אבישג סמברג עם מדליית הארד בטאקוונדו באולימפיאדת טוקיו / צילום: Associated Press, Themba Hadebe
מי שראה את החגיגה של מנכ"ל הוועד האולימפי הישראלי גילי לוסטיג ביציעי אולם הטקוואנדו בטוקיו יכול להבין עד כמה משמעותית הייתה הזכייה של אבישג סמברג במדליית ארד. משחקים אולימפיים, מה לעשות, נמדדים במדליות.
מדליות הן הנתון היחיד שמובא כדי להסביר לאן הלך הכסף של ההכנות האולימפיות, מה עשו עם הקצבות של עשרות מיליוני שקלים בארבע שנים, מדוע נשלחה משלחת כה גדולה למשחקי טוקיו (90 ספורטאים) ומדוע כמעט 10 מיליון תושבים ישראלים לא מייצרים ספורטאי עילית ומדליות כמו קוסובו, סלובניה או איסלנד.
שאלת המדליות העמיסה לחץ שהלך וגבר על משלחות אולימפיות ישראליות לדורותיהן. היא מזכירה איך אנשי הוועד האולימפי הזיעו במשחקי 2008 בבייג'ין כאשר חיכו כמעט עד ליום התחרויות האחרון כדי ששחר צוברי יציל אותם מהסברים, ואיך במשחקי 2012 חיכו וחיכו וגם ביום האחרון לא הגיעה חתיכת המתכת המיוחלת.
היום (ש') סמברג שחררה את הלחץ הזה, ובאופן מפתיע זה קרה כבר ביום הראשון של המשחקים. בנוסף, מאחר שסמברג אפילו לא נכללה ברשימה הפוטנציאלית למדליות, והתותחים הכבדים - שגיא מוקי, פיטר פלצ'יק, לינוי אשרם, קטי ספיצ'קוב, ארטיום דולגופיאט ולונה צ'מטאי - עוד לא הניעו, יכול מאוד להיות שטוקיו תהיה האולימפיאדה הראשונה שבה תנפץ ישראל את שיא 2 המדליות שלה.
חדשות טובות לענף הטקוואנדו
להצלחה של ספורטאי אולימפי יש משמעות כלכלית גדולה ברמה האישית - מדליית הארד של סמברג תבטיח לה 250 אלף שקל. סכום מאוד משמעותי לספורטאי שעוסק בענף לא פופולרי, ונהנה בתמורה ל"שכר" של קצת יותר מ-5,000 שקל בחודש (אגב, אפשר להתווכח אם כסף הפרס זה סכום מספיק, ודאי מה שנשאר ממנו לאחר ניכוי מס, לספורטאים במדינה שלא מצליחה להביא מדליות). אבל התרומה הגדולה יותר של סמברג היא לענף הטקוואנדו כולו.
לפי השיטה החדשה של תקצוב ענפי הספורט בישראל, שפורסמה בימים האחרונים, ישונו הפרמטרים כך שהצלחה של ספורטאים ברמה ההישגית הגבוהה, כמו משחקים אולימפיים, תבטיח לכלל העוסקים בענף הקצבה גבוהה עוד יותר על חשבון ענפים פחות מצליחים. התוכנית שפרסם שר התרבות והספורט חילי טרופר כוללת ירידה מ-16 ענפים שזוכים לתקצוב מועדף ל-10 ענפים, "כי העובדה שישראל מתפזרת היום על הרבה ענפים פוגעת בנו", לדבריו.
נכון לספטמבר 2020, יש בישראל 1,599 לוחמי טקוואנדו תחרותיים, מתוכן רק 321 נשים בוגרות - רחוק מאוד מלהיות מספיק ולייצר הצלחה סדרתית. אך ההיסטוריה מראה כי להצלחה של אבישג סמברג עשויה להיות עוד משמעות בשנים הקרובות. החשיפה שקיבל הענף הזה ביממה האחרונה, גם הראיון הנהדר שנתנה מיד לאחר הקרב, שווים קדימה כמה מאות ספורטאים פעילים חדשים.
הבום של הטניס הישראלי, שהוביל אלפי ילדים למרכזי הטניס, הגיע בעקבות ההצלחות של תחילת שנות השמונים של שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף. ענף הג'ודו קיבל מיד אחרי משחקי ברצלונה 1992 והמדליות של יעל ארד ואורן סמדג'ה דחיפה כמעט בן לילה בדמות חוגים ובניית בסיס רחב של פעילים.
הספורט דחק את הקורונה
מרגע שהמשחקים האולימפיים יצאו לדרך באופן רשמי אתמול בטקס הפתיחה אפשר היה לראות בבת אחת איך הספורט משתלט על ענייני הקורונה שסביב המשחקים. הכותרות שעסקו בתחלואה ירדו ונדחקו לתחתית הפיד, וכלי התקשורת בכל מדינה שעסקו במשחקים דרך הפריזמה של הנגיף, החלו לעסוק בהישגים של המשלחת הלאומית.
גם הטלוויזיה עשתה את שלה. טקס הפתיחה היה הטוב ביותר שאפשר לייצר מבחינת נראות כשאין קהל ביציעים. ובסוף זה מה שחשוב - אין שום משמעות כלכלית לחוויה שמקבלים 60 אלף צופים ביציעים, והדבר היחיד שנחשב וייחשב להסכמי השידור הבאים זו החוויה שמקבלים מיליארד צופים בבית. חלקים מסוימים ומשמעותיים מהטקס היו מוקלטים ושילבו קטעים שנועדו רק לצופים בבית.
וזה נמשך גם כשהחלו התחרויות. מי שראה את השידורים מהתחרויות לא יכול היה שלא לשים לב לצילומים שנראים מעט שונה מהרגיל - תוצאה של עבודת הבימאים באתרי התחרויות, שצילמו המון תקריבים של הספורטאים עצמם וניסו ככל הניתן להעלים את היציעים הריקים. בתחרויות שייערכו מחוץ לטוקיו, במקומות שבהם כן מתירה הוועדה המארגנת כניסה מוגבלת של קהל, נראה בימוי שיעשה הכל כדי לתת תחושה שאלו משחקים רגילים לחלוטין.