כמה שארבע השנים האחרונות שינו את פני אמריקה. בין אוקטובר 2017, זמן הגילויים על טורפנותו המינית של הארווי ויינשטיין, עבור דרך מאי 2020, יום חניקתו של ג׳ורג׳ פלויד, וגמור ב-10 באוגוסט 2021, יום נפילתו של אנדרו קואומו, קוד ההתנהגות החברתית עבר מוטציה עצומת ממדים.
מה שנחשבו, אם בכלל, לחטאים מינוריים הפכו לעבירות שעונשים דרקוניים בצידן. יתר על כן, הם הפכו למנועים של שינוי ערכים, שמיליונים, אולי עשרות מיליונים, מתקשים לעכל. כמה גברים, לפחות מגיל מסוים, יוכלו להתנער מאנדרו קואומו מבלי להיזכר שבעצם הם כבר היו שם, ואיש לא פקד עליהם את חטאיהם.
״טרגדיה יוונית״ היא מן הקלישאות השחוקות של הכתיבה העיתונאית. אבל מה עוד אפשר להגיד על ההיבריס (hubris) ועל הנמסיס (nemesis), על עלייתו ונפילתו של איש, שרק לפני שנה וחצי תואר כתקווה המבריקה ביותר של המפלגה הדמוקרטית.
באביב 2020, בתדרוכיו המטולווזים היומיים על המאבק נגד הקורונה, הוא היה המנהיג שאליו נכספה אמריקה, האנטי-תזה המבורכת של דונלד טראמפ, שהצליח להקרין עוצמה וחמלה בעת ובעונה אחת; שהיה ווינסטון צ׳רצ׳יל של המגפה הגלובלית, ולא הבטיח אלא דם, יזע ודמעות.
גם הערב, בנאום ההתפטרות שלו מכהונת המושל של מדינת ניו יורק, הוא דיבר על מלחמתו בקורונה בדימויים צ׳רצ׳יליאניים של מאבק קוסמי נגד פולש אכזר. הוא היה רוצה להיזכר על ימי נסיקתו. בימים ההם, מיליוני אמריקאים שאינם מתגוררים במדינת ניו יורק, וממילא החלטותיו של מושל המדינה אינן נוגעות להם, היו פונים אל הטלוויזיה יום אחר יום כדי לצפות בו בהערצה ובהשתאות.
במפלגה הדמוקרטית אפילו נשמעו קולות למנות אותו למועמד לנשיאות. לא היה לאיש ספק שהוא יכה את דונלד טראמפ שוק על ירך. אגב, שניהם באו מאותה השכונה עצמה: ילידי רובע קווינס של ניו יורק, שבו הפוליטיקה היא לא סתם ספורט תחרותי, אלא קרב-מגע מתמיד.
קואומו דיבר הערב בקול בוכים. הוא נשא נאום משובח כשלעצמו, במיטב המסורת הרטורית של משפחתו. אבא מאריו היה בעצמו מושל ניו יורק במשך 12 שנה. גם אבא גרם התרגשות עצומה במפלגה הדמוקרטית, כאשר הגיח אל הזירה הארצית, ב-1984, ותואר כמועמד מבטיח לנשיאות. אבל הוא היסס, היסס והיסס. שנוני-תקשורת קראו לו ״האמלט על נהר ההאדסון״. בסופו של דבר הוא הובס בנסיונו להיבחר למושל בפעם הרביעית, ב-1994.
זו היתה השפלה איומה למותג של קואומו - תבוסה מידי פוליטיקאי רפובליקאי בן בלי שם. אנדרו קיווה להיטיב מאביו, ולהיבחר בפעם הרביעית בשנה הבאה. אבל אז באו הגילויים על התנהגותו כלפי נשים בלשכתו ובממשלתו.
לא רק הגילויים האלה עמדו בעוכריו. נוספו עליהם גילויים של שחיתות פוטנציאלית ושל הונאה פוליטית אפילו בקשר עם התנהלותו בימי השיא של המגיפה: הוא הואשם שהסתיר עובדות ונתונים על מקרי מוות בבתי אבות.
אבל הנמסיס של הטרגדיה היוונית היה גל הגילויים על התנכלות מינית מפורשת, או על התנהגות לא נאותה כלפי נשים, בכירות וזוטרות, בממשלו. הוא התנצל קצת, והכחיש הרבה. אבל גורלו נחרץ ביום שבו התובעת הכללית של מדינת ניו יורק (כהונה נבחרת ברוב מדינת ארה״ב, השקולה כנגד זו של שר משפטים ופרקליט המדינה בישראל) פירסמה בשבוע שעבר דין-וחשבון חמור מאין כמותו, מיוסד על עדויותיהם של 170 עדים ויותר. הדוח נקב בשמותיהן של נשים, ומסר פרטים מפולפלים על התנהגותו של המושל כלפיהן.
כל זה כל כך לא התיישב עם דמותו הציבורית. הוא היה תומך נמרץ וקולני של זכויות נשים, במיוחד במקומות עבודה. הוא אב לשלוש בנות. הוא שייך לאגף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית. אבל זה היה נכון גם במקרה של הארווי ויינשטיין, שנהג לתרום הון עתק לדמוקרטים ליברליים. הפרופיל הציבורי אינו מחסן איש מפני התנהגות טורפנית.
אבל בעוד שהמפלגה הרפובליקאית משכה בכתפיה לפני חמש שנים, כאשר התרבו הגילויים על התנהגותו של טראמפ כלפי נשים, כולל התפארותו בנסיונות אונס, אצל הדמוקרטים התנהגות כזאת היא סופנית; גם כאשר הנענשים הם טובי המפלגה, כפי שקרה לסנאטור היהודי ממינסוטה, אל פראנקן, ב-2018.
למרבה הסמליות, את מקומו המתפנה של קואומו תתפוס (בעוד שבועיים) אשה, סגנית המושל קת׳לין הוקול. היא תהיה האשה הראשונה בכהונה הזו, הקיימת מאז 1624. תהיה לה קצת יותר משנה. אם היא תרצה תקופת כהונה מלאה, יהיה עליה להתמודד בבחירות של נובמבר 2022. דמוקרטים נוטים לנצח בניו יורק (גם במדינה, גם בעיר), אבל בימים של אי-ודאות כללית זה רחוק מלהיות בטוח.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
