אבישג סמברג עם מדליית הארד בטאקוונדו באולימפיאדת טוקיו / צילום: Associated Press, Themba Hadebe
המשלחת הישראלית לטוקיו מסיימת את השבוע הראשון של המשחקים עם תחושה מעורבת. מצד אחד אכזבה גדולה מחוסר ההצלחה של משלחת הג’ודו והשייט לייצר מדליה, שני ענפים שישראל יושבת בהם כבר שנים בצמרת העולמית. מצד שני מדליה אחת "לא מתוכננת" שהגיעה מלוחמת הטקוואנדו אבישג סמברג.
העוצמות של המשחקים האולימפיים הן ברגשות של ספורטאי שמנצח או מפסיד. ראינו את הפנים של שגיא מוקי ואבישג סמברג. ברגע אחד הכל נגמר, לטוב או לרע. אבל מעבר לתחושה האישית של הספורטאי, יש למשחקים השלכה להמון מעגלים: לאכזבות ולהצלחות הללו יהיה מחיר כלכלי די מהיר. המשמעות של הישג אולימפי או היעדרו גוררת עמה לרוב שינוי במציאות הכלכלית של הענף כמעט בן-לילה, שכן החשיפה הטלוויזיונית לענפים שהצליחו במשחקים תייצר הרשמה מוגברת של ילדים לחוגים, ותרחיב את בסיס הפירמידה.
הנה דוגמה קטנה להשפעה של אבישג סמברג על ענף הטקוואנדו כולו. הענף הזה, שבו פועלים נכון לספטמבר האחרון 1,599 ספורטאים תחרותיים, תוקצב ב-2020 בסכום של 2.73 מיליון שקל לפי מבחני התמיכות של משרד התרבות והספורט.
גיא אטיאס, ראש אגף תקציבים תכנון ואסטרטגיה במשרד התרבות והספורט, מעריך על פי סימולציה שביצע למבחני התמיכה החדשים כי "המדליה הזאת תהיה שווה לפחות עוד מיליון שקל בשנה לענף הטקוואנדו, והסכום הזה גם יכול להגיע לשני מיליון שקל - תלוי בהישגים של ענפים אחרים". במלים אחרות, על פי הערכת אמצע מדובר בתוספת תקציבית של כ-55% לענף הטקוואנדו בתוך שנה אחת. את הנתונים המלאים ניתן יהיה לדעת רק בתום המשחקים.
בין השאר המשמעות של התוספת תתבטא בעוד כסף לשיווק, לתשלום למאמנים, פתיחת מועדונים, ליצירת תשתית, לשליחת ספורטאים לתחרויות בחו"ל. כך יכול להיבנות מעגל שמזין את עצמו - מייצר עוד הצלחות, שמכניסות עוד כסף, וחוזר חלילה. בדיוק מה שקרה לג’ודו.
מהפכת שיטת התקצוב החדשה
השיטה החדשה שעליה הכריז לאחרונה משרד הספורט על תקצוב הענפים בישראל, שעומדת כרגע להערות הציבור לפני אישור סופי, נותנת משמעות גדולה יותר להישגיות.
מנכ"ל משרד התרבות והספורט רז פרוייליך אומר לגלובס כי "מדיניות התקצוב החדשה של המשרד נותנת חשיבות גדולה להישגים בספורט, ועתידה להצעיד את הספורט הישראלי קדימה ברמה הבינלאומית". פרוייליך מציין כי "המדיניות החדשה שהנחיל שר התרבות והספורט חילי טרופר, תיתן דחיפה לשאיפה למצוינות ולהישגיות ותגדיל את סיכויי הספורט הישראלי לגרוף מדליות בשנים הבאות, והיא תחזק ותתעדף פעילות של שילוב עם אנשים עם מוגבלות, שילוב וקידום נשים וחיזוק הפריפריה".
מבחן התמיכה: מידת ההצלחה
ציפיות מענפים ומספורטאים במשחקים האולימפיים אינן נבנות סתם. הן נעשות גם דרך הפריזמה של כמות הכסף שהושקעה בענפים הללו. את ההצלחה של הטקוואנדו והאכזבה מהג’ודו אפשר לבחון על פי התמיכות שקיבלו הענפים הללו מהמדינה: הג’ודו נהנה בשנת 2020 מתמיכה בסך 20.17 מיליון שקל (מתוכה 6 מיליון עבור אירוח תחרות הגראנד סלאם בתל אביב) - פי עשרה מהסכום שקיבל הטקוואנדו. זאת, בשל מידת ההצלחה הגדולה של ישראל בתחום.
אפשר גם להסתכל על האופן שבו בוחרת מדינת ישראל להשקיע את הכסף שלה פר-ספורטאי אולימפי: שייט הוא הענף היקר ביותר (גם בגלל הציוד שמקפיץ את העלויות) ובממוצע הושקע ב-2020 בכל שייט תחרותי בישראל 14,781 שקל בממוצע. בג’ודו השקיעה המדינה 5,447 שקל, בהתעמלות 3,686 שקל, בשחייה 2,959 שקל בממוצע. בטקוואנדו, הענף האולימפי היחיד שבו זכתה ישראל בינתיים במדליה? 1,713 שקל.
גורם בכיר בספורט הישראלי ציין בהקשר של תקצוב ענפים מובילים, ובמיוחד בהקשר של ענף הג’ודו, כי "מדובר בענף שקיבל כ-150 מיליון שקל במהלך 10-12 השנים האחרונות, בין היתר בזכות העובדה שדאג לעשות יח"צ לכל תחרות שולית, ובסוף כשל לגמרי באולימפיאדת טוקיו".
מעשה בחמש עוגות קטנטנות
איך בנויה שיטת התקצוב ולמה באיגוד הטקוואנדו יכולים להרגיש עכשיו כאילו זכו בפרס הגדול? על פי שיטת "אחד זוכה, שני בוכה". הכסף שיקבל כעת הטקוואנדו יילקח מאותה עוגת תקציב שכעת תחולק אחרת: מישהו יקבל יותר על חשבון ענף אחר.
בסך הכל יש חמש עוגות תקציב שמהן מחולקים לספורטאים כ-250 מיליון שקל בשנה. כל ענף יכול "לגנוב" רק מתוך העוגה שאליה הוא שייך. עוגה אחת היא ענפי הכדורגל והכדורסל - שמקבלים יחדיו כ-40% מהסכום הכולל שניתן לספורט. הם הענפים הפופולריים ביותר, המעסיקים 60,202 ספורטאים נכון לספטמבר האחרון, שמהווים למעלה ממחצית מהספורטאים התחרותיים בישראל.
העוגה השנייה, הרלוונטית גם לאירועי טוקיו, היא עוגת הענפים האולימפיים וענפי הכדור האחרים שאינם כדורגל וכדורסל. בעוגה הזו נכללים 33 ענפים ובהם ג’ודו, שייט, התעמלות, אתלטיקה, טניס, טקוואנדו וגם ענפי הכדור האולימפיים (כדוריד, כדורעף, כדורמים, בייסבול וכו’). "העוגה האולימפית" הזאת נהנית לפי בכירים בספורט הישראלי מ-47% מהסכום הכולל. כאן באה לידי ביטוי הצלחה במשחקים האולימפיים. כשהטקוואנדו מצליח לקחת מדליית ארד, באופן מעשי הוא לוקח כסף מהטניס, מהסייף, מהג’ודו, מהקיאקים וכו’.
את אופן חלוקת הכסף של העוגה האולימפית נדע ברגע שיסתיימו משחקי טוקיו. זו מלחמה פנימית ואולי קצת לא-קולגיאלית: השיעור של התוספת שממנו ייהנה ענף הטקוואנדו תלוי, בין היתר, במדליות של ההתעמלות. מבחינה תקציבית, כישלון של ענף אחד הוא הצלחה נהדרת לענף האחר. למשל, הכישלון של הג’ודו הוא נהדר להתעמלות. ככה זה עובד. מצד שני, האולימפיאדה היא גורם משמעותי, אבל בפועל לא כל הכסף מונח שם. הניקוד על הישגיות שקובע את סכום התמיכה נקבע גם באליפויות בינלאומיות.
הישגיות לא קובעת את כל הכסף שמקבל הענף: ישנם פרמטרים נוספים כמו שיעור הספורטאים הפעילים בו, הפופולריות שלו, מספר הנשים המנהלות בענף וכמות הספורטאיות - אבל הישגיות, בעיקר בשיטת התקצוב החדשה, מקבלת נפח משמעותי יותר משאר הפרמטרים שקובעים את רמת התמיכה.
העוגה השלישית היא העוגה של הענפים הלא-אולימפיים, כ-20 ענפים קצת פחות מוכרים, שנהנים מ-5.8% מהעוגה התקציבית. עוד שתי עוגות קטנות הן העוגה של הספורטאים הנכים (5.4%) וספורט החשיבה שכולל את השחמט, ברידג’ ודמקה (0.9%).
סמברג הצילה את הטקוואנדו
אם נחזור לסיום לעניין הטקוואנדו וההשפעה של הישג במשחקים האולימפיים - אז הנה עוד מתנה אחת גדולה שאבישג סמברג הביאה לענף הזה. לפני המשחקים הוחלט כי בתוכנית התמיכות החדשה של משרד הספורט יצומצמו כמות הענפים המועדפים, אלו שזוכים ליותר כסף, מ-16 ל-10. אחד הענפים שהיה אמור להיזרק החוצה הוא הטקוואנדו. "עכשיו", אומר גורם בכיר בספורט הישראלי, "ברור לכולם שאי אפשר יהיה להוציא אותו ויצטרכו להוציא מהרשימה ענף אחר".