עדנה בקנשטיין, נשיאת בית משפט השלום בתל אביב בדימוס / צילום: איל יצהר
נתונים שפרסמה לאחרונה הרשות השופטת גילו כי 25 אלף תיקים מתנהלים בבתי המשפט מעל שלוש שנים, כאשר גם בפרקליטות ובמשטרה המצב בעייתי. הסחבת פוגעת בכולם: חלשים וחזקים. לפי הבנק העולמי, היא מקשה על אכיפת חוזים, וזה לא המחיר היחיד. הנתונים הללו הם הבסיס לפרויקט מיוחד שבמסגרתו ננסה להתמודד עם החסמים והפתרונות. נתקלתם בסחבת? כתבו לנו
i-can-help@globes.co.il
"חייבת להיות עין מפקחת על שופטים. הסחבת גורמת לפגיעה בחוסן ובדימוי של מערכת המשפט. צריך לעשות בקרה על התפקוד של השופטים שלא יברחו מקבלת החלטות במועד". כך אומרת נשיאת בית משפט השלום בתל אביב בדימוס, עדנה בקנשטיין, בשיחה עם גלובס בעקבות סדרת הכתבות שעסקה בנושא הסחבת במערכת בתי המשפט.
בקנשטיין מותחת ביקורת חריפה על הסחבת הנהוגה בבתי המשפט ומבהירה שלמרות העומס הקיים על השופטים, אין הצדקה לנהל תיק במשך שלוש או ארבע שנים. כמו כן, מזהירה בקנשטיין ממקרים שבהם שופטים מפנים תיקים להליך גישור או לחילופין מאשרים הסדר טיעון, וזאת במטרה לחסוך לעצמם את זמן כתיבת פסק הדין.
בקנשטיין שפרשה ב-2010 אחרי 30 שנה על כס השיפוט, מכירה מקרוב את הבעיות של הסחבת. הן לא נולדו בעת האחרונה. גם בשנת 1999, כאשר מונתה בקנשטיין לנהל את 120 השופטים במחוז תל אביב, היו שופטים שניהלו משפטים ארוכים מדי.
לדבריה, הדבר הראשון שעשתה כאשר מונתה לנשיאה היה לטפל בתיקים המתנהלים זמן רב מדי. "ניהול משפט ללא דיחוי מיותר הוא בנפשה של מערכת המשפט. הסיסמה שלי הייתה 'justice delayed, justice denied' ('צדק שנדחה הוא צדק שנמנע', נ' ש')".
"תמיד היו עומסים"
בקנשטיין רשמה הישגים בתקופת כהונתה בכל הנוגע לסחבת המשפטית. היא הצליחה לבלום פיגורים בתחומים השונים שבהם עסקו השופטים שבמחוז שלה - מתביעות קטנות ועד תיקים בתחום המשפחה, בתחום האזרחי ובתחום הפלילי.
נשיאת השלום בדימוס ניהלה מעקב צמוד אחרי קצב ההתקדמות בניהול התיקים על-ידי השופטים. היא הייתה מודעת לכך שלא כל השופטים אהבו אותה בשל גישתה המחמירה. אולם לדבריה, זה היה מחיר שהיא הייתה מוכנה לשלם.
"אחד הדברים ששמתי לי למטרה כאשר מוניתי לנשיאה היה להיאבק בסחבת", אומרת בקנשטיין לגלובס. "ביקשתי לקבל את התיקים שנמשכו הרבה זמן וביררתי למה הם תקועים. נתקלתי בתיקים אבסורדיים, למשל 27 ישיבות קדם-משפט שנמשכו במשך שלוש שנים ועוד לא התחילו לדון לגופו של עניין בתיק. השופטים לא אהבו את ההתערבות שלי".
לדבריה, "תמיד היו עומסים על בית המשפט. זה לא צריך להיות שיקול. אי-אפשר להצדיק משיכת תיקים במשך שלוש-ארבע שנים. לשופט צריכה להיות אחריות ויכולת קבלת החלטות. כל דחייה בתיק מתפרשת כחולשה של המערכת. זה נותן את אותותיו באמון הציבור במערכת המשפט".
ניתוב תיקים
בקנשטיין הייתה זו שהקימה את המחלקה לניתוב תיקים (המנ"ת) עוד ב-1999, כאשר ב-2002 הותקנו תקנות לאופן הפעלתה. המחלקה נועדה להקל על העומס של התיקים האזרחיים על-ידי ניתוב התיקים לשופטים ולגישורים. "לקחנו עורכי דין צעירים, הייתה חלוקה של שופטים לפי נושא משפט. היו מחליטים אם יש מקום לגישור. הייתה בקרה על זמן הטיפול בתיק", מסבירה בקנשטיין.
"הניווט של התיקים היה מאוד חשוב. חלק מהתיקים הסתיימו בגישור, והחלק שנותר עבר ליחידה הרלוונטית מבין השופטים מהמחלקה לניתוב תיקים. לקחתי שופטים מצוינים לטפל בסחבת, בהם שרה דותן (לימים ראש הרכב בבית המשפט המחוזי בתל אביב) ובועז אוקון (לימים מנהל בתי המשפט), בתיקים שלא טופלו לאורך זמן".
השופטת בדימוס בקנשטיין מבהירה גם כי בעת כהונתה כנשיאה מידת יעילותו של השופט השפיעה על קידומו. "שופטים שעשו את מלאכתם כראוי, שעמדו בזמנים של ניהול התיקים בין היתר, הומלצו על-ידי לקידום. שופטים שעיכבו תיקים ולא נתנו פסקי דין במועדם, לא הומלצו על-ידי לקידום", היא מציינת.
"כתבתי בלילות"
מרבית עיסוקה של בקנשטיין במהלך השנים היה במשפט פלילי. בין תיקיה המפורסמים: פרשת עומרי שרון, הח"כ לשעבר ובנו של רה"מ לשעבר אריאל שרון ז"ל, שנידון לתשעה חודשי מאסר, ופרשת גשר המכבייה, שבמסגרתה נידונו האחראים לאסון למאסרים בפועל.
בקנשטיין מתארת כיצד עבדה באופן יעיל וקיצרה את הטיפול בתיקים. "בגשר המכבייה - ישבתי כראש ההרכב וכתבנו 360 עמודים. התיק נדון מיום מיום, ופסקי דין כתבתי בלילות. אין סיבה לדחות את כתיבת הכרעת הדין במשך שנים. המערכת צריכה להיות ערוכה שתיקים צריכים להסתיים. הנוהג לדחות לכתיבה בפגרה - פסול. שנת העבודה כוללת שמיעה וכתיבה. אלו דברים שלא צריכים להיות מקובלים".
בקנשטיין הייתה חלוצה גם בעבודה עם מערכת נט המשפט, המערכת הממוחשבת ובה מאגר התיקים המתנהלים בבתי המשפט השונים. בשנת 2007 עברו בתי המשפט לעבודה במערכת הממוחשבת ונטשו את תיקי הנייר עבי כרס. בית המשפט הראשון שעבד עם נט המשפט היה בהרצליה שאותו ניהלה בקנשטיין.
זהירות מהסדרים
מה דעתך על הפתרונות של מערכת המשפט להתמודד עם העומס הגדול - הליכים מקדמיים וריבוי הסדרי טיעון?
"יש משקל סגולי לשמיעת הוכחות ולכתיבת פסקי דין, כי בכך יוצאת האמת לאור. בית המשפט קובע מהי האמת, וכאן יוצאת לאור עצמאות השפיטה. תפקידו של בית המשפט לנמק ולהכריע ולא רק לאשר הסדרי טיעון", אומרת בקנשטיין. "שופט לא יכול למצוא מחסה בהסדרי טיעון. אי-אפשר להפוך ענישה ל'מסחרה'. לפעמים בשביל לא לכתוב פסק דין, השופט מלטף את הנאשם ושוכח את מטרת החקיקה".
בקנשטיין מבחינה בדבריה בין הגעה להסדרי טיעון בתחום האזרחי לבין הגעה להסדרים בתחום הפלילי. "בתחום האזרחי זה עניין כלכלי וכספים, אז אפשר להתגמש לפעמים. גישור יכול להיות מצוין, אבל אסור שיהיה מפלט לצדדים למשוך את ניהול התיק שלא לצורך, וראוי שאם הגישור לא צולח יועבר בהקדם לשופט שידון ויחליט", היא אומרת. "בתחום האזרחי אני חושבת שיש ערך מוסף לגישור, אבל הוא לא יכול להיות מפלט לאי רצונו של שופט לדון, להכריע ולכתוב פסק דין. לצד זאת, קיימות תביעות כספיות שלא מתאימות לגישור".
עם זאת לדבריה, "בתחום הפלילי אני חושבת שלא צריכים להיות הסדרים בעבירות חמורות - עבירות מין במשפחה, למשל. גם בעבירות שהן 'מכות מדינה' אסור לעשות הסדר. צריך להיות זהירים בהסדרים בתיקים הפליליים שיורדים לשורש מטרתו של ההליך הפלילי - מניעה והרתעה. ראוי שבית המשפט ידון בתיק ועמדתו תישמע".
עדנה בקנשטיין
אישי: נשואה לתא"ל (מיל) עו"ד אריק בקנשטיין, אם לשתי בנות וסבתא לנכד
מקצועי: כיהנה כשופטת 30 שנה, בהן 12 שנה כנשיאת בית משפט השלום בתל אביב וכשופטת מחוזי. בין תיקיה המרכזיים: אסון גשר המכביה ופרשת עומרי שרון
עוד משהו: מכהנת כיום כיו"ר ועדה מייעצת לרשת בתים לאוטוסטים