עלייה בתלונות על התנהגות שופטים / צילום: Shutterstock
בשנת 2020 חמישית מהתלונות שבוררו נגד שופטים ודיינים נמצאו מוצדקות. מדובר ב-108 תלונות שנמצאו מוצדקות או שהסתיימו בהערה לשופט מתוך 909 תלונות בהן התקבלה החלטה. סך כל התלונות שהוגשו בשנת 2020 הן 926 - כך עולה מדוח נציב התלונות על השופטים, השופט (בדימוס) אורי שוהם. הדוח הוגש היום |(ד') לשר המשפטים גדעון סער ולנציגת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות.
מהדוח עולה כי 60 תלונות מוצדקות ו-48 תלונות הסתיימו בהערה לשופט או לדיין. זאת באופן דומה לשנת 2019 אז נמצאו 104 תלונות מוצדקות או כאלה שהסתיימו בהערה לשופט. עוד עולה כי 20% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות היו על התמשכות הליכים ועל עיכוב במתן החלטות ופסקי דין (לעומת 38% בדו"ח הקודם).
33% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות היו על התנהגות בלתי ראויה של שופט, לעומת 21% בלבד בדו"ח הקודם. הנציב מציין כי מדובר בעלייה משמעותית. אחת התלונות בגין התנהגות לא ראויה היא תלונה נגד שופטת בית משפט השלום בירושלים שרון לאריח בבלי בגין "התבטאויות חמורות ופוגעניות" בדיון על הארכת מעצרו של הרב ברלנד. כאשר עורך דינו פירט את הבעיות הרפואיות מהן סובל החשוד אמרה השופטת "הבנתי שהוא לא פרגית בת 17". בנוסף אמרה לו ש"יאכל מנטוס", בשל החשד בחומר החקירה לפיו הציע לחולים קשים לאחר קבלת תשלום, לאכול סוכריות תחת ההבטחה שירפאו אותם. הנציב המליץ לנזוף נזיפה חמורה בשופטת.
עוד עולה כי 30% מכלל התלונות המוצדקות היו על לקויים בניהול המשפט, לעומת 26% בדו"ח הקודם ו-17% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות היו על פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, לעומת 15% בשנה הקודמת.
תלונה אחת נמצאה מוצדקת כלפי שופט בית המשפט העליון, 3 תלונות נגד שופטי המחוזי, 20 נגד שופטי השלום, 6 תלונות נגד שופטי תביעות קטנות, 17 נגד שופטי בית המשפט לענייני משפחה ו-4 נגד שופטי בית הדין האזורי לעבודה. 8 תלונות התקבלו נגד בתי הדין - 3 דיינים בבית הדין הרבני הגדול, 3 ברבני האזורי, תלונה אחת מוצדקת בשרעי ואחת בדרוזי.
193 תלונות על שופטים בבית המשפט לענייני משפחה
בשנת 2020 נמשך הגידול היחסי בתלונות על שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה, כך שהתקבלו 193 תלונות. זאת לעומת 184 תלונות בשנת 2019 ו-130 תלונות בשנת 2018. הנציב ציין כי נושא זה הובא על ידי הנציבות לידיעתה של הנהלת בתי המשפט, לצורך בדיקת הסיבות לתופעה זו ולהסקת מסקנות.
באחד המקרים שנבדקו נאשם הורשע בבית המשפט לאחר שהגיע להסדר ונגזר דינו. סנגורו של הנאשם ציין בפני הנציב כי הנאשם כלל לא נכח באותו יום בבית המשפט. מבדיקת התלונה התברר כי מדובר בתקלה. הנציב קבע כי מן הראוי שמנהל בתי המשפט יבחן מחדש את דרכי ההזדהות של נאשם באולם המשפט, בעיקר אם אינו מיוצג, ובמידת הצורך ייקבע נהלים חדשים, אשר יימנעו תקלות כדוגמת אלה בעתיד.
במקרה נוסף בית הדין הרבני הטיל "חרם" על מתלוננת בשל ציטוט שלה בדוח שהוגש לבית המשפט המשמיץ את דייני בית הדין. בית הדין התעלם מבקשות המתלוננת במשך חודשים. הדיין החליט כי כל בקשותיה של המתלונת לא יענו עד שתתנצל על דבריה. הנציב קבע כי הדברים נאמרו במסגרת שיחה פרטית בין חברים ואינם כדין דברים שנאמרים בפרהסיה. לכן קבע כי תגובת בית הדין הייתה "מוגזמת וחריפה ביותר".
במקרה אחר, שופטת איימה על מתלונן כי תקנוס אותו ב-5,000 שקל על כל שאלה לא רלוונטית לעד מומחה. הנציב קבע כי מתפקידו של בית המשפט לנהל ולקדם את הדיונים באופן יעיל וענייני, ובית המשפט רשאי במקרה הצורך להורות על הטלת הוצאות על מי שמבזבז את זמנו לריק. הנציב מצא את התלונה מוצדקת, מאחר שההחלטה ניתנה בשלב מוקדם של החקירה ומאחר שסבר כי מדובר בסכום גבוה ובלתי סביר של הוצאות שיש בו להרתיע את המתלונן מלחקור.