן עקבי בתחום הפחתת הפחמן בתחבורה המזהמת, כשהיא דווקא דוהרת קדימה עם עלייה בנסועה הפרטית, ללא תשתיות לתחבורה חשמלית, וללא מאמץ כלשהו לשינוי ההרגלים המזהמים. אילו לא תתעשת הממשלה ותרסן את השימוש בדלקים מזהמים, עתיד חומרי הגלם המזהמים של בזן מובטח. וככל שישנו ביקוש, לחברה אין סיבה מוצדקת לשנות את אפיק ההכנסה המרכזי שלה.
אך במבט החוצה, ייתכן שבזן תתקשה למצוא שווקים עתידיים פתוחים לרווחה עבור פעילות היצוא שלה, המהווה נתח נכבד מאוד מפעילותה. באירופה ובארה"ב, בניגוד לישראל, מאמצים יעדים שאפתניים להפחתת הנסועה הפרטית, מעבר לרכבים חשמליים והפחתה משמעותית של שימוש בדלקים מזהמים. כך למשל, בימים האחרונים דחתה קוויבק פרויקט הפקת גז בהיקף של 14 מיליארד דולר, כדי לא לפגוע במוטיבציה של השווקים לעבור למקורות ייצור אנרגיה נקיים יותר.
ומה לגבי הפלסטיק? בזן, שהיקף מוצרי הפלסטיק המזהמים מבוססי הנפט שלה יעמוד לאורך שנים לכל הפחות על 70%, מנסה ליישר קו עם רגולציה מקומית ועולמית - כדי לא לאבד את השווקים המשתנים. בישראל, רק לאחרונה הכריזה הממשלה על כוונתה להטיל מס על כלים חד פעמיים, ובמקביל חברות רבות המשתמשות בפולימרים מבוססי נפט במוצריהן, מכריזות על תוכניות להפחתת שימוש בפלסטיק ותעדוף של חומר ממוחזר. מעבר לים, השינויים מתקדמים בקצב גבוה יותר. עם כמחצית מהפולימרים של בז"ן מיועדים לייצוא, ברחבי העולם מוציאות מדינות מחוץ לחוק מוצרים מסוימים העשויים מפלסטיק חד פעמי שאינו ניתן למיחזור, וקובעות רגולציות שונות שיגבירו את השימוש בחומר ממוחזר.
"תהליך חשוב, אבל אסור למשקיעים להתייחס לזה כחזית ירוקה"
בבזן יפעלו בשני אפיקים: האחד, ייצור פולימרים מחומר ממוחזר, בהליך של מחזור כימי, שיאפשר חזרה של חומרים לרמת הפולימר ויצירה של הליך מעגלי. לצורך כך, יוקם בעתיד מפעל לייצור פולימרים ממוחזרים על ידי החברה עצמה. כיום, אין בישראל תשתיות טובות מספיק כדי לייצר פולימרים ממוחזרים לצרכי התעשייה, ומרבית החומרים הממוחזרים המשמשים חברות - מקורם בחו"ל.
בנוסף, לבזן שיתופי פעולה פעילים עם חברות UBQ ו-Melodea, העוסקות בביו פולימרים מתכלים (האחת עוסקת בהפסקת פלסטיק מפסולת והאחרת בהפקת פלסטיק מתאית עצים). שאיפת החברה היא לספק חומר גלם לכ-300 מפעלים מקומיים, אך מדובר בתהליך ארוך שדורש יצירת מעגל של ממש: התאמת המפעלים לקליטת חומרים ממוחזרים חדשים ועבודה מולם, וגם עבודה מול הרגולטור, שכן שילוב חומר ממוחזר באריזת מוצרי מזון למשל, עדיין כרוכה בקשיים רבים ודורשת חומר מוגמר ברמת ניקיון שאיננה קיימת כיום בישראל. יש לקוות, שבזירה הזו התוכנית של בזן תהווה בשורה לשוק המחזור המקומי, שכיום הינו כמעט בלתי קיים בישראל.
רגל נוספת של הצהרת החברה, נוגעת לשוק ההון. בזן תיישם מתודולוגיה עפ"י סטנדרטים בינלאומיים של ESG ותבצע את המהלכים האסטרטגיים בהתאם לעקרונות שיכללו העמקת ושילוב מוצרים מופחתי השפעה סביבתית בתוך המודל העסקי של החברה ותוביל קיימות עסקית בתעשייה הישראלית. בתוך כך, מכלילה החברה את יעדיה בתחום הפולימרים, וביצוע הערכת טביעת רגל אקולוגית והערכת סיכוני אקלים בתחומי פעילותה.
ההצהרה של בזן לא פוגשת את שוק ההון בחלל ריק. בשנה האחרונה, זורמות השקעות הון רבות לאפיקי ESG. כלומר, השקעות הבוחנות היבטים של סביבה, חברה וממשל, ומתעדפות חברות נקיות על פני חברות הפועלות בשווקים מזהמים. גם בישראל, הצהירו שני בתי השקעות - מגדל ואלטשולר שחם, שיפסיקו בהדרגה השקעות קיימות בחברות דלקים מאובנים שלא יוכיחו שהן מצויות במסלול שינוי של ליבת העסק, ולא יוסיפו השקעות חדשות באפיקים רוויי פחמן.
האם ייתכן שבזן מקווה כי אפיקי הפעולה החדשים שלה יובילו את בתי ההשקעות להוסיף ולהזרים אליה כספי ציבור, למרות שנתח הפעילות העיקרי שלה, אותו היא שואפת להגדיל, יוותר מבוסס דלקים פוסיליים הפוגעים באקלים? לפי ד"ר אור קרסין, מומחית למדיניות סביבתית וראשת תחום מדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה, אומרת כי "התהליך שבזן עושה הוא חשוב, אבל אסור למשקיעים להתייחס לזה כחזית ירוקה. חשוב שמשקיעים ישימו לב שכל עוד החברה לא הסיטה את עיקר השקעותיה מדלקים פוסיליים, הרי שסיכוני האקלים וסיכוני ה-ESG שהחברה ניצבת בפניהם לא קטנו משמעותית והיא תמשיך להיות מסווגת במקום נמוך במדדי קיימות, ויתר הסיכונים הסביבתיים (כגון זיהומים ופליטות של חומרים מסוכנים) הנלווים לעסקים לא יפחתו".
לפי קרסין, בסופו של דבר, התוכנית איננה מצליחה להדביק את הטרנספורמציה אותה צריכות מדינות העולם לבצע בתחום האנרגיה והסביבה. לדבריה, "שינוי אסטרטגי אמיתי לכיוון אחריות אקלימית מחייב הצגת תוכנית הרבה יותר שאפתנית עם יעדים לטווח הקצר הבינוני והארוך שעל בסיסם יוכלו משקיעים לבחון את ביצועי החברה ואת רצינותה לגבי כוונותיה להפחית את חשיפתה לעסקים מזהמים במיוחד. חשוב לציין כי האיחוד האירופי הנחה לאחרונה את הבנקים שלו לעצור בהדרגה מימון והשקעות בחברות העוסקות בייצור וזיקוק דלקים פוסיליים, וכי נכון שבז"ן וחברות נוספות בישראל שעוסקות במגזר האנרגיה ייקחו בחשבון כי מגמת המימון במערב תהיה להקטין את החשיפה של בנקים להשקעות בפחמן ושלילה הדרגתית של מענקים ממשלתיים שונים מגופים כאלה".
נגה לבציון נדן, מנהלת שותפה בואליו בריבוע, הבית להשקעות אחראיות ומנכ"לית גרינאיי, מוסיפה לכך ומסבירה: עד שהחברה לא תוכיח בפועל שיש לה הכנסות מהפיתוחים הסביבתיים, היא לא תזכה להערכה כתורמת לפיתוח בר קיימא. לדבריה, "אנחנו שמחים על כל התפתחות, אבל זה לא הופך את בזן לחברה ירוקה. כל עוד אין לה הכנסות מהתחום הזה, מדובר עדיין בפיתוח. ובנוסף, עד שחלקם של המוצרים הפוסיליים לא יקטן מהותית בפועל בנתח העסק, משקיעי ESG ימנעו מלהשקיע בה. ככל שמדובר בפרומיל של הסטה, זה לא יכול לעבור את המשקיעים כעסק בצמיחה ירוקה. בדיוק בשל כך חשוב שגופים פיננסיים שמעוניינים להטמיע השקעות אחראיות ישתמשו בהערכות ובמדדים כדי להעריך במדויק את הגופים שבהם הם משקיעים. הציון של בזן לא ישתנה בעקבות הודעתה היום, אלא רק אם יעשה שינוי מהותי בניהול תחומי ה-esg, תשתנה המעורבות במוצרים בעיתיים אקלימית וסביבתית ויווצר אפיק להכנסה משמעותית מהפיתוחים הסביבתיים המדוברים".
לבסוף, חשוב להזכיר - השאלה הגדולה היא שאלת היתכנות היישום. האם התוכנית של בזן היא פניה נרגשת לממשלה שמתכננת לפנותה? למרות שבתקציב המדינה, נכון לעכשיו, אין לכך כל זכר: הממשלה הנוכחית התחייבה ליישם את המלצת ועדת המנכ"לים, ולפעול לסגירת התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה. אילו לא תעמוד הממשלה בהבטחתה, יכולים בבזן לישון בשקט ולהמשיך בעסקים כרגיל. אך אילו תחל הממשלה להוציא את ההמלצות אל הפועל - ספק אם התוכנית המותירה את עיקרה המוחלט של פעילות החברה על גלגלי הדלקים הפוסיליים, תספיק כדי להבטיח את המשך פעילותה.
בשולי הדברים, התוכנית שהציגו היום בבזן מאכזבת, דווקא מפני שבשל התשתיות והידע הרב שנצבר בחברה, בבזן ישנה את היכולת להוביל את ישראל למהפכה בתחום הדלקים לתחבורה. אך עבור כך, היא תצטרך לשדרג באופן משמעותי וממשי יותר את התוכניות שלה, ולהתבסס על פתרונות שניתן להוציא לפועל במהרה.