דיני משפחה / אילוסטרציה: Shutterstock, Burdun Iliya
חוק מרשם האוכלוסין משנת 1965 קובע כי לא ניתן לרשום אדם כאביו של ילד, שנולד לאישה שהייתה נשואה לאדם אחר בעת שהרתה. הסיבה לכך היא שילד יהודי יוגדר כממזר על-פי ההלכה, אם נולד כתוצאה מניאוף של האם, וככזה יוטלו עליו סנקציות, שימנעו את נישואיו דרך הרבנות ולמעשה את נישואיו בישראל.
מאחר שאין בידי המדינה את המועד המדויק שבו הרתה האם, נקבע בחוק מרווח ביטחון, לפיו אם הילד נולד בתוך 300 יום ממועד הגט, הבעל לשעבר מיוחס כאביו של הילד. מסיבה זו גם נאסר על אישה שהתגרשה, להינשא לאדם אחר במשך 92 יום לאחר הגט.
יישום החוק מביא לא פעם לתוצאה החמורה של רישום אדם שאינו האב הביולוגי כאביו של הילד, ולכן המחוקק דאג להותיר גם פתח מילוט, במסגרתו הוענקה הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, להורות על רישום אב שונה מהבעל לשעבר בנסיבות המתאימות.
הפעלתו של חריג זה התבקשה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות על-ידי אימה של ילדה, שנולדה כעשרה חודשים לאחר הגט, אך בתוך 300 הימים שקובע החוק.
האם הרתה מבן זוגה החדש בסמוך לגירושיה, והם מגדלים ביחד את הילדה, כשבן הזוג משמש עבורה כאב לכל דבר, למעט ברישום הפורמלי במשרד הפנים. למעשה בן הזוג נרשם בתחילה כאב, אולם לאחר זמן מה המשרד לרישום אוכלוסין גילה כי חלפו פחות מ-300 יום מהגט ועד הלידה, ומחק את שם האב.
בעקבות הליך זה, הגרוש של האם פנה לבית המשפט ודרש להירשם כאביה של הילדה, שכן הוא ברירת המחדל הקבועה בחוק. בית המשפט חשד כי מאחורי הרצון הפתאומי של הגרוש, להירשם כאביה של ילדה, שהוא לא הכיר בה מעולם, עומד אינטרס כלכלי לניסיון סחיטה של האם, ודחה את התביעה. כך נוצר מצב אירוני במסגרתו שני גברים טוענים להיותם האב הביולוגי של הילדה, אך במרשם האוכלוסין היא רשומה כחסרת אב.
האם ביקשה כי אביה האמיתי של הילדה, כלומר בן זוגה, יירשם כאב, וגם הקטינה עצמה העידה בבית המשפט ותמכה בבקשה. היא הסבירה כי מבחינתה הרישום מטעם המדינה אינו רק טופס בירוקרטי פורמלי, אלא חלק מזהותה. כך למשל, עקב הרישום השגוי, שם המשפחה שהיא נושאת הוא של הגרוש של אימה, על אף שאין לה שום קשר איתו, במקום השם של אביה האמיתי, אשר גם מגדל אותה ומהווה חלק בלתי נפרד מחייה. רצונה של הקטינה להביא לרישום הנכון של אביה תואם גם את האמנות הבינלאומיות בדבר זכויות הילד, ולכן מבוסס משפטית.
דרך המלך להוכחת האבהות היא ביצוע בדיקת רקמות, שיוכיחו כי בן הזוג הוא אכן האב הביולוגי, ולא הגרוש של האם, אולם המדינה מתנגדת לביצוע הבדיקה, מאחר שהתוצאה עלולה להביא להכרזתה של הילדה כממזרה.
בית המשפט החליט לעקוף את המגבלה ולהביא לרישום האב הנכון באמצעות הכרה באב הביולוגי כ"אב פסיכולוגי". "כל מה שמבוקש הוא ליצור התאמה בין מציאות החיים של הקטינה מיום לידתה, לפיה היא מכירה אב אחד (בן הזוג של האם), לבין הרישום במשרד הפנים", כתב בית המשפט לגבי פסק הדין.
כך, מצד אחד האב "הפסיכולוגי" נרשם כאביה של הילדה לכל דבר לעניין, שהרי אין במשרד לרישום אוכלוסין קטגוריות של סוגי אבות שונים; ומנגד, מאחר שההליך נוהל ללא הוכחות וראיות, הרי שאין בפסק הדין גם כדי לפגוע במעמדה ההלכתי של הילדה. Problem solved.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה