כרזה בתחנת רכבת במקסיקו קוראת ״צדק כן, חסינות לא״, מתחת לתמונותיהם של חמשת הנשיאים הקודמים / צילום: Associated Press, Christian Palma
זה היה תרגיל פוליטי משונה: הנשיא השמאלי הפופוליסטי של מקסיקו החליט לערוך משאל-עם, כדי לקבל רשות לפתוח חקירה פלילית נגד חמשת קודמיו.
זה היה משאל ראשון מסוגו בתולדות הארץ השנייה בגודלה באמריקה הלטינית. לא לגמרי ברור בשביל מה המשאל היה נחוץ. לנשיא יש רוב ברור בקונגרס, ויש לו עוד שלוש שנים ויותר עד סיום כהונתו. אבל הוא חיפש מנדט מחוזק. בלשון הימים האלה, הוא היה זקוק לזריקת "בוסטר" פוליטית.
הוא דווקא ניצח ברוב עצום. 97% מן המצביעים תמכו בהצעתו. אבל רק 7% מבעלי זכות הבחירה טרחו להצביע. החוק מחייב השתתפות של לפחות 40%, כדי שלמשאל יהיה תוקף מחייב.
המקסיקאים אינם זקוקים לתירוצים כדי לנטור טינה לפוליטיקאים שלהם. נשיאי מקסיקו נבחרים לתקופה יחידה של שש שנים, ואינם מורשים לחזור ולהתמודד. ממילא איננו יודעים מי מהם היה מצליח להיבחר פעם נוספת. הדעת נותנת שהמקסיקאים נושמים לרווחה כאשר נשיאיהם נעלמים.
מסורת רבת ימים היא שהם אמנם נעלמים, ואינם ממלאים תפקידים פוליטיים לאחר פרישתם. אחדים אפילו עזבו את מקסיקו, כדי שצילם לא יתארך על יורשיהם. היורשים עצמם נוטים לעזוב את קודמיהם במנוחה, אולי בין השאר מפני שהם עצמם מקווים להיעזב במנוחה כשיגיע תורם.
"חיבוקים, לא קליעים"
אנדרס מנואל לופס אובראדור, הדייר הנוכחי בארמון הנשיאות, אינו ככל קודמיו. הוא עלה לשלטון לאחר מאבק ארוך נגד האליטות ששלטו במקסיקו ב-90 השנה שקדמו לו. הוא הובס פעמיים לפני שניצח. הוא הבטיח לשבור את הכלים, ולשנות את כללי המשחק. המקסיקאים דווקא האמינו לו. הם העניקו לו את ניצחון הבחירות הגדול ביותר מאז שמקסיקו הנהיגה בחירות תחרותיות, ב-1994. הוא קנה את לבם של המקסיקאים בהרגלי שלטון צנועים, כמעט ספרטניים, כמו טיסה במחלקת תיירים.
הוא הבטיח לפתור את בעיית הפשע האלים באמצעות "חיבוקים, לא קליעים", ולהחזיר את הצבא לקסרקטינים. במקום להילחם בפושעים, הוא הבטיח להילחם בשורשי הבעיה: מצוקה כלכלית ואי-צדק חברתי. לרוע מזלו, הקרטלים של סוחרי הסמים לא הסכימו עם הניתוח שלו, ולא שיתפו פעולה.
איתרע מזלו, והוא נכנס לכהונתו בעיצומה של נשיאות דונלד טראמפ, אשר דרש ממקסיקו להיות קבלנית משנה בהדיפת מהגרים פוטנציאליים מגבול ארה"ב. בסוף השנה הראשונה של נשיאותו הגיע נגיף הקורונה. לופס אובראדור לא היטיב לטפל בו. מקסיקו עומדת במקום הרביעי בעולם: קצת יותר מ-240 אלף מתים. זה המספר הרשמי. הדעת נותנת שהמספר הממשי גבוה הרבה יותר.
הנשיא הפופוליסטי ניסה אפוא להחליף נושא. כרזות מפלגתו במשאל העם הראו את חמשת קודמיו עם רצועות אדומות על עיניהם והכתובות "זיוף" ו"ממשלת הסמים". תמונותיהם הזכירו קצת את הנאשמים העיקריים במשפטי נירנברג, 1946, ואולי לא במקרה.
נשיא מקסיקו דווקא אומר שהוא מרוצה מתוצאות "ההתייעצות העממית" (כך בספרדית), ומשאלי-עם יתרבו ויילכו בעתיד, כולל משאל בשנה הבאה, שבו המקסיקאים יתבקשו להגיד אם הם רוצים שהוא ימשיך את כהונתו. אין שום חובה חוקתית לערוך משאל כזה, אבל נואם כיכרות פופוליסטי זקוק להסכמה קולנית של ההמון. הוא צריך לקוות שבפעם הבאה יופיעו יותר מ-7% לקלפי.
גופטה ו"תפיסת המדינה"
בדרום אפריקה, נשיא לשעבר לא רק עומד למשפט על שחיתות מסיבית; הוא כבר נמצא בבית הסוהר, לאחר שהורשע בבזיון בית המשפט. הוא נידון ל-15 חודשי מאסר בשעה שמשפט השחיתות נמשך.
ג'ייקוב זומה היה נשיא דרום אפריקה במשך תשע שנים. הוא מואשם שגנב את המדינה, או למען הדיוק החכיר אותה. בשביל מצב עניינים כזה, הבנק העולמי טבע לפני 20 שנה את המושג "תפיסת המדינה" (state capture). הוא מתאר יחסי גומלין בין אנשי עסקים מושחתים, המנצלים את השפעתם על פוליטיקאים, כדי לנווט את תהליך קבלת ההחלטות לטובת האינטרסים המסחריים שלהם. הון שלטון, בעברית מדוברת; אוליגרכים, ברוסית מדוברת. הדרום אפריקאים העדיפו את "תפיסת המדינה". המושג נכנס שם לשימוש במהלך 2016, ומאז הוא פזמון קבוע בכל דיון פוליטי.
זומה הרחיק מאוד לכת. הוא היה מגיבורי המאבק נגד האפרטהייד, נתפס ונשלח אל אותו הכלא שבו היה חבוש נלסון מנדלה. המוניטין שלו לא התיישבו עם השחיתות המסיבית של נשיאותו. הוא היה קשור בטבורו אל משפחה של אנשי עסקים הודיים, גופטה, שהתנהלותה עלתה לאוצר הדרום אפריקאי, על פי הערכה אחת, מאה מיליארד דולר. יש גם הערכות צנועות יותר.
החשדות נגד זומה התחילו להיחקר ב-2016. הוא נאחז בקרנות המזבח של נשיאותו שנה וחצי. הוא חתר תחת מערכת המשפט, גייס שופטים, הסית נגד שופטים אחרים; שכר תובעים ופיטר תובעים; האשים את יריביו בקנוניה גזענית נגדו, "בעזרת מדינות המערב"; היו רינונים שהוא נעזר בשירותי הביטחון של רוסיה, ורוסיה מצידה ניצלה את קשריה כדי לנסות ולמכור לדרום אפריקה שמונה תחנות כוח גרעיניות שלא היה בהן צורך.
קריקטוריסט מקומי בולט, הידוע בכינוי Zapiro (שמו האמתי הוא ג'ונתן שפירו), הסעיר את הציבור בקריקטורה שהציגה אשה עטופה בדגל דרום אפריקה נאנסת בידי זומה וחבר מרעיו. גופטה נראה בה מתיר את חגורת מכנסיו.
"להרוג בשביל זומה"
מפלגת השלטון ANC, שהיא היורשת הישירה של תנועת השחרור, אילצה לבסוף את זומה להתפטר, בתחילת 2018.
גם אז, אלמנטים ניכרים בתוך המפלגה התנגדו להעמדת הנשיא לשעבר למשפט. אחדים איימו שהם מוכנים "להרוג בשביל זומה". אחרים הזהירו, כי משפט כזה יערער את יציבותה הפנימית של דרום אפריקה.
זה בדיוק מה שקרה בחודש שעבר. כאשר זומה הורשע בנפרד על בזיון בית המשפט. הוא עירער על ההרשעה, הפסיד, ונכלא ב-9 ביולי. כמעט מיד פרצו מהומות אלימות בשני חבלים של דרום אפריקה. מרכזי קניות, מרכולים, בתי עסק, תחנות דלק וכלי רכב הועלו באש. סחורות נבזזו. לפחות 332 בני אדם נהרגו.
הנזק הכלכלי נאמד במיליארדי דולרים. הנזק למוניטין של דרום אפריקה בעיני משקיעים זרים גדול לאין שיעור. 25 אלף חיילים נשלחו להשכין סדר. הנשיא סיריל ראמאפוסה, שהיה מקודם סגנו של זומה, טוען שזה היה ניסיון מכוון להפיל את הממשלה הדמוקרטית. הממשלה טוענת שהיא יודעת את זהותם של המתכננים.
זו היתה, אולי, חזרה כללית לקראת משפט השחיתות עצמו. אם מאסר ל-15 חודשים הניב התפרצות כה אלימה, מה תעולל הרשעה בשוד ובשחיתות, שתקופת מאסר ארוכה בצידה? המונים יחשבו שזה אקט של כפיות טובה ושל רשעות.
דרום אפריקה היא בוודאי רבת פגמים, אבל היא בעיקרה מדינת חוק. איש אינו עומד מעל החוק, גם לא נשיא לשעבר, גם לא גיבור שחרור לשעבר. אבל מדינת החוק תתחבט בדילמה: האומנם עליה להניח לדין לנקוב את ההר בלי שים לב לתוצאות? דרום אפריקה כנראה אינה הדמוקרטיה היחידה שהדילמה הזו תטריד אותה בחודשים הבאים.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny