חצי שעה של השראה עם פרופ' נורית ארגוב–ארגמן / צילום: ליבי קטן נאור, מנחם רייס
ערן גפן הוא מייסד G^Team בשיחה עם פרופ' נורית ארגוב-ארגמן, מייסדת ביומילק
כשפרופ' נורית ארגוב-ארגמן סיימה את הדוקטורט בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטה העברית, היה לה ברור שהיא ממשיכה באקדמיה. להיות סטארטאפיסטית בכלל לא היה בתוכנית שלה.
"כשאתה הולך להיות חוקר באקדמיה, אתה צריך למצוא את הנישה שלך, שבה אתה תהיה הכי טוב שיש. והמליצו לי על פרופסור ברוס ג'רמן באוניברסיטת קליפורניה, שמתעסק בחלב אם. הלכתי לבקר אותו, עשיתי סיבוב בארצות הברית בכל מיני מעבדות, והגעתי אליו. השאלה הראשונה שהוא שאל אותי הייתה 'מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?'. אמרתי לו, 'אני רוצה לחזור לאקדמיה, אני רוצה להיות חוקרת, בישראל ולא בשום מקום אחר'".
אבל כשארגוב-ארגמן התחילה לספר לו על המחקר שלה, על שומנים בחלב, העיניים של פרופ' ג'רמן נפתחו. "הוא אמר לי, 'אוקיי אנחנו נבנה ביחד את התחום. את תעשי את המחקר כאן, יש לך את כל המשאבים שאת צריכה' - והוא פתח בפניי ביד נדיבה ורחבה מאוד את כל המעבדה, את כל מה שיש לו - ואמר לי, 'קחי את המחקר הזה אחר כך איתך לישראל, ותבני מעבדה סביבו".
פרופ' ג'רמן חקר חלב אם, ופרופ' ארגוב-אגמון חקרה חלב פרה, והחיבור ביניהם יצר ניצוץ. מהניצוץ הזה נוצר מחקר נרחב על ייצור חלב במעבדה - חלב פרה, לצד חלב אם. "המחקר שלי בארץ, כשפתחתי את המעבדה, היה על ייצור חלב מבעלי חיים. חלב מתורבת".
חלב אני מבין, ייצור מבין, מתורבת מה זה?
"זה מגיע מהמושג הלועזי 'cultured agriculture'. בדרך כלל אנחנו רגילים לקבל מזון ממקור של בעלי חיים - כמו בשר, ביצים, דגים, שרימפס וחלב. בשנים האחרונות מפתחים יותר ויותר שיטות לפתח את המזונות האלה במעבדה".
כלומר, לצורך העניין, במעבדה מגדלים תאים חיים - שמהם בעצם מפיקים את התוצר.
"נכון, כשהתוצר שלנו הוא חלב, התאים באמת מגיעים מעטין של כבשים, עיזים, פרות, באפלו - ואנחנו מפרידים את התאים שמייצרים את החלב מבעל החיים, ומגדלים אותם בביוריאקטור".
אז עכשיו רק בואי נבין את הטירוף שאת מדברת עליו. שזה בעצם אומר, שאנחנו לוקחים את תא העטין ומתרבתים, כלומר עושים משטחים חיים של תאים של עטין - כלומר שהדבר הזה הוא בעצם חי לגמרי, והדבר הזה במעבדה מייצר חלב.
"מה שהוא עשה בבעל חיים הוא ממשיך לעשות גם במעבדה, בביוריאקטור, כאשר הרכיבים העיקריים שאנחנו מחפשים שהוא יפריש זה אותם רכיבים שאנחנו מכירים מהחלב. כשאתה מסתכל בסופר על הקרטון של החלב אתה רואה חלבון שהוא חלבון ייחודי לחלב, סוכר ייחודי לחלב, שומן ייחודי לחלב, זה מה שאנחנו מחפשים".
אז איך מזה פתאום נהייתה חברה?
"בוקר אחד לפני שנה -"
מה זה הבוקר הזה? אני רוצה להבין.
"בדיוק באמצע אחד הסגרים של הקורונה, שנה שעברה, הגיעו אליי שני יזמים עם מסכות על הפנים".
איך הם הגיעו אלייך?
"הגיעו אליי דרך מיזם אחר שיש להם עם חוקרת אחרת בפקולטה לחקלאות, ד"ר מגי לוי. הם באו אלי ואמרו לי 'תקשיבי, יש לנו חברה שמייצרת בשר מתורבת. קוראים לה מיט-טק. ואנחנו רוצים לעשות עכשיו חלב. את יכולה לעשות חלב במעבדה?'.
אמרתי להם, תקשיבו, תסתכלו, תראו מה אנחנו עושים ביום-יום שלנו. פתחנו את הקופסה הזאת, האינקובטור הזה, הראתי להם את התאים, ואמרתי להם שאפשר לחשוב על איך מעבירים את הטכנולוגיה לחברה חיצונית, שלא תשב בפקולטה לחקלאות.
אז הדבר הראשון היה באמת להעביר את הטכנולוגיה, לאפשר לעשות את אותו דבר במקום מסחרי שהוא לא אקדמיה. מי שמעורב בכל התהליך הזה זו כמובן האוניברסיטה העברית ו"יישום" שזו החברה של האוניברסיטה העברית שאחראית על ה-technology transfer. וגם האוניברסיטה וגם יישום וגם אני הם חלק מהמייסדים של ביומילק.
הייתה פה יזמות יפה.
הייתה פה יזמות מדהימה של אותם יזמים שהם בכלל מהתחום של המסחר, הם לא מהתחום של המדע. אבל הייתה להם מחשבה והם זיהו הזדמנות וחיפשו מי יכול לעשות את זה. במקרה או שלא במקרה, קארמה, הם נפלו עליי. זה לא במקרה, אנחנו עובדים על זה כבר יותר מ-11 שנים".
אבל הם הגיעו בסוף, והנה תוך שנה יש חברה נסחרת בבורסה.
"מבחינה מסחרית זו רק ההתחלה. וגם מבחינה מחקרית, להעביר את הטכנולוגיה הזו מאינקובטור מעבדתי שיושבות שם צלחות פטרי ומייצרות רכיבים של חלב - צריך לקחת את זה ולהפוך את זה למשהו שהוא סקיילבילי ולדעת איך לעשות את זה. זה גם R&D שבו החברה נמצאת כרגע".
העולם זקוק לפתרונות נוספים
למה כל כך חשוב לייצר חלב במעבדה?
"כמעט 90% מהחלב ברחבי העולם מגיע מפרות, יש אזורים שבהם הוא מגיע מעיזים, כבשים, באפלו וכו'. פרת חלב יכולה לייצר 50-60 ליטר ביום בתקופות מסוימות. היא אוכלת מזון שהמחיר שלו מאוד מאוד נמוך ולכן כביכול היא היצרנית אופטימלית עבור מוצר כל כך חשוב. אבל יש לזה מחיר.
קודם כל מבחינת הרווחה של בעלי החיים האלה. כמו שאנחנו מכירים, הפרות חיות ברפתות, היום שלהם סובב סביב ייצור החלב והאוכל כדי לתמוך בייצור החלב, מרביעים אותם, הן נכנסות להריון, ממליטות על בסיס שנתי או ארבע עשר חודשים, מחזורי החיים שלהם הם מאוד אינטנסיביים. העגלים מופרדים מיד לאחר ההמלטה ועוד ועוד.
יש השקעה מטורפת של משאבים מהטבע - מים, אזורי גידול; וכמובן ההתחממות הגלובלית עם פליטת גזי החממה, מתאן, בעיקר שמגיע בעיקר מבעלי החיים האלה. כל אלה מובילים להבנה שצריך לעשות איזשהו שינוי. תוסיף לזה שאוכלוסיית העולם, שבטח שמעת את זה עשרות אלפי פעמים, הולכת להיות 9 מיליארד בני אדם ב-2050.
מישהו צריך להאכיל את האנשים האלה והתעשייה הקונסרבטיבית מתקשה או תתקשה לעשות את זה, והיא נתקלת ביותר ויותר אתגרים איך לעשות את זה בצורה טובה ונכונה, עם שמירה על משאבי כדור הארץ. זה כל מה שאנחנו קוראים לו sustainability, חקלאות בת קיימא. ולכן ברור מאליו שהעולם והחקלאות צריכים להתחיל לחשוב על פתרונות נוספים מעבר לחקלאות המסורתית".
אז בואי נדבר על הפתרון. אני מדמיין שיש לכם מעבדה ובמעבדה יש איפשהו מין תא כזה, מין קופסה, ובקופסא הזו יש משטח. והמשטח הזה הוא בעצם רקמה חיה של עטין פרה. והדבר הזה מייצר חלב? ככה זה עובד? צריך להאכיל אותו?
"פגעת בול בנקודה. זה אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שלנו: מהו המבנה של הביוריאקטור? איך אני בונה איזשהו מבנה, מכשיר, שיאפשר לי בצורה הטובה ביותר להזין את התאים - ומהצד השני לקבל את התוצר. זה הרי מה שקורה בבעל החיים. בעטין, התאים שאנחנו מדברים עליהם מקבלים מצד אחד את הדם, ומהצד השני הם באמת מייצרים את החלב. וזה מאד מאד קשה להעתיק את המנגנון הזה.
בואי נקפוץ רגע לעתיד. מה זה אומר? זה אומר שיש מין מפעלי ענק כאלה, עם קילומטרים רבים של רקמות מסודרות כך או אחרת. זו כמות גדולה של רקמה חיה, שצריך להאכיל אותה. ופה זה ה'מטריקס' - כמו שהיו בסרט את המפעלים עם בני האדם, מחוברים לצינורות ששתו מהם את האנרגיה? אז פה זה לא לבני אדם, זה לפרות. זה מזכיר גם את הגי'גה-פקטורי של טסלה, כי הרי יש כאן מין יצור ענקי שהוא חי. וצריך להאכיל את התאים במפעל הענק הזה שמייצר חלב, ואפשר לייצר כך גם חלב אם.
"צריך לזכור שיש שני מקורות שאפשר להשיג מהם את התאים שמייצרים את החלב. מקור אחד זה אכן חתיכות של רקמה ביופסיות מהסוג הזה, שלוקחים אותם, מבודדים מהם את התאים, מגדלים אותם ועושים את כל התהליך שתיארתי.
המקור השני זה תאים שנושרים לחלב. זאת אומרת, כשאמא מניקה את התינוק שלה - בין אם האמא היא עכברה, ארנבת או נאקה - ובין אם האמא הזו היא אישה, חלק מהתאים שמייצרים את החלב נושרים לתוך חלב באופן טבעי. הם עדיין חיים, אפשר לאסוף אותם, אפשר לגדל אותם".
ובעוד 20 שנה יהיה לי כבר בקבוק שכולו חלב אם?
"זה בהחלט חזון. 20 שנה זה בהחלט משהו שאפשר לדבר עליו כמשהו שקורה. 5 שנים מבחינתי זה בהחלט טווח זמן טוב, אפילו אולי פחות, שבו אנחנו נתחיל לראות מוצרים של ביומילק משולבים בתוך פורמולות לתינוקות".
נחשפת לעולם חדש לגמרי. אז עכשיו מחוקרת, פרופ', את מייסדת של חברה, שהיא כבר נסחרת בבורסה בישראל. מה את לומדת מכל העולם העסקי, איך הוא נראה לך פתאום? את עוברת עולם קצת, לפחות בחשיפה.
"בחשיפה כן. קודם כל מה שאני אוהבת לעשות זה המחקר".
אבל פתאום את מקבלת הסכם מייסדים, צריך לקבל החלטות, את בסוף שותפה במיזם. "למזלי, בכל ההסכמים המסחריים מול ביומילק כמעט לא נגעתי, יישום נותנת את כל התמיכה. אבל בהחלט עכשיו אני נחשפת לעולם חדש לגמרי".
מה למדת? מה חשבת ומה זה באמת?
"קודם כל למדתי לשנות את נקודת המבט. באמת להסתכל על האפליקציה בסופו של דבר. להסתכל על הצרכן, מי יהיה בסוף זה שיקנה את המוצרים של ביומילק. לפיו אני צריכה לארגן את כל ה-R&D של החברה, וזו טקטיקה שנקטתי בה כחוקרת באקדמיה".
פתאום צריך לייצר ערך למישהו בקצה.
"נכון וזו הסתכלות שונה לחלוטין. וזה אני חושבת השינוי המשמעותי שעברתי בשנה הזאת. עבודות מול גופים מסחריים הן לא פשוטות ואני לא בטוחה שזה הדבר המעניין בעבודה ואנחנו עושים גם את זה. מה שכן נחשפתי מאד לתעשיה.
"עד היום עבדתי בעיקר עם חברות dairy, מי שחיפש את הערך במחקרים שלי זה חברות שעוסקות בחלב מסורתי. היום אנחנו נתקלים יותר ויותר בחברות שנמצאות באמת בשפיץ של הקצה, בחוד החנית של הפודטק וזה חברות אחרות עם אג'נדה אחרת מאוד מעניינת. התוצרים של ביומילק ללא ספק מתאימים למילייה הזה. זה מלמד, זה פותח את הראש, פותח את העיניים וגם פותח את התיאבון להשיג עוד ועוד לפתח".
כי מושך אותך.
"כן, היעדים הם יותר קונקרטיים מאשר מחקר בסיסי שנעשה במעבדה במסגרת אקדמית".
נראה לך שזה יעביר אותך עולמות?
"לא, האמת שלא. יש אנשים שעושים את זה מהיום הראשון באקדמיה, המחקר הוא ייעודי לאיזושהי אפליקציה. דרך אגב, הפקולטה לחקלאות היא פקולטה שעובדת באמת על מחקר יותר יישומי, ולכן הרבה אנשים עובדים כשהם יודעים מי הלקוח שלהם בקצה. אני עד היום לא עבדתי ככה. אבל אני חושבת שכן, החשיפה הזאת לתחום יותר מסחרי, שינתה אצלי משהו".
וככה שאלה אחרונה לסיום. את עכשיו חלק מקהילת הפודטק בארץ ובעולם. איך ישראל? איך את רואה אותנו בדבר הזה?
"קודם כל נתחיל ככה, חקלאות זה אחד מהיסודות, העוגנים, לדעתי שישראל הייתה בהם עד עכשיו וצריכה להמשיך להתבסס עליו. יש חשיבות מאוד מאוד גדולה ללייצר את המזון בעצמנו גם בצורה המסורתית, וגם אנחנו מובילים ללא ספק את התחומים האלה של ייצור מזון.
"אין ספק שמשאבים בהיבטים האלה - האנגרים ענקיים שאפשר לייצר בהם בשר מתורבת, חלב מתורבת, ביצים מתורבתות - יכול להיות שיהיה זול יותר לשים אותם במקומות אחרים בעולם. אבל הגרעין של הדבר הזה צריך להיות ולהמשיך להיות פה בארץ".
אז בעצם בעצם מה שאני לוקח מהשיחה איתך בתכל'ס, זה שאני נכנס לאוטו נוסע לפקולטה ברחובות ומחפש שם איזו מעבדה באיזה פינה, מוצא את הנורית הבאה.
"אני יכולה לחבר אותך. הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית היא מהמובילות בעולם. יש לנו מוחות ואנשים שמתים לחזור לארץ אחרי פוסט דוקטורט בחו"ל, וצריך משאבים כדי להחזיר אותם ולהמשיך לייצר את הידע פה".
פרופ' נורית ארגוב ארגמן
אישי: בת 47, בזוגיות עם מאיה + שלושה ילדים (15, 12 ו-7)
מגורים: במקור מחולון ועכשיו בתל אביב
לימודים: בוגרת הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית
מקצועי: מרצה בכירה בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית בירושלים ואחת ממייסדי חברת ביומילק.
ערן גפן הוא מייסד G^Team, חברה לייעוץ אסטרטגי, שעוזרת לחברות לפתח מנועי צמיחה חדשים. הוא בעל ניסיון בעבודה עם מנכ"לים והנהלות של החברות המובילות בארץ ובעולם, בהן קוקה קולה, וולט, מיקרוסופט שטראוס וקימברלי קלארק. חברה קודמת שהקים נרכשה על ידי WIX. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" ומחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה".
סייעה בהכנת הכתבה: ענבל יוזפוב