פקק בתל אביב / צילום: כדיה לוי
כוונת הממשלה להטיל אגרת גודש בערים הגדולות החל משנת 2024 מעידה יותר על אוזלת ידה אל מול הפקקים, מאשר על ניסיון אמיתי לעודד שימוש בתחבורה ציבורית והפחתת התנועה העירונית.
מזה זמן רב כבר ברור לכולם שמצב התנועה בכבישי ישראל דורש הערכות מחדש. זה לא קרה במקרה - המצב בכבישים הוא תוצר של מדיניות ארוכת שנים, שעודדה את הציבור לקנות עוד ועוד מכוניות פרטיות. מדיניות שתודלקה בשנים האחרונות גם באמצעות סביבת הריבית הנמוכה. המדינה, שהרוויחה ממיסוי הרכבים ומהמיסוי על הדלקים, לא ניצלה את ההכנסות הללו כדי לשפר את התחבורה הציבורית.
אמנם ממש לאחרונה החלו נסיעות מבחן בקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן, אבל בינתיים לא מדובר ברשת מטרו של ממש, שאולי תפעל לקראת סוף העשור. האם כאשר הקו הזה יעבוד, בשנת 2024, המצב בכבישים יצדיק החלה של אגרת גודש, או אולי השימוש ברכבת הקלה יפחית את התנועה כך שלא יזדקקו לה?
האמת היא שאף אחד לא יודע את התשובה, פשוט כי אין בנמצא נתונים על השימוש ברכבת הקלה ומצב התנועה כאשר זו תחל לפעול. כך שהכוונה להטיל אגרת גודש, ותקצוב ההוצאות הכרוכות במערך האכיפה שלה (שיעלה מיליוני שקלים), בהעדר כל נתונים זה צעד מוקדם מדי שמטרתו אך ורק להיות מס נוסף. בייחוד לאור העובדה כי ישנן פעולות אחרות, זולות יותר אך פופולריות פחות, שניתן לבצע כדי להפחית את העומס בכבישים ולעודד שימוש בתחבורה ציבורית, ללא פגיעה נוספת באזרחים בכלל ובתושבי הערים בפרט.
אחת מהדרכים הללו היא שינוי תפיסת הרכב הפרטי במגזר הציבורי ובצבא. ואכן ארגון ה-OECD פרסם ביוני השנה את דוח "אסטרטגיית השכר במגזר הציבורי בישראל", בו נכתב כי הטבת הרכב בתנאי השכר במגזר הציבורי יצרה "תמריץ לרכוש רכב ולהחזיק אותו במקום להשתמש בתחבורה ציבורית…דבר התורם לזיהום, עומסי תנועה, ודרישה לספק חניה". מדובר בכ-500 אלף עובדים שהמדינה מעודדת להמשיך ולהגיע לעבודה ברכבם הפרטי - אותה מדינה שמתעדת להטיל על אזרחיה את הסנקציה של אגרת הגודש.
כמו על המגזר הציבורי, ניתן גם להחיל את הדרישה לשימוש בתחבורה ציבורית גם על הצבא ולבטל את הטבת הרכב הניתנת לאנשי הקבע. העובדה כי אחד הפקקים הקבועים בגוש דן הוא הפקק סביב הקריה, בבוקר ואחר הצהריים, רק משקפת ביתר שאת את הצורך בדרישה זו. אם היה נקבע כי אין להגיע ברכב לקריה וכי לא תינתן אפשרות חניה במתחם, הייתה ירידה מיידית ומשמעותית בעומס התנועה במרכז תל אביב.
דא עקא שביטול הטבת הרכב הפרטי אינה החלטה פופולרית, הן בקרב המגזר הציבורי (ובתוכם מי שמקדמים את אגרת הגודש) והן בקרב אנשי הקבע שאולי רואים ברכב הפרטי צורך ביטחוני. לכן, לכל ממשלה נכון מאבק נוקשה בכדי להניע את המגזר הציבורי לשימוש בתחבורה ציבורית, זאת על אף היתרון הברור הנובע מהחלטה זו.
נאה דורש נאה מקיים
בינתיים, ההצעה להטיל אגרת גודש בשנת 2024 כבר נמצאת בחוק ההסדרים. דהיינו, עם כניסתו לתוקף של חוק ההסדרים יצא מכרז להקמת ותפעול מערכת האכיפה, מיליוני שקלים ישולמו מהקופה הציבורית ללא הוכחת הצורך. הוצאה כזאת של כספי ציבור בשנה שהמשק עדיין מתאושש מנזקי הקורונה, שעדיין לא ראינו את סופם, היא גחמה שאיננו יכולים להרשות לעצמנו. ניתן לצפות מהמגזר הציבורי, מתוקף תפקידו ומחויבותו לאזרחי המדינה, להיות מוביל הדרך במעבר לתחבורה ציבורית, שכן נאה דורש נאה מקיים.
אז בטרם תשקיע המדינה ולו שקל אחד בהקמת מערכת אכיפה של אגרת גודש, תעשה הממשלה טוב יותר אם תבחן קודם את תמריצי השכר שהיא עצמה נותנת המעודדים עומסי תנועה וזיהום. אם במקומם תתמרץ המדינה את המגזר הציבורי להשתמש בתחבורה ציבורית, יש סיכוי שהמהלך יצמצם את העומס בכבישים בצורה משמעותית וייתר את הצורך בהטלת אגרת גודש, ועל הדרך עובדי המגזר הציבורי יהוו מודל ודוגמה למגזר הפרטי.
הכותבת היא עו"ד ובעלת תואר שני במימון