יפו / צילום: יח"צ
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה עתירה שהוגשה נגד מכרז של עיריית תל אביב-יפו לדיור בר-השגה במחיר מוזל עבור האוכלוסייה הערבית בלבד ביפו. מדובר בנכס ברחוב מיכאלנג'לו ביפו עליו נבנו 28 יחידות דיור.
על-פי טענת העותרים, כתנאי להשתתפות בפרויקט נקבע קריטריון מפלה על בסיס אתני-לאומי, באופן שההרשמה לפרויקט פתוחה רק בפני תושבי יפו שהם ערבים מוסלמים או נוצרים, ולא בפני אוכלוסיות ומגזרים אחרים שאף הם תושבי יפו ואזרחי המדינה.
עיריית תל אביב-יפו טענה בתגובה כי העתירה הוגשה תוך שיהוי כבד וקיצוני של עשר שנים. לדברי העירייה, ההחלטה לשווק את הקרקע לטובת האוכלוסייה הערבית ביפו בלבד נתקבלה לפני למעלה מעשור על-ידי ועדת הכספים ומועצת העירייה.
מלבד זאת, בתגובת העירייה נכתב כי "העירייה חרתה על דגלה להוות מגדלור ערכי ולהיות מובילה ופורצת דרך בנושאים שונים, בין היתר בכל הנוגע להוזלת יוקר המחיה".
לטענת עיריית תל אביב, "על רקע היקף פתרונות הדיור העירוניים לטובת כלל הציבור - החלטה להקצות מספר מסוים של דיור בר-השגה לאוכלוסיית יפו הערבית אינה החלטה מפלה". לא רק זאת, נטען כי "היפוכם של הדברים הוא הנכון. היא מהווה פעולה הכרחית וצודקת לקידום השוויון".
העירייה טענה כי מדובר באפליה מתקנת, והתבססה בין היתר על ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000.
"שיהוי אובייקטיבי"
השופטת הדס עובדיה החליטה לדחות את העתירה, בעיקר בשל עילת השיהוי. "מצאתי כי יש ממש בטענת העירייה כי העתירה לוקה בשיהוי יוצא דופן וקיצוני בן כעשר שנים, שבמהלכן הסתמכה העירייה על כך שלא הוגשו עתירות ביחס להחלטות משנת 2011, שלאורכן השתנה המצב, ואף הושקעו כספי ציבור בקידום הפרויקט. העירייה ערכה מכרז, מכרה את מקרקעיה מתוך הנחה כי יוקצו לטובת דיור לערביי יפו, פרסמה חוברת רישום להגרלה, הרשמת המועמדים הסתיימה, העירייה קידמה הגרלה. מדובר בשיהוי אובייקטיבי".
אולם השופטת עובדיה התמודדה גם עם טענת האפליה. "על זכות היסוד לשוויון אין צורך להרחיב את הדיבור. כל צד נסמך בטיעוניו על הזכות לשוויון וטוען כי הוא זה אשר פועל להגשמתה".
לדברי עובדיה, ההלכה הכירה בסמכות הרשות לפעול לקידום שוויון בדרך של קביעת קריטריונים שיש בהם קידום של העדפה מתקנת, מבלי שיהיה בכך משום אפליה אסורה. בנוסף הכירה ההלכה בסמכותה של הרשות להתחשב בקריטריון הנוגע לזיקת אדם למקום מגוריו ולקהילתו, וראתה כאפשרות הכרה בה כשיקול רלוונטי לצורך הקצאת משאבי קרקע, באופן המצדיק לעתים הבחנה בין תושבי אזור מסוים לשאר תושבי המדינה, מבלי שיהיה בכך משום אפליה אסורה.
השופטת עובדיה הוסיפה כי לא ניתן לומר כי העירייה הייתה משוללת סמכות לקבל את ההחלטות שקיבלה עקב "מעמדה ההיררכי", כנטען על-ידי העותרים.
לדבריה, במיזוג שני הקריטריונים שנקבעו להשתתפות בפרויקט, היינו העדפה מתקנת והעדפת בני המקום, בשים לב להיקף הפרויקט הכולל 28 יחידות דיור בבניין מגורים אחד בן חמש קומות; להיקף השיהוי בו לוקה העתירה ולעילות ההתערבות של בית המשפט זה - לא מצאתי כי עלה בידי העותרים להראות כי בעת הזו, ערב ביצוע ההגרלה, יש מקום לבטל את החלטות העירייה או לשנותן, אף אם יכולה להישמע דעה אחרת בשלל הדילמות שהוזכרו".
את עיריית תל אביב-יפו ייצגו עורכי הדין רחל דיין, שמואל זינגר ושי מרום; העותרים יוצגו על-ידי עורכי הדין ד"ר איתמר מירון, אלחנן מירון וכפיר יפת.