אילוסטרציה: Shutterstock, Morakot Kawinchan
על אמיר ברמלי נגזרו 10 שנות מאסר בגין הונאת משקיעים. כששמעתי את הצעת ההשקעה של קרן קלע, היה לי ברור שאין למודל הזה היתכנות עסקית. הבנתי את מה שלקח למשקיעים שהפסידו ולרגולטור שנים. לדעתי, המודל העסקי שהוצג למשקיעים במהותו היה השתתפות בהטעיה - העברת כספים ללווים לימים ספורים על מנת להראות יתרה חיובית בבנק - כיצד מסלול השקעה כזה נראה היה לגיטימי למשקיעים? זה ממחיש עקרון שאמור להיות מובן - מי שמציע לך "לרמות אחרים", בסופו ירמה גם אותך.
מתברר שהסביבה העסקית מעניקה רוח גבית להתנהלות פסולה, ולפעמים אף משתפת עמה פעולה, בעיקר כאשר חלק מהשחקנים מרוויחים מכך דמי תיווך או ייעוץ.
לדעתי מאמצי מערכת האכיפה אינם מכוונים למקומות הנכונים, תחת כל שכבות ההגנה המשפטיות, ניצב גרעין איתן של אמון ואתיקה שרגולציה לא יכולה להחליף, זהו גרעין שנבנה בעמל רב, לאורך שנים, באמצעות חינוך לערכים ונורמות מוסר, שנדמה כי עברו מן העולם. עד שלא נשכיל להוקיע התנהלות לא מוסרית, בכל תחומי החיים, התופעה רק תלך ותגדל.
ראיתי דברים דומים שסופם ידוע מראש - רק אחרי שאלפי משקיעים הפסידו את כספם.
מניסיוני נקראתי לשמש עד מומחה במשפטים כנגד יזמי נדל"ן שהונו משקיעים.
לא הופתעתי לגלות שבית המשפט "דוחף" לפשרה, ללא קשר לעובדות או חומרת המקרה ולעיתים אף מעביר ביקורת על צד שלא נכון לפשרה. זה פסול בעיני, כי אם בית המשפט פועל מתוך הנחה שתמיד "האמת במקום כלשהו באמצע", המסר הוא ששווה לרמות, ואף לנהוג בצורה קיצונית ככל האפשר כדי "למשוך לאמצע". שווה לרמות כי במקרה ה"טוב" הנוכל יצליח, ובמקרה ה"רע" עבורו, יצטרך לשלם חלקית על מעשיו. בעיקר שאין ענישה על עדות שקר.
באחד התיקים שהוזמנתי כמומחה בתביעה נגד יזם שהונה, עוד בטרם החל הדיון, הציע השופט לצדדים להתפשר והיזם ישיב למשקיע מחצית מסכום השקעתו. היזם הסכים, התובע סרב. הוצעה פשרה נוספת של 70%. היזם הסכים, אך התובע סרב. השופט הביע מורת רוח, כלפי המשקיע, כיוון שסירב להצעות הפשרה. בסופו של דבר, התיק נסגר בפשרה, ובה הושב למשקיע כ-90%, כפי שדיווח לי המשקיע.
ניתן ללמוד שני לקחים. צדק לא מגיע מעצמו אם בכלל, אלא תוך מאבק עיקש, והלקח שלומדים נוכלים הוא שאין סיכון במעשי הונאה כיוון שבמקרה הגרוע ביותר, ירוויחו פחות ויהיו חופשיים להמשיך במעשיהם. ואכן, בשניים מהמקרים, כעבור מספר שנים קראתי שוב על תביעות נוספות נגד אותם אנשים, בפעילויותיהם החדשות.
אולי נכון ללמוד מארה"ב שם הענישה וההוקעה בעקבות עבירות כלכליות היא מחמירה לאין ערוך ביחס לזו שבישראל ולעניין זה מעניין לקרוא ראיון עם תנ"צ לרר, מ-2001, לאחר ששימש כנציג משטרת ישראל בארה"ב שציין שלא פעם רשויות האכיפה האמריקאיות סירבו לשתף פעולה עם משטרת ישראל, בגלל הענישה המגוחכת בישראל.
גם פרשת האופציות הבינאריות של אלבז ממחישה היטב את הענישה הלא-מספקת במדינת ישראל. אלבז פעלה מקיסריה, אך הפעילות בוצעה במרחב האינטרנטי בעוד רשויות האכיפה בישראל ניהלו דיון בשאלת הסמכות להעמידה לדין, המשיכה החברה לפעול באין מפריע.
רשויות האכיפה בארה"ב סברו אחרת: ה-FBI הגיע לישראל לערוך חקירה, ובהמשך נעצרה אלבז והורשעה בביצוע הונאה בהיקף של כ-145 מיליון דולר ובסעיפים של קשירת קשר לביצוע הונאה מרחוק ונגזרו עליה 22 שנות מאסר - זו בהחלט גלולה להפחתת התיאבון להונות, שעדיין לא הגיעה לישראל.
לצערי, גם אני סבלתי כתובע מהענישה המקלה שתוצאתה הקלות הבלתי נסבלת של הפרת החוק. לפני מספר שנים, החלטנו להפסיק לעבוד עם מנהל השקעות שלא עמד באמות המידה המוסריות שאנו מצפים לראות אצל כל שותף ואחד העובדים בחברה המשיך לייצג את אותו מנהל, לא לפני שגזל ממערכות החברה את רשימות כל המשקיעים. רשימות אלו כוללות אינפורמציה שנאספה בעמל רב ובהשקעה רבה, בין היתר סיכומים של אלפי פגישות ושיחות עם אותם משקיעים וגזילתה לא רק יוצרת עוולות נזיקיות, אלא גם פוגעת בפרטיותם של אותם המשקיעים. בסופו של הליך משפטי נפסק כי על אותו עובד לשעבר לשלם פיצוי זעום.
כאשר אלו המסרים של בתי המשפט, ההישרדות בעולם העסקי הופכת מאתגרת ואכן, כשהמקרה חזר על עצמו, לא טרחתי לתבוע.
אנו כמעסיקים, שהם חלק חיוני ובלתי נפרד מכלכלת המדינה, נפגעים לא אחת על ידי עובדים מפרי חוק, וכיוון שנושאים מסוג זה נדונים בבתי הדין לעבודה, שבהם אנו מצטיירים כגופים נצלנים, הסיכוי לבירור ענייני של הדברים הוא קלוש עד אפסי. לא תהיה זו הגזמה לומר שבנסיבות אלו, לאדם שמעוניין להקים עסק (ואינו מונע על ידי מצפן מוסרי), "משתלם" לגזול עבודה קשה של שנים רבות ממעסיקו, במקום להשקיע אותה בעצמו, כי ברוב המקרים, אם בכלל ייאלץ לשלם, יהיה זה תשלום מגוחך ומנותק מהנזק שנגרם ומחובתו הערכית כלפי מעסיקו שפרנס אותו בכבוד שנים רבות.
אל לנו להרים ידיים, עלינו לשאוף לתיקון כללי של האווירה הפסולה הנהוגה אצלנו, שינוי כזה דורש מחויבות של כל הגורמים המעורבים.
באווירה פסולה כזו, נדרש שהקהילה העסקית תאמץ מחויבות לנהוג בהתאם למערכת אתית ולדרוש זאת מכל גורם עמו הם פועלים. והצעתי למשקיעים, בדקו היטב עם מי אתם עושים עסקים.
הכותב הוא מנכ"ל פרופימקס ויושב ראש ועדת האתיקה של AFIRE - ארגון משקיעי הנדל"ן בארה"ב