כוחות כבאות נלחמים בשריפה בהרי ירושלים / צילום: כבאות והצלה לישראל
האם לאורך שנים התרשלה ישראל במוכנות להתמודדות עם שריפות ענק? בשנת 2017, הניח על שולחן הממשלה המשרד להגנת הסביבה תוכנית פעולה לאומית להסתגלות לשינויי אקלים, ובה הגדירו מומחים כיצד להתמודד עם סכנת השריפות הגוברת בצל ההתחממות הגלובלית ותנאי היובש המאפיינים את האזור: דילול יערות, כדי לצמצם את עוצמת השריפות, ויצירת אזורי חיץ למניעת התפשטות שריפות.
לשם כך, בתוכנית המוכנות, המליצו המומחים להקים גוף שירכז, יקבע סדרי עדיפויות, תקציבים ומשאבים להקמה ותחזוקה של קווי חיץ בישראל. ואולם, עד היום לא קם גוף כזה, הנושא לא תוקצב באופן לאומי, וסכנת השריפות רק הלכה וגברה.
למרות שנושא אזורי החיץ למניעת התפשטות שריפות התעורר כבר לאחר השריפה בכרמל ואף זכה להתייחסות בחוק הכבאות שחוקק בשנת 2012, במשרד להגנת הסביבה מסבירים כי טיוטת תקנות של המשרד לביטחון הפנים המסדירה את ההיערכות בתחום אזורי החיץ, לרבות מתן מענה מניעתי ליישובים סמוכי יער, קודמה בשנים האחרונות, ואולם עד כה לא נמצא לה תקציב שיאפשר את הוצאתה לפועל. גם בתקציב המדינה הקרוב, אין נכון לשעה זו התייחסות לנושא.
מהמשרד לביטחון הפנים נמסר כי "קידום נושא אזורי החיץ נעצר עד היום עקב חוסר תקציב ותעדוף נמוך לנושא. לאור התגברות האירועים והבאת הנושא לשולחנו של השר בר-לב בימים האחרונים, עקב השריפות הקשות בהרי ירושלים, השר לבט"פ שוחח אתמול (16.8) עם רה"מ ועם יו"ר קקל וביקש שיופנו באופן מיידי 40 מיליון שקל לטובת הנושא".
עד כמה חשופה ישראל לשריפות?
כך או כך, ישובים רבים בישראל נותרו בלתי ממוגנים, וחשופים לסכנת שריפות, בזמן שגם הצמחייה ביערות סביבם - לא טופלה בהיקף המתאים לסכנה הגוברת. עד כמה חשופה ישראל לשריפות?
בישראל, אמנם, אין מודל או אינדקס המאפשר לצפות את התגברות האירועים הללו בעתיד, בהתאם לשינויי האקלים והשפעתם על הצמחייה המקומית. אך ד"ר עמיר גבעתי, מומחה לאקלים מהחוג לסביבה באונ׳ תל אביב והמנהל המדעי בחברת "אזגרד" מערכות, חקר באמצעות מודלים בינלאומיים את המגמות הנצפות והחזויות של סכנת פריצת והתפשטות שריפות בישראל, וגילה שלישראל יש סיבה טובה לדאוג - ולפעול בהקדם.
לפי המחקר של גבעתי, משנת 1986 ועד 2019 חל גידול של כ-10% בפוטנציאל פריצת שריפות באזור הרי ירושלים עקב שינויים בפרמטרים אקלימיים (עלייה בטמפרטורה, שינויים בלחות האוויר וברוחות).
באותה התקופה (1986-2019) חל גידול אף משמעותי יותר באינדקס פוטנציאל התפשטות שריפות (מושפע בעיקר מהלחות, כיווני ועוצמת הרוחות). הצפי לעתיד, מדליק נורה אדומה בוהקת בצל הימים האחרונים: עד שנת 2030, יגדל מספר הימים שבהם יש פוטנציאל לפריצת שריפה חמורה ב-18%, ואילו עד 2050, יגדל הפוטנציאל ב-50%-30%.
"מדובר במספרים דרמטיים, שאת הגידול בהם אנחנו כבר רואים אחורנית", אומר גבעתי. "אנחנו צריכים להבין את המגמות ומה תרחיש הייחוס שלנו קדימה. לאחר מכן, אנחנו צריכים לגזור מכאן תוכנית לאומית ולפעול ליישמה במהירות. אין הרבה מקומות בעולם עם חצי שנה ויותר בלי גשם, אבל עם צמחייה. לכן אנחנו מאוד רגישים לשינויי האקלים.
"אם הסתיו עכשיו יהיה שכון, זה פחד אלוהים. אנחנו נמשיך בתנאים מוגברים של קיץ: יובש הולך וגדל. שריפות, במזרח התיכון, זה עניין קריטי. לכל מדינה יש תרחישי יחוס אחרים. אם בגרמניה צריכים לטפל בשיטפונות, אז בישראל סכנת השריפות וגלי החום חייבים להיות בראש סדר העדיפויות. אנחנו חיים באזור יבש לאורך חודשים ארוכים בשנה".
הצפיפות בישראל הולכת וגוברת, וכך גם הלחץ העז על מאבי הטבע. הנתונים הללו מצטרפים כאמור לימי יובש וחום ארוכים, כאשר תחזיות השירות המטאורולוגי מצביעות על טמפרטורה שתלך ותעלה עם השנים, ועל עונות חום ויובש ארוכות יותר.
במצב הזה, גם כאשר האדם הוא זה הגורם להתפרצות השריפה, התנאים בשטח מסייעים לה להתפשט במהירות. "האקלים, והשינויים שאנחנו רואים בשנים האחרונות, הם פקטור קריטי בהתפשטות השריפה. כשיש רוח ולחות נמוכה, אז השריפה מתפשטת במהירות. רוח מזיזה את האש וגם מלבה אותה, כשהיא מספקת לה חמצן ונותנת לה אנרגיה. האקלים בישראל מלבה את ההצתות".
הימים האחרונים בהרי ירושלים, מבטאים זאת היטב. אמנם, ישראל לא חוותה בימים האחרונים חום חריג, אך אל השריפות היא הגיעה לאחר גל החום הכבד של יולי, וחודשים ארוכים חפים מגשם, מצב שנתן את אותותיו בקרקע.
"הצמחייה באזור יבשה מאוד, אחרי חודשים של יובש. הצמחייה מתייבשת מלמעלה. כשאין לחות הרבה זמן, אז הצמחייה מתייבשת עד השורשים והעץ נשרף בקלות ובמהירות", אומר גבעתי. "אסון הכרמל הוא דוגמה טובה: החורף הסתיים מוקדם, והתחיל מאוחר. היו לנו שבעה חודשי יובש, כשבדך כלל יש לנו חמישה. אנשים לא שמים לב, אבל חודש אחד פחות של גשם הוא קריטי לעצים".
"עונת השריפות" תתארך
במצב שבו ישראל נתפסת שוב ושוב לאירועי אקלים קיצוניים ללא מוכנות - בין אם מדובר בשיטפונות או בשריפות, התחזיות קדימה ברורות מזה שנים. גבעתי אף מספק באמצעות מודלי חיזוי הצצה לעתיד הקרוב: העונה היבשה תתארך לתוך אוקטובר ואולי אף נובמבר, וכך תתארך עונת השריפות. קיימת סכנה להתפתחות שריפות בהיקף גדול בחודשי הסתיו, כולל התפתחות שריפת צמרות המכתיבה קצב התפשטות אש גבוה.
היערכות לכך, בין היתר באמצעות אזורי חיץ, בהם תדולל הצמחייה המקיפה את הערים, וכך גם תדולל הצמחייה בחלק מהיערות הסובבים. "אתמול דיברתי עם ידידי גד לובין מבית החולים איתנים, ושאלתי אותו מה היה שם. הוא אמר לי: 'מזל שלפני שנתיים פנית אלי, והפנית אותי לקק"ל כדי שייצרו קו חיץ מסביב לבית החולים. אם לא היה קו חיץ, היה קורה אסון. לא הייתי מצליח לפנות את המטופלים בלי נזק, ומתקנים בבית החולים היו נשרפים'.
"כולם מסכימים על הנקודה הזו: צריך קוויי חיץ, ובכל זאת, עד כה זה משהו שלוקח יותר מדי זמן להזיז", מסביר ד"ר יהושע שקדי המדען הראשי של רשות הטבע והגנים. "לקק"ל יש מימון שלה לעניין ביערות, ורט"ג מקבלת תקציב מהאוצר, אבל סביב היישובים לא עושים את זה".
מה קרה מאז שהונחה על שולחן הממשלה התוכנית הלאומית להסתגלות לשינויי האקלים ב-2017?
"אני הייתי באלף ישיבות. בסוף, אנחנו נמצאים היום לקראת פריצת דרך, אבל עדיין הדרך לא נפרצה והתקציב לא על השולחן". היום בבוקר, הסתכלתי על יער מולי, ואמרתי לחבר שהיה איתי: זו פצצת זמן מתקתקת. לכל הוועדות הגדולות שהוקמו כדי לבדוק אירועי שריפות גדולים בעבר, היו בדיוק אתן אותן המלצות: קווי חייץ. אנחנו צריכים לנהל את הסיכונים שלנו נכון, אבל במקום זה אנחנו אומרים 'הכל יהיה בסדר'. אני לא חי עם זה בשלום. זה עניין לאומי מהמדרגה הראשונה".
שקדי מדגיש שאין להסתפק בקווי חיץ סביב יישובים ויערות, ושחייבים לפעול - למרות האינסטינקט - לדילול הצומח ביערות ישראל. "הצומח במדינת ישראל צפוף מדי. בכרמל, עשינו קווי חיץ גיאוגרפים שהובילו לכך שסיכויי התפשטות השריפה יהיו נמוכים יותר. אחרי השריפה בכרמל, בנינו ענף יער שמדלל צומח קיים באופן שמונע שריפות. יש לנו תורת עבודה ששומרת על איזון בין שמירה על הנוף, הטבע והדילול. צריך לקבל החלטה שחשוב לעשות את זה".
בפרק הפעולה בנושא מוכנות לשריפות בתוכנית היערכות לשינויי האקלים של המשרד להגנת הסביבה, הדגישו המדענים שחיברו את הדוח, ובראשם ד"ר סיניה נתניהו - שכיהנה בזמנו כמדענית הראשית של המשרד: קיים חוסר ידע בישראל בדבר הרכב תצורת הצומח ביערות ישראל, והתאמתם לעידן של שינויי אקלים.
שקדי מסביר, שדווקא עץ דליק במיוחד, הוא נפוץ מאוד באזור: עץ האורן. "חלק ניכר מהעצים באזור הרי ירושלים - הם אורנים. בשנות החמישים, זה העץ שנטעו. אם מסתכלים מסביב באזור שנשרף, ההרים, כחול אשר על שפת הים - מלאים באורנים. זהו עץ שנדלק במהרה, וגם יש לכך השפעות ארוכות טווח: הזרעים שלו מתפוצצים, האיצטרבלים, והארץ מתכסה בזרעים של אורנים. בגשם הבא, מי שנובט הכי מהר, אלו אורנים. בשריפה הבאה, יהיה לנו מרבד של אורנים. זאת פצצת זמן מתקתקת. להבין שאורן הוא לא העץ המתאים היום לישראל, בגלל סכנת השריפות".
שתילת עצים בעידן של התחממות גלובלית - היא הכרחית. אך שקדי מדגיש כי בעת הזו יש לטפל ביערות במחשבה תחילה - כשהשריפות לנגד עינינו, ולהתמקד בנטיעה מסיבית של עצים בשטחים הבנויים ובערים - שם הם קריטיים להפחתת הטמפרטורה וספיחת מזהמים ופחמן הנפלט כתוצאה מפעילות אנושית, ותורם להתחממות הגלובלית.
"עצים צריך לשתול בערים כדי שיעשו לנו צל, יקלטו פחמן ויוסיפו ליופי. אבל אנחנו לא צריכים להיסחף רגשנית. צריך להתמקד בעתיד. העתיד שלנו פה בסכנה, במיוחד עם השינויים של ההתחממות הגלובלית", הוא אומר. "כשהעצים האלו ביערות הצפופים מדי שלנו נשרפים, הם פולטים יותר CO2 לאוויר. צריך להיות הגיוניים ולא רק לטעת עצים, אלא לפעול כדי למנוע את השריפה הבאה. אם הצומח שלנו יהיה כל כך צפוף, אנחנו נסבך את עצמנו. אי אפשר לחיות עם זה ככה".
על השטח שנשרף, צריך למהר לנטוע עצים אחרים?
"חס ושלום, החיפזון מן השטן. אסור למהר וצריך לתת לקרקע להשתקם. כשנכנסים לשם, מפריעים לקרקע ועושים נזקים. יש לנו את כל המומחים שצריך, אבל אין לנו תוכנית כללית ארצית עם סמכויות לקבלת החלטות שנוגעות להתמודדות ארוכות טווח עם הצומח בישראל, בהסתכלות על השינויים הגלובליים והשריפות. בזה צריך להתמקד. אין כאן מנגנון טוב שיקבל את ההחלטות. האוכלוסייה כאן תצטופף ואירועי האקלים יחמירו. השריפות לא חייבות להחמיר יחד איתם".
במשרד להגנת הסביבה מדגישים כי " שריפות בשטחים הפתוחים מתרחשות מדי שנה, ואולם משבר האקלים וההקצנה בתנאי מזג האוויר מביאים לכך שיש עלייה בתדירות ובהיקף אירועים אלה. בימים אלה, מתבצעת עבודת מטה משותפת שמוביל משרד ראש הממשלה יחד עם המל"ל, המשרד לביטחון הפנים, כיבוי והצלה, רשות הטבע והגנים, קק"ל והמשרד להגנת הסביבה, שבמסגרתה יגובשו הדרישות העדכניות בתחום זה והגופים יפעלו לאיגום המשאבים הכספיים הנדרשים".
ממשרד האוצר נמסר כי "בשנה האחרונה עובד משרד האוצר יחד עם המל"ל ליישום מודל בר קיימא של קווי חיץ. יתר על כן נערך מחקר מלווה בהובלת משרד האוצר במטרה לאפיין את הצרכים. בחודשים האחרונים פנה משרד האוצר לרשות הכבאות על מנת לתקצב פיילוט לקווי חיץ באזורים מועדים לשריפות בהתאם למחקר. רשות הכבאות צפויה להעביר בקרוב מודל תקצוב מוצע עם הרשויות המקומיות הרלוונטיות על מנת להתקדם עם הפתרון".