הממשלה חייבת לנקוט יוזמה אפקטיבית כדי לגדוע את התפשטות הנגיף
מגפת הקורונה מתנהלת בצורה צפויה מראש: אם גל תחלואה לא נבלם בזמן, נוצרת עלייה מעריכית במספרי הנדבקים ובעקבותיה עלייה במספרי החולים קשה. לאחר תקופה קצרה יחסית, עלייה זאת מובילה לעומס כבד על בתי החולים ולעלייה חדה בתמותה. כאשר התחלואה עוד נמוכה, ניתן בעזרת צעדים יחסית קלים לבלום אותה. כאשר התחלואה כבר עולה ומתפשטת, נעשה יותר ויותר קשה לבלום אותה, ועולה הצורך בשימוש בכלים כואבים בהרבה. ולמרות זאת, גם היום כאשר רמות התחלואה גבוהות, ניתן עדיין למנוע סגר, אם נפעל מהר ובנחישות.
בניגוד לשלושת הגלים הראשונים של התחלואה, אנו עומדים כעת מול התפשטות הנגיף כאשר כ-60% מהאוכלוסייה שלנו מחוסנת בחיסון בטוח ויעיל ביותר. החיסונים נתנו לנו מרחב תמרון רחב יותר מול ההתפרצות ובלעדיהם רמות התחלואה הנוכחיות היו גבוהות בהרבה. אלדד סיטבון ("מואיז הקטן") חישב ומצא שנכון לשעת כתיבת הטור, ללא חיסונים היינו צפויים ליותר מ-1,200 חולים קשה - רמות תחלואה קשה שללא ספק היו מובילות לסגר.
מנגד, בגלל חדירתו של וריאנט דלתא, המדבק הרבה יותר, עלה שיעור המחוסנים שנדרש על מנת לתחזק חסינות עדר נגד הנגיף, מה שהוביל להתפרצות הנוכחית. התפרצות זו מסוכנת בעיקר למי שאינם מחוסנים, ולכן מומלץ מאוד, למי שעדיין לא עשה זאת, להתחסן. אבל מכיוון שאף חיסון איננו מספק הגנה הרמטית, עם התפשטות הנגיף רואים גם עלייה בתחלואה הקשה ובתמותה בקרב אנשים שכן התחסנו. לכן, חשוב לעצור את ההתפרצות הזאת, גם כדי להגן על מי שהתחסן, ובכל זאת עלול להיפגע, וגם כדי להגן על מי שעוד לא התחסן, שסכנת הפגיעה עבורו גבוהה בהרבה.
העדיפו לחכות עד שהתחלואה תעלה
לפני שהגל התחיל, יכולנו למנוע אותו על ידי שמירה טובה יותר על הגבולות מפני חדירתו של וריאנט דלתא. אחרי שווריאנט דלתא כבר חדר לארץ ויצר התפרצויות מקומיות, יכולנו לבלום את אותן התפרצויות על ידי אכיפת מסכות בחללים סגורים, והפעלת התו הירוק.
הפעלת התו הירוק הייתה מונעת התקהלויות בהשתתפות אנשים לא מחוסנים, ובו בעת מעודדת אנשים נוספים להתחסן, דבר שהיה מגן עליהם אישית ואף מקרב אותנו יותר לחסינות עדר, ובכך מוריד את עוצמת הצעדים הנדרשים כדי להשתלט על התחלואה.
אבל, אליה וקוץ בה, כדי שזה יפעל היינו צריכים להפעיל את הצעדים הללו כשרמות התחלואה עדיין היו נמוכות יחסית. כלומר, ממשלתנו הייתה צריכה לנקוט בפעולות שהן טובות לציבור, אבל לא בהכרח פופולריות. לצערנו אנו רואים שוב ושוב שהרבה יותר נוח פוליטית לממשלות לחכות עד שהתחלואה עולה לרמות בהן כבר כמעט כל אחד מבין שחייבים לעשות משהו, לפני שהן נוקטות צעדים. הבעיה היא, שבשלב שבו התחלואה מפושטת, הצעדים הקלים כבר לא מספיקים - ואז מתחילים לדבר על סגר.
נשאלת השאלה האם, אפילו עכשיו כשהתחלואה כבר גבוהה והעומס על בתי החולים מתגבר, הצעד הנכון לדבר עליו הוא סגר. לדעתי התשובה היא לא. ישנם צעדים שניתן להפעיל כבר עכשיו, באופן מידי, שיהיו פחות כואבים ויותר ממוקדים, יזכו להיענות גבוהה יותר, ולכן גם יהיו יותר יעילים.
הצעדים הללו כוללים:
● הגברת האכיפה על המגבלות הקיימות (מסכות בחללים סגורים והתו הירוק).
● הגבלת גודל התקהלויות בחללים סגורים.
● מאמצי שכנוע ממוקדים לחיסון האוכלוסיות בישובים ובמגזרים שבהם אחוזי ההתחסנות נמוכים במיוחד.
● מציאת פתרונות לתלמידי החינוך החרדי שחזרו ללמוד בתחילת השבוע.
● דחיית פתיחת שנת הלימודים של שאר מערכת החינוך לאוקטובר, ופיתוח מתווה ישים ללימודים בטוחים (בניגוד למתווה המוצע כרגע, שאיננו ישים ויגרום להדבקה בלתי נשלטת של ילדים שרבים מהם עדיין אינם יכולים להתחסן).
● הסברה אפקטיבית לציבור, אודות מצב התחלואה, החיסונים, וההתנהגות הנדרשת בכל שלב של ההתפרצות.
אם הממשלה תמשיך להתעכב בנקיטת הצעדים הנדרשים הללו, התחלואה תמשיך לעלות, ובעוד זמן קצר יוחלט כנראה על סגר. לצערי, ניתן לחזות שהציבור לא מספיק יקיים את הוראות הסגר, שלכן לא יהיה יעיל, דבר שיגרום להתארכותו, ולהתארכות גל התחלואה. מדובר באסון שניתן היה לחזות ולמנוע מראש, ושגם עכשיו ניתן לרכך את נזקו, בעזרת צעדים נחושים ומידיים שיבלמו את התחלואה וימנעו סגר.
הכותבת היא מדענית שחוקרת את האבולוציה של חיידקים בפקולטה לרפואה על שם רפפורט בטכניון
