מרצדס EQA / צילום: יח"צ
בימים אלה יושבים, קרוב לוודאי, תסריטאים ומפיקים בהוליווד ומגבשים הפקת ענק עתירת תקציב לקולנוע ו/או נטפליקס, שתיקרא "טסלה נגד תעשיית הרכב העולמית". הסיפור הזה מכיל את כל המרכיבים שיוצרים רב-מכר קופתי. יש בו חברת סטארט-אפ צעירה, שלוקחת רעיון מהפכני שנכשל בעבר ומצליחה להפוך אותו לטרנד גלובלי. יש יזם כריזמטי, שהופך לאחת הדמויות המשפיעות בעולם וכל ציוץ שלו יכול לייצר רווחי עתק למשקיעי שוק ההון או למחוק אותם; יש הערכות שווי של מאות מיליארדים ועל כל זה מפוזר קצת אבק כוכבים. של הכוכב מאדים ליתר דיוק.
הבעיה היחידה בתסריט היא, שהעלילה עדיין מקבלת תפנית חדשה ודרמטית כמעט מדי יום. הפרק, שנכתב בימים אלה ממש, הוא "תעשיית הרכב הגרמנית משיבה מלחמה". קחו למשל את דיימלר, מי שהייתה השותפה/ספונסרית של טסלה בימיה המוקדמים. כמו רבים וטובים גם דיימלר גילתה באיחור, שהחברה הצעירה מקליפורניה משתלטת על שוק הרכב העולמי, כובשת את שוק ההון ומקימה ממש בחצרה האחורית (ברלין) מפעל ענק, שמציב את השוק הגרמני של הכוונת.
וכמו רבים וטובים התשובה הראשונית של דיימלר הייתה איטית ומגושמת והתמקדה בדגם חשמלי בודד, יוקרתי ויקר מאוד. אבל כיום מנסה דיימלר להעביר את החזית לטריטוריה של טסלה, בשלב הראשון באמצעות הסבת דגמי בנזין קיימים לחשמל. אחד מהם הוא מרצדס EQA החדש. קרוס-אובר חשמלי, קומפקטי במחיר נגיש - יחסית למרצדס כמובן - שמבוסס על סדרת ה-GLA החדשה.
לא עיצוב שזועק "אני חשמלי"
חיצונית ה-EQA נושא קירבה חזותית ישירה לדגם "התורם" וזה לא דבר רע לכשעצמו. הוא שומר על העיצוב הבסיסי והעגלגל הפרופורציות הנעימות של ה-GLA "הרגיל" ומוסיף עליהם כמה פרטים קוסמטיים כמו למשל גריל קדמי "חסום", פנסי LED בעיצוב שונה, חישוקים גדולים ונאים ופס תאורה אדום שמחבר בין שני הפנסים האחוריים הנפרדים. זה לא עיצוב שזועק למרחוק "אני חשמלי", כמו טסלה, למשל, אבל הוא מושך מבטי קנאה כמו כל רכב פנאי של מרצדס.
גם תא הנוסעים שומר במדויק על עיצוב הפנים העכשווי של כל דגמי מרצדס ואין שום סיבה לתלונות. עמדת הפיקוד עוטפת את הנהג והנוסע שלצידו בגימור עילי עם מתכת קרירה, עור וטקסטורות פלסטיק נעימות למגע. המושבים מרופדים בעור נאה לעין ולמגע, סכי ענק שטוחים יוצרים רצף אחיד של לוח מחוונים ותצוגה עתיר מידע וצבע ויש בתא תאורת אווירה בהתאמה אישית. את המראה הטכנולוגי-עתידני "שוברים" פתחי אוורור עגולים והגה בעיצוב נוסטלגי, שמוסיפים לתא קצת חמימות ניאו קלאסית.
הנדסת האנוש יעילה כמקובל בדגמי הדור האחרון של החברה עם אפשרות לשלוט ברוב הפונקציות ההכרחיות במגוון דרכים כולל מערכת יעילה לזיהוי פקודות קוליות באנגלית. חבל רק שמרצדס ממשיכה לשמור אמונים למוט ההילוכים הפלסטי הצנום, והבלתי עתידני בעליל, שממוקם על עמוד ההגה.
חוויה כללית מעודנת ו"מרצדסית"
התא עצמו מרווח וידידותי למשפחות עם סף כניסה/יציאה נוח, רצפה שטוחה וספסל אחורי, שיכול לאכלס ברווחה שני מבוגרים וכיסא תינוק. הרצפה המוגבהת בדגם החשמלי מכתיבה תנוחה ישיבה קצת פחות טבעית מב-GLA אבל מרחב ברכיים יש בשפע. עוד תזכורת לכך שמדובר בדגם קיים, שעבר הסבה לחשמל, הוא תא מטען רדוד שמכיל כ-340 ליטר בלבד, כמעט 100 ליטר פחות מגרסת הבנזין. האבזור התקני בדגם הביניים שבו נסענו מרגיש עשיר וכולל בין השאר מערך מרשים של מערכות בטיחות ומערכת קול איכותית מאוד.
ה-EQA מגיע כרגע לישראל בגרסת הבסיס עם מנוע חשמלי בודד בהספק 190 כ"ס וסוללה של 66.5 קילוואט-שעה שמספקת טווח נסיעה של עד כ-423 קילומטרים בתקן WLTP ומאפשרת תאוצה של 8.9 שניות מאפס ל-100 קמ"ש. אלה לא נתונים שירשימו את חסידי טסלה, ואפילו בפלח החשמלי-עממי (יחסית) מוצעים דגמים עם יחס טווח/הספק/ביצועים טוב יותר.
אבל במציאות יום ה-EQA יבצע 90% מהמטלות הנפוצות של רכבי קרוס-אובר משפחתיים מבלי להרגיש חסכים. תגובת הדוושה די מיידית ומצב התכנות הספורטיבי צבירת המהירות מכובדת. השיוט במהירויות גבוהות רגוע ועליות ארוכות לא מציבות בפני הרכב אתגר אפילו עם מטען משפחתי מלא. גם רעשי הרוח והצמיגים, שנוטים לבלוט ברכב חשמלי, מושתקים היטב והחוויה הכוללת מעודנת ו"מרצדסית". מי שמחפש ריגושי כוח יצטרך למצוא אותם במקום אחר או להשקיע בדגם כפול המנועים של ה-EQA, עם 292 כ"ס, שגיע בהמשך. כמו בהרבה דגמים חשמליים אפשר לצפות לטווח נסיעה נמוך בכ-30% מהמוצהר בתנאי נהיגה טיפוסיים לקיץ הישראלי עם מזגן בעוצמה מלאה. אבל הרכב תומך בטעינה מהירה יחסית ויש לו מערכת יעילה מאוד למחזור אנרגיית הבלימה.
חווייה ירוקה בלי להתפשר
האתגר המרכזי ברכב חשמלי, שעליו הרבה מאוד יצרנים לא הצליחו להתגבר עד כה, הוא השפעת תוספת המשקל של הסוללה, בהיקף של מאות קילוגרמים, על התנהגות השלדה. ה-EQA, למשל, שוקל כמעט 400 קילו יותר מגרסת הבנזין של ה-GLA ולמרות, שהמשקל העודף מרוכז בתחתית הרכב, לא קשה להבחין בהשפעתו. נטיית הגוף בפניות בולטת, ההיגוי מתוגבר ודי מלאכותי, הבלמים משדרים תחושה חדה ומוזרה, המיוחד כאשר מצב מחזור האנרגיה מצא במקסימום, והתחושה היא, שהנהג מכוון את הרכב אך לא בהכרח מתקשר עמו.
זה טוב לעיר ומוסיף לרכב יציבות כיוונית בכבישים מהירים אבל אל תצפו להרבה שאר רוח דינמי על כבישים מתפתלים. המשקל גם מכביד על בולמי הזעזועים בעת מפגש עם מהמורות, לפחות בדגם ללא הבולמים האקטיביים האופציונליים, ולמרות שהנוחות עדיין סבירה ה-GLA בנזין עושה עבודה טובה יותר בעיר.
מרצדס EQA בגרסת בסיס מאובזרת היטב עולה קצת פחות מ-300 אלף שקל וקרוב לוודאי, שהקרדיט על כך מגיע לטסלה שהציבה רף מחירים מאוד אגרסיבי לשאר יבואני החשמליות. גרסת הביניים בה נסענו עולה כ-330 אלף שקל וגם זה עדיין מחירים מתון בהשוואה למחיר גרסאות הבנזין ברמת אבזור מקבילה. בשורה התחתונה ה-EQA מספק נקודת כניסה אטרקטיבית ומתונה ללקוחות, שרוצים לחוות את החוויה החשמלית "הירוקה" מבלי להתפשר על הערך המוסף הגבוה של איכות וסטטוס, שמקושר למותג מרצדס. כ-200 מכירות של הרכב החשמלי הזה עד כה מעידות, שאכן יש בישראל קהל לא קטן, שזהו סדר העדיפויות שלו.
חלק מהמתחרות
אאודי Q4 אי-טרון
בעוד כמה חודשים ינחת כאן לפינה נמצא הקרוס-אובר החשמלי של אאודי עם ממדים דומים לאלה של אאודי Q3, תא נוסעים מפואר ובסיס גלגלים באורך 2.76 מ'. דגם הביניים שלו מצויד במנוע בודד בהספק 204 כ"ס וסוללה של 77 קילוואט עם טווח משולב של עד 520 ק"מ ותאוצה מאפס ל-100 קמ"ש ב-8.5 שניות. בגרמניה הוא עולה בדיוק כמו EQA250.
וולבו XC40 RECHARGE
סנוניות ראשונות של הקרוס-אובר החשמלי של וולבו כבר נמצאות בארץ לקראת השקתן הקרובה. הרכב מגיע עם שני מנועים חשמליים בהספק משולב של 408 כ"ס והנעה כפולה. הוא מאיץ מאפס ל-100 קמ"ש ב-4.9 שניות וסוללה של 78 קילוואט מספקת לו טווח של עד כ-420 ק"מ. המחיר המשוער ינוע סביב 300 אלף
טסלה Y
הקרוס-אובר של טסלה נוחת בחודש הבא באירופה ואצלנו כנראה לא לפני תחילת 2022. המפרט האירופאי של הרכב, שמיוצר בסין, כולל בשלב הראשון גרסת כפולת הנעה עם טווח של עד 505 כ"ס וגרסת ביצועים עם טווח של עד 480 ק"מ. המחירים בגרמניה מתחילים בכ-57 אלף יורו, כמעט 10% מעל המחירים של טסלה 3 במפרט דומה
