השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט
לאחר שבעה חודשים של סחבת וויכוחים בין משרדי הממשלה ושרי הממשלה הקודמת, הונחה על שולחן הממשלה הצעת מחליטים מוסכמת הנוגעת להפחתת הפחמן בכלכלה עד שנת 2050, והתמודדות עם משבר האקלים. בכך, מיישרת ישראל קו עם מרבית מדינות העולם שכבר הגישו תוכנית בנושא לאו"ם, כשם שהתחייבו בהסכם פריז.
כפי שהצהירה לאחרונה השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, ההחלטה שתובא לאישור הממשלה ביום א', מציבה יעד לאומי לשנת 2050 להפחתת פליטות גזי חממה בהיקף של לפחות 85% ביחס לפליטות ישראל בשנת 2015. ההחלטה קובעת גם יעד ביניים לשנת 2030 של הפחתה של 27% בפליטות. ההחלטה גם מקדמת יעדים מרכזיים ל-2050: הפחתה של 96% פליטות גזי חממה מסקטור התחבורה, הפחתה של 85% מסקטור החשמל, ושל 92% בתחום הפסולת העירונית.
זוהי הצעת מחליטים דומה לזו שהונחה על ידי המשרד להגנת הסביבה בעת פעילותה של הממשלה הקודמת, אך נדחתה בשל התנגדותו של שר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ ומשרדו. בניגוד להצעה הקודמת, בנוסח הנוכחי נאמר כי מדינת ישראל מכירה בחשיבות ההגעה ליעד של אפס פליטת גזי חממה עד 2050, וזאת למרות שבפועל ישראל לא מציבה יעד לאיפוס נטו של הפליטות, בדומה למדינות אחרות.
יעד ברור לייצור אנרגיה מתחדשת: אין
עניין נוסף שלא מופיע בהחלטה למרות ניסיונות המשרד להגנת הסביבה להוביל לכך, הוא יעד ברור לייצור אנרגיה מתחדשת בשנת 2050. הדרך העיקרית להפחית את גזי החממה היא הצבת יעד להפחתת השימוש בדלקים מאובנים בסקטור החשמל, אך משרד האנרגיה גם תחת השרה קארין אלהרר, התנגד להצבת יעד מובהק בהחלטה עצמה. ואולם, בהצעת המחליטים נכתב כי שרת האנרגיה תפעל לקביעת יעדים לאנרגיה מתחדשת לשנת 2050 בתוך 12 חודשים מאישור ההחלטה, וכן קביעת מנגנון שמטרתו להבטיח שמדיניות הממשלה תהיה בהלימה ליעדי האקלים הלאומיים של ישראל ולפיתוח יעיל ודל פחמן של המשק. הצבת יעד לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת חשוב במיוחד למגזר העסקי, שכן הוא מסמן קריאת כיוון ומעניק יכולת תכנון ארוכת טווח תוך יציבות עסקית ורגולטורית.
בוועידת האקלים בפריז, אשר התקיימה בסוף 2015, התחייבו מנהיגי מדינות העולם לגבש עד סוף שנת 2020 חזון, יעדים ואסטרטגיה למעבר לכלכלות דלות פחמן ואף מאופסות פליטות עד לשנת 2050. מרבית מדינות העולם בהובלת מדינות ה-OECD כבר השלימו מחויבות זו. כעת, כאמור, מבצעת ישראל צעד קדימה לכיוון מרבית המדינות המפותחות, וקובעת גם יעדי ביניים ליישום. נזכיר, כי עד כה, נכשלה ישראל בהשגת יעדי הביניים שהציבה לעצמה במסגרת הסכם פריז. כך למשל, למרות שבשנת 2020 אמורה הייתה ישראל לייצר 10% מהחשמל שלה ממקורות מתחדשים, בסופו של דבר פחות מ-6% מהחשמל יוצרו באמצעות אנרגיה מתחדשת, והיתר באמצעות דלקים פוסיליים המחמירים את משבר האקלים.
הגבלת הפליטה מרכבים ורכישת אוטובוסים נקיים
כדי לעמוד ביעד הביניים להפחתת גזי חממה לשנת 2030, מציעה ההחלטה לקבוע שורה של יעדים במגזרים האלה, לרבות הפחתת פליטות גזי חממה שמקורן בתחום הפסולת המוצקה עד לשנת 2030 בהיקף של 47% לכל הפחות ביחס לפליטות שנמדדו בשנת 2015, אשר עמדו על 5.5 מיליון טון. הפחתה בשיעור של 71% בכמות הפסולת העירונית המוטמנת עד לשנת 2030 ביחס לכמות הפסולת העירונית שהוטמנה בשנת 2018, אשר עמדה על כ-4.5 מיליון טון.
למרות שחשמול התחבורה הינו קריטי להפחתת הפליטות וגמילה מדלקים מזהמים, ההחלחטה לא קובעת כי יאסר יבוא של מכוניות בעלות מנוע בעירה פנימי, אך קובעת כי תוגבל כמות פליטות גזי החממה מרכב חדש, שמשקלו הכולל עד 3.5 טון, הנרשם החל משנת 2030, לכמות השווה לעד 5% מכמות פליטות גזי החממה הממוצעת לרכב חדש, שמשקלו הכולל עד 3.5 טון, הנרשם בשנת 2020.
בנוסף, החל משנת 2026, כל האוטובוסים העירוניים החדשים אשר ירכשו יהיו רכבים נקיים. נציין כי בישראל ישנם כיום רק כ-80 אוטובוסים חשמליים, למרות הזיהום הכבד הנגרם בסקטור התחבורה, ולמרות החלטת ממשלה משנת 2016, שקבעה כי 50% מהאוטובוסים החדשים בערים יהיו מונעים באנרגיה חליפית.
יוזמה בינמשרדית לתקציב ייעודי
באשר לסקטור החשמל נקבע כי הפחתת פליטות גזי חממה שמקורן בייצור החשמל עד לשנת 2030 בהיקף של 30% לכל הפחות ביחס לפליטות שנמדדו בשנת 2015, אשר עמדו על 37.6 מיליון טון. קביעת יעד שלפיו עד לשנת 2030 תעמוד העצימות האנרגטית המושקעת בהפקה של תוצר לאומי גולמי בסך 1 מיליון שקל על 122 מגוואט שעה. הפחתת פליטות גזי חממה מסקטור התעשייה עד לשנת 2030 בהיקף של 30% לכל הפחות ביחס לפליטות בשנת 2015, אשר עמדו על 12 מיליון טון.
משרדי הגנת הסביבה, האנרגיה, התחבורה, הכלכלה והתעשייה והפנים מובילים הקצאת תקציב ייעודי לשם יישום היעדים ל-2030, שיכלול בין השאר השקעות ברכש אוטובוסים חשמליים, קידום פריסת עמדות טעינה, השקעה בהפחתת פליטות גזי חממה בתעשייה, בעסקים וברשויות המקומיות ועוד. זאת, תוך שיתוף פעולה עם נציגי השלטון המקומי והתעשייה. בשלב זה, לא מסרו המשרדים מידע באשר לגובה התקציב שיוקצה בפועל לתוכנית.
האם התוכנית "כלכלה דלת פחמן 2050", אותה צפויה הממשלה לאשר, מספקת מבחינת יעדיה והיקפה? יוני ספיר, יו"ר עמותת שומרי הבית, סבור שהממשלה הסתפקה ביעדים שמרניים, בשמן שמדינות מתקדמות בעולם כבר עשו צעדים קדימה לאיפוס נטו של הכלכלות שלהן.
לדבריו, "חבל שהיה צורך בחודשים ארוכים של דיונים והתכתשויות פנימיות בלתי פוסקות, כדי לממש מטרה המובנת מאליה לכל מדינה חפצת חיים. לצערי, היעדים הנוכחיים עדיין עלובים ברובם. על ישראל להגדיר יעד של כלכלה מאופסת פחמן כפי שנוהגות מרבית מדינות העולם ולא להסתפק במעבר לכלכלה דלת פחמן. על ישראל להגדיר בהחלטה יעדי ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת, עם יעדי ביניים נמרצים, כפי שהתחייבו עשרות מדינות בעולם, לאמץ כבר עתה מנגנון מיסוי פחמן ולהגדיר מנגנון בעל סמכויות שיבחן את הפרויקטים התשתיתיים המתכוננים לאורה של החלטה זו, כדי שלא תהפוך אות מתה כמו מרבית החלטות ממשלות ישראל לדורותיהן.
"כדאי לשים לב; ההחלטה אינה מתייחסת להפחתת פליטות גז החממה האגרסיבי מתאן, כפי שכוללות 80% מההתייחסויות המדינתיות המקוריות (NDCs) שנשלחו לאו"ם, כאילו ישראל לא הפכה לנסיכות גז בעשור האחרון. ההחלטה גם אינה מתייחסת להיערכות ישראל להתמודדות עם משבר האקלים - הצפות, יובש, גלי חום, סערות, סכנה לערי החוף ועוד, שעה שהתייחסויות מדינתיות אחרות מפרטות את היעדים אליהן תשאפנה, כפי שראוי שיהיה".
גם בארגון הסביבה "אדם טבע ודין" טוענים כי היעדים אינם מספקים, וכי משרד האנרגיה תחת השרה קארין אלהרר, מוסיף לנהוג משל היה "אקס טריטוריה אקלימית". כך, למשל, יעד הפחתת הפליטות מרשת החשמל הופחת ביחס לטיוטות ועומד על 30% ולא 35%, ו"מהנוסח הנוכחי נעלם סעיף המחייב לבחון כל פרויקט או תוכנית ממשלתית לאור השפעתם האקלימית והשפעתם על היכולת לעמוד ביעדים הממשלתיים".
עוד מוסיפים בארגון כי הצהרות לחוד ומעשים לחוד: "כיום, במקביל להצהרות, ממשיך המשרד לפעול לפתיחת הים להפקת עוד ועוד גז מזהם שמחמיר את התלות בשריפת דלקים במקום לקדם טכנולוגיה וחדשנות ישראלית בתחום האנרגיה הירוקה. מנגד, בהצעה בולט בהיעדרו יעד של אנרגיות מתחדשות לשנת 2050, כאשר היעדים הנוכחיים לשנת 2030 אינם מספקים. הגיע הזמן שמדינת ישראל תיקח ברצינות את משבר האקלים ותבין שזהו האיום האסטרטגי הכי חמור על קיומנו כאן. ההחלטה עשויה להיות איתות בכיוון הנכון, אבל אם היא לא תלווה בהתחייבויות חד משמעיות בתחום האנרגיה כמו גם עיגון ההתחייבויות בחקיקה - היא פשוט לא מספיקה".