כיכר דיזנגוף בתל אביב / צילום: כדיה לוי
כשהקורונה נכנסה לחיינו בישראל, בשלהי 2019, עמדו לנגד עינינו אינסוף שאלות ללא תשובה, כמו למשל: מהי רמת ההדבקה הצפויה? מה רמת התחלואה הצפויה בקבוצות הגיל השונות? איזו קבוצת גיל תהיה בסיכון הכי גדול? האם יהיה חיסון נגד הקורונה ומתי הוא צפוי להיות?
היום, כשנה וחצי מאוחר יותר, ישנן כבר תשובות לחלק גדול מהשאלות המהותיות. תשובות אלו מבוססות על נתונים מהעולם ומישראל, ועל למעלה מ-160,000 מאמרים שהתפרסמו בספרות המדעית.
אנו יודעים שהמחלה, ובוודאי בנוכחות הווריאנטים החדשים, מדבקת יותר משפעת בכל קבוצות הגיל, ושיעור התמותה עומד על כ-2% מכלל החולים הידועים. הסיכון למחלה קשה ולתמותה עולה עם הגיל, ויותר מכך, הנגיף אינו גורם למחלה קשה בקרב ילדים ובוגרים צעירים אך הם מהווים מקור להדבקה של קבוצות הגיל האחרות.
עוד למדנו כי ניתן לצמצם את ההדבקה במחלה על ידי שמירה על היגיינה, ריחוק חברתי ובמיוחד על ידי שימוש נכון במסכות פה-אף פשוטות לייצור ולשימוש, שנמצאו כיעילות מאוד במניעת הדבקה.
מספר חולים קשה נמוך
ומעל הכל, ההתפתחות החשובה ביותר היא קיומם של חיסונים יעילים ובטוחים לשימוש. החיסונים הצליחו להביא לבלימה של גל התחלואה השלישי בישראל בקצב מהיר אף מהצפוי. לא זו אף זו, החיסון ממשיך להיות יעיל במניעת אשפוזים, מחלה קשה ותמותה - גם בהתמודדות מול כל הווריאנטים שנוצרו והתפשטו בעולם עד כה. לצורך זה ניתן ללמוד מהנתונים בבריטניה, בה החל זן הדלתא להיות מפושט באופן משמעותי כבר בתחילת יוני 2021. על פי נתוני משרד הבריאות בבריטניה, החיסון של פייזר יעיל במניעת אשפוזים ב-96%, כמו היעילות כנגד הזן המקורי (אלפא). כתוצאה מכך לא היו מקרי תמותה מתחת לגיל 50 בקרב מי שקיבל שתי מנות חיסון, ושיעור הקטלניות של המחלה ירד בסדר גודל משמעותי (מכ-2% ל-0.1-0.2%, ירידה של פי 10).
בישראל, הנתונים מעט שונים בשלב זה, אך ניתן להניח כי הסיבה לכך היא העובדה שהנתונים עדיין לא התייצבו, ונראה כעת כי הסטטיסטיקה "מתיישרת" לפי זו של בריטניה.
המשמעות היא, שגם אם נראה המשך עלייה בתחלואה, מספר החולים הקשים לא יתקרב לזה שחווינו בגלים קודמים, או כפי שחווים כעת בעולם במדינות בהן שיעור החיסון נמוך או אפסי.
פעולות של "הכלה" - ניסיון לבלום את התפשטות המחלה על ידי צעדים של סגירה או צמצום של כניסת אנשים למדינה, בידוד של מגעים וקטיעת שרשראות הדבקה - אינן יכולות למנוע את כניסתה והתפשטותה באוכלוסייה. מטרתן של פעולות אלו היא להרוויח זמן לצורך התארגנות מערכת הבריאות למניעה וטיפול בחולים, ועד להגעתו של חיסון. לראיה, במדינות דרום-מזרח אסיה, בה הצליחו למנוע לתקופה ארוכה יחסית את התפשטות המחלה באמצעות צעדים אלו ודומים להם, אנו עדים כעת לגל תחלואה חמור, לאחר שהמחלה הצליחה "לפרוץ" את המחסומים הללו.
בישראל, בה שיעור החיסון הוא הגבוה בעולם, הערך של צעדי הכלה כגון "סגירת נתב"ג" ומגבלות בתוך המדינה, מוטל בספק. כמובן שיש עדיין צורך להגן על הבלתי מחוסנים או אילו שחוסנו ולא פיתחו חסינות, במיוחד כשהם בקבוצת הסיכון, באמצעים אינדיבידואלים (השלמת חיסון, מסכות ובדיקות מהירות).
אז מה, לאור כל זאת, צריך לעשות כדי למנוע מחלה או להמשיך לחיות לצידה?
1. חיסונים: השלמה למי שלא קיבל בכל קבוצות הגיל, עם דגש על מבוגרים מעל גיל 50.
2. להמשיך להשתמש במסכות במקומות סגורים.
3. להשתמש בבדיקות מהירות באופן נקודתי כדי לבלום התפרצויות או למנוע תחלואה במקומות בהן יש אוכלוסייה רגישה או שהמשך תפקודה השוטף חיוני.
4. חיוני לשמור על מערכת החינוך בפעילות מלאה: חשוב לזכור כי פגיעה בחינוך מביאה גם לפגיעה בבריאות. לכן, יש לפתוח את כלל מערכת החינוך באופן רחב, תוך התאמות ללקחי הקורונה. כל זאת, בתיאום עם משרד החינוך, שיש לתת לעמדתו משקל רב.
5. פעילות בגבולות: כאמור, לא ניתן למנוע כניסת וריאנטים חדשים, גם באמצעות "סגירת נתב"ג", ולכן יש לפעול בגישת ה"צבעים", המופעלת במרבית מדינות העולם, ולקבוע כללים לכניסה מכל מדינה, גם של אלה שאין להם אזרחות ישראלית. מומלץ לאמץ את הגישה הנהוגה בחלק גדול מהמדינות הדמוקרטיות, לפיה ניתן לסמוך על הרוב המכריע של האוכלוסייה שיבצע בדיקות ובידוד כנדרש.
6. להמשיך לנטר ולעקוב אחר מצב התחלואה בארץ ובעולם, לשמר את היכולות ואת גמישות הפעולה של שירותי בריאות הציבור ומערך הטיפול בקהילה ובבתי החולים, על מנת שנוכל להתמודד עם שינוי, ככל שיבוא כזה, גם אם הוא בסבירות נמוכה.
7. לחייך, והרבה. זה אולי לא קשור לקורונה, אבל זה בוודאי יתרום לבריאות שלנו, באופן גורף.
יע"ד ח"ם: יש עוד דברים חוץ מקורונה
במדינות מפותחות, ובתוכן ישראל, סיבות התחלואה והתמותה העיקריות היו ונותרו מחלות כרוניות (סרטן, מחלות לב, שבץ מוחי, סכרת, דמנציה ותחלואה נפשית). למחלות אלו גורמי סיכון רבים הניתנים למניעה (עישון, השמנה ואורח חיים יושבני, זיהום אוויר, לחץ נפשי והתמכרויות לחומרים או להתנהגויות). מעבר לעובדה שתוכניות המניעה של מחלות כמעט שלא קודמו בשנה וחצי האחרונות, הרי שהקורונה עצמה, והצעדים שננקטו בעקבותיה, צפויים להביא לעליה כמעט בכל גורמי הסיכון למחלות הכרוניות. גורמי סיכון אלו אינם יכולים להיות מטופלים על ידי משרד הבריאות בלבד, ולכן נדרשת הירתמות של כלל משרדי הממשלה, לצורך פיתוח והטמעה של גישות ושיטות מניעה חדשניות, למען הבריאות של כולנו. בהצלחה לנו.
הכותב הוא מומחה לבריאות הציבור ואפידמיולוגיה, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד הבריאות