ינאי עופרן / צילום: איל יצהר
פרופסור ינאי עופרן, מייסד ומנכ"ל ביולוג'יק דיזיין (Biolojic Design), חברה המפתחת נוגדנים חכמים שנועדו לטפל במגוון מחלות, מתוסכל. "האנושות משקיעה כ־300 מיליארד דולר לשנה לפיתוח תרופות, ומה יוצא מזה? אנחנו מקבלים כמה עשרות תרופות כל שנה, שרובן לא פותרות שום בעיה, אלא נותנות עוד שלושה שבועות חיים בממוצע לחולים בסרטן הלבלב, או מצליחות לתת בזריקה תרופה שעד היום לקחו בעירוי. אלה פריצות הדרך", הוא אומר בייאוש.
אבל עופרן לא חושב שהאשם הוא בחברות התרופות, לפחות לא רק בהן: "מציירים את חברות התרופות כאילו הן שטן, שאומר, 'את זה אני לא ארפא כי לא כדאי לי'. אבל זו החובה החוקית של החברות האלה לבעלי המניות, לא לפתח תרופה ללא תמריץ כלכלי".
הבעיה, מנתח עופרן, היא הרבה יותר סבוכה ולכן גם הרבה יותר קשה לטיפול: "מסביב לשולחן פיתוח התרופות יושבים שלושה שחקנים - המדע, הרגולציה והעולם העסקי. כולם יודעים שהעסק תקוע, אבל אם תשאלי כל אחד מהשחקנים למה זה תקוע, כל אחד יצביע על שני האחרים ויגיד, בגללם.
המדענים אומרים שאנשי העסקים הולכים רק למקום שבו יש כסף, והרגולטור מתנהג כאילו כולם רוצים לרמות אותו, ושניהם צודקים. הרגולטור ואיש העסקים טוענים שהמדענים מביאים פתרונות לא טובים, לא ישימים רגולטורית או עסקית. איך מקדמים את זה? צריכים מודלים עסקיים יותר טובים לפיתוח תרופות".
אז איך אפשר בכל זאת להגיע להישגים משמעותיים יותר?
"צריך להוזיל את עלות פיתוח התרופות. הרי רוב הכסף לא הולך על טכנולוגיה אלא על ניסויים באוכלוסיות ענק, 3,000-4,000 חולים בשלב 3 של הניסוי, בעלות של מאות מיליוני דולרים. מדוע הניסויים כל כך גדולים? כי בסטטיסטיקה, ככל שההבדל בין קבוצת הטיפול לקבוצת הביקורת קטן יותר, כך נצטרך לראות יותר מטופלים כדי להשתכנע שההבדל הוא אמיתי.
"אבל אם נביא לניסויים תרופות שבאמת יוצרות הבדל גדול, נוכל לבדוק אותן על קבוצות חולים קטנות יותר. כך ככל שהמוצר שלך טוב יותר, הוא גם זול יותר לפיתוח. ואנחנו מאמינים שאפשר להשיג תוצאה כזו באמצעות שימוש בכלים כמו שלנו, של בינה מלאכותית ואלגוריתמיקה".
עופרן מחדד: "הבעיה היא לא רק אצל הרגולטור: כאשר עלות פיתוח תרופה חדשה עומדת על מיליארד דולר, וחברת התרופות צריכה להחליט אילו מבין שתי תרופות לקחת לניסוי, היא תיקח את זו שעובדת בחיות. וניסויים של תרופות בבעלי חיים זה טעות, זה לא עובד. מדעית זה דבילי. הבדיחה השחוקה בכנסים של סרטן היא שהמציג אומר שיש לו חדשות נהדרות לכל העכברים בקהל".
ואז שוב יש כותרות "נמצאה התרופה לסרטן" ואין תרופה?
"בסופו של דבר דווקא נפתור את הסרטן, כי אנחנו יודעים מה גורם לו. אבל כשאנחנו פותרים בעיה אנחנו מחליפים אותה בבעיה אחרת. בתחילת המאה הקודמת, אנשים מתו ממחלות זיהומיות. האדם הראשון שטופל באנטיביוטיקה היה שוטר בריטי שנשרט משיח ורדים. הוא מת, אבל ראו שזה עובד. ואז אנשים התחילו למות ממחלות דם כליליות - התקפי לב ושבצים מוחיים.
סטנטים ומדללי דם הצליחו להוריד מאוד את אחוזי התמותה, ואז אנשים חיו יותר, והתחילו למות מסרטן. אחרי שנרפא את הסרטן, כולנו נחטוף מחלות נוירו-דגנרטיביות כגון פרקינסון ואלצהיימר. המירוץ ימשיך, תהיה לנו עבודה. כשהיו אומרים לסבתא שלי, 'עד 120', היא היתה עונה, 'אתה בטוח שזו ברכה'?".
עופרן, באופן טבעי, סבור שיש באמתחתו פתרון טוב יותר. ביולוג'יק דיזיין שבניהולו פיתחה טכנולוגיה לפיתוח ותכנות של נוגדנים באמצעות מתמטיקה חישובית, ביג דאטה ובינה מלאכותית. בשונה מהנוגדנים הרגילים המשמשים את תעשיית התרופות, ההבטחה היא לנוגדנים חכמים, מעין ננו רובוטים, היודעים, כמו נוגדנים אנושיים, להתאים את עצמם למצבים משתנים. "אנחנו עומדים בעוד חודשיים-שלושה להכניס לאדם את הנוגדן הראשון בהיסטוריה שתוכנן על ידי מחשב", הוא מכריז בחגיגיות.
נשמע נהדר. אבל בוא נתחיל עם הבעיות הכי בוערות: הטכנולוגיה שלך יכולה לרפא קורונה?
"בוודאי", הוא משיב נחרצות. "הטכנולוגיה שלנו יודעת לייצר ננו רובוטים חכמים שיודעים למדוד דברים ולהגיב עליהם. מבחינה טכנולוגית טהורה, אין בעיה להחיל את זה על כל מערכת חלבונית הפוגעת בגוף, בין אם זה גידול סרטני, חיידק או וירוס. השאלה אם זו הדרך הנכונה. אם אפשר לפגוע באויב עם אקדח קפצונים, לא צריך להפעיל F16. יכולות להיות דרכים פשוטות יותר, כמו חיסון".
ומה עם מחלות זיהומיות?
"למחלות זיהומיות קרה דבר מעניין. ממש לפני הקורונה בחנו פיתוח תרופות למחלות זיהומיות וראינו שרוב חברות הענק סגרו את המחלקות האלה כי מחלות זיהומיות לא היו כדאיות כלכלית. מחלות זיהומיות נחשבו מחלות שאפשר לטפל בהן בזול, או שהן שייכות לעולם השלישי, שאינו רוכש תרופות יקרות.
נוגדן נמכר בממוצע בעשרות אלפי דולרים לטיפול (שנתי, ש"ל וג"ו). אנטיביוטיקה, היום הפתרון המוביל למחלות זיהומיות, עולה 10-200 דולר לטיפול. בעולם שבו המבטחים רגילים לשלם על מחלות זיהומיות את העלויות האלה, הסיכוי למכור מוצר ב-15 אלף, שלא לדבר על 100 אלף דולר, הוא אפסי".
ושוב חזרנו לכשל השוק עליו דיבר עופרן בהתחלה.
להמציא את התרופות מחדש
אבל בעוד השוק, על כשליו, ממשיך לנהוג כמנהגו, בביולוג'יק דייזין כבר נחתמו הסכמי שיתוף פעולה עם ענקיות פארמה כגון אלי לילי לפיתוח נוגדנים עבור סוכרת, מחלות אוטואימוניות וסרטן, בהיקפים שיכולים להגיע למאות מיליוני דולרים. ההודעה של אלי לילי, על שיתוף הפעולה ממרץ השנה לפיתוח תרופה מבוססת נוגדנים לסוכרת, סיפרה על הניסיון למצוא שיטות חדשניות לפיתוח תרופות חדשות, והגדירה את פלטפורמת הנוגדנים של ביולוג'יק כ"גישה מבטיחה".
בינתיים ביולוג'יק עוד חברה קטנה יחסית: יש בה 52 עובדים, שיושבים במעבדות ומשרדים ברחובות. עופרן הוא מנכ"ל ומייסד, והאדם שגם פיתח את כל הטכנולוגיה.
מה קרה לחברה בתקופת הקורונה?
"אחד הדברים שהחלטנו כהנהלת החברה הוא שלא מוציאים אף אחד לחל"ת, כולם עובדים. אם לא נצליח לצלוח את זה, כולנו בסירה אחת ומה שיקרה יקרה לכולם. ואחד הדברים המדהימים שקרו בקומה שלנו ברחובות, ששלוש החברות שלי שיושבות שם (ביולוג'יק דיזיין, אוקו ואלוס - ראו מסגרת) גייסו יותר מ-120 מיליון דולר. התחלנו באי ודאות מאוד גדולה, אבל הרבה משקיעים הביעו בנו אמון דווקא בתקופה הזאת".
אבל תרופות מבוססות נוגדן זה לא דבר חדש. יש כבר תרופות לסרטן כמו הרצפטין או למחלות אוטואימוניות, כמו רמיקייד או אנברל. מה ההמצאה שלכם? בוא תדייק.
"יותר מ-40 שנה אנחנו מתפעמים מהעובדה שאפשר לקחת נוגדנים ולהשתמש בהם כתרופות. אבל הנוגדנים שהרפואה משתמשת בהם כתרופה עושים אלפית ממה שנוגדנים של מערכת החיסון האנושית מסוגלים לעשות.
הנוגדן שמייצרים כתרופה הוא מולקולה די טיפשה, שכל מה שהיא יודעת לעשות, זה להיות סוג של מקל בגלגלים או קוץ בתחת, חלבונים מופעלים או משתנים כשנקשרת אליהם מולקולה שמתאימה בדיוק למבנה שלהם.
כך פועלת כל התקשורת בגוף. תרופות הנוגדנים יודעות להתאים את עצמן למבנה, אבל רק להפריע לחלבון שאותו רוצים לנטרל, ולא משהו מתוחכם יותר. הרבה אנשים ניצלו בזכות המקל הזה בגלגלים. אבל אפשר לעשות הרבה יותר.
"נוגדן הוא חלבון, וחלבונים הם ננו-מכונות מדהימות. מה שנותן צבע לשיער ולעיניים זה חלבון, מה שמפרק מזון זה חלבון. האבולוציה הביאה אותם למצב שהם מכונות מופלאות, ננו רובוטים מתוחכמים. אנחנו רוצים להשתמש ביכולת לייצר ולתכנן חלבונים, כדי לייצר נוגדנים שלא רק זורקים אבן על החלבון שמחולל מחלה".
מה יכול בפוטנציה נוגדן חכם לעשות? למשל במקרה של סוכרת לשלוט בהפרשת האינסולין, המטפל בפירוק הגלוקוז (סוכר) בדם. כאשר רמת הסוכר גבוהה הוא יפעל, וכאשר היא נמוכה הוא יפסיק לפעול, ממש כאילו הוא מצויד במתג של הפעל-כבה. כידוע, גם פירוק יתר של סוכר מביא למצבים מסכני חיים אצל חולי הסוכרת. במלים אחרות, הנוגדן מחקה מנגנון טבעי של אדם בריא, שאינו חולה בסוכרת.
אותו הדין לגבי מערכת החיסון. כמו מערכות רבות בגוף, היא מנוהלת כדי להגיע למצב ביניים, ויכולה לצאת מאיזון גם בפעילות יתר, כמו במחלות אוטואימוניות, וגם בפעילות חסר, ואז יכולים להיגרם זיהומים, וגם ההגנה מפני גידולים סרטניים נמוכה יותר. האידיאל הוא פעילות חיסונית שהיא בדיוק מספיקה, ואף יותר מזה - מתאימה את עצמה אוטומטית למצב בשטח, כמו אצל אדם בריא. "אנחנו", אומר עופרן, "תכנתנו נוגדן שיודע בחולי סרטן רק להפעיל את המערכת החיסונית ולא לכבות אותה, ועבור מחלות אוטואימוניות יש לנו נוגדן שעושה את ההפך".
במלים אחרות, החזון שבבסיס ביולוג'יק הוא תרופות בעלות יעילות גבוהה יותר, ועם הרבה פחות תופעות לוואי. כמובן שעליהן עוד לחצות את הדרך מהאלגוריתמים של המחשב וממבחנות המעבדה, אל העולם האמיתי.
"לפני ארבע שנים זרקנו הכל"
ההתחלה של החברה, ב-2008, נראתה אחרת לגמרי ולמעשה היתה הרבה פחות יומרנית, אם אפשר להגדיר זאת כך. הפעילות הראשונה של ביולוג'יק דיזיין היתה להיות מעין ספק חכם, חברת שירות, עם הכנסות שנתיות במיליוני דולרים וכמובן עם תקוות לתמלוגים בבוא היום, עבור חברות תרופות כגון אסטרהזנקה, נוברטיס, אלי לילי ואחרות.
"אמרנו לחברות הללו", אומר עופרן, "הפנו אלינו את הפרויקטים שבהם ניסיתם לעשות נוגדן חכם ולא הצלחתם, ואנחנו היינו מתכנתים את הנוגדנים הללו לעשות מה שהם ביקשו. לרוב, מה שהם ביקשו זו תרופה שכמו כל השאר "זורקת אבן" על החלבון שאותו רוצים לנטרל, אבל אבן יותר קטנה ומדויקת, כלומר תרופות עדינות יותר עם פחות תופעות לוואי.
"יצאו מזה מוצרים שנכנסו לתהליכי פיתוח אצל השותפים", אומר עופרן, "אבל בשלב מסוים הבנו שאנחנו מגבילים את עצמנו ליצירתיות של מפתחי התרופות בחברות התרופות. לפני שלוש-ארבע שנים הפסקנו הכל, זרקנו את מקור ההכנסה הזה. הרי באנו בשביל ליהנות".
לפני שלוש שנים גייסו מקרן aMoon של מריוס נכט סכום כסף "לא גדול יחסית", כדברי עופרן, שכן בקופה היו עוד הכספים מהפעילות הקודמת, כדי להתחיל לבנות צנרת תרופות לעתיד משל עצמם. בינתיים במודל החדש, כבר נחתמו הסכמים עם חברת הביופארמה האמריקאית הציבורית נקטר לפיתוח נוגדנים נגד מחלות אוטואימוניות, עם אלי לילי לפיתוח נוגדנים הנלחמים בסוכרת, בסכום שעשוי להגיע עד 121 מיליון דולר, וכן שיתוף פעולה עם קרן אפל טרי, ATP, לפיתוח נוגדנים למלחמה בגידולים סרטניים מוצקים. כמו כן, בהשקעה של 40 מיליון דולר מצד הקרן, שהושקעו בחברה-בת עצמאית שהוקמה על ידי ביולוג'יק לצורך העניין.
החברה, שתיקרא אלוס, תעשה בעצמה את הניסוי הקליני באוסטרליה. הסכום הזה יספיק עד סוף שלב 1 של הניסויים, שלב הבטיחות בבני אדם. אם החלק הזה יעלה יפה, יגייסו כסף נוסף להמשך.
איך אתה הופך את הנוגדן שלך ממקל בגלגלים למשהו מתוחכם וגמיש יותר?
"אנחנו מסתכלים על חלבון כמו על משפט בשפה", מפתיע עופרן, "אימנו אלגוריתם באותה צורה שגוגל אימנו את התוכנה שלהם להשלים לך את המשפט. הם לא חקרו את כללי הדקדוק, הם פשוט נתנו לה עוד דוגמה ועוד דוגמה, עד שהיא למדה לתת אפשרויות להשלים את המשפט. זה לא דבר שמבינים איך הוא קורה, אבל הוא קורה.
אגב, מנהל המחלקה החישובית שלנו, היה בעבר מנהל בכיר בגוגל. כמו שגוגל, סירי ואלקסה יודעים להשלים משפט שהתחלת בלי למצוא כללים חדשים ודקדוק בשפה כך אנחנו חושבים שהדרך האפקטיבית היא להציף את המערכת בדוגמאות של נוגדנים אנושיים, ומה שהם יודעים לעשות. לכן אנחנו רואים את עצמנו כחברה טכנולוגית ולא ביוטכנולוגית.
"בעוד התעשייה הביוטכנולוגית מנסה כל הזמן להבין טוב יותר את הביולוגיה, למצוא ביולוגיה חדשה. אנחנו לא. אנחנו אומרים בואו ניקח את הביולוגיה הישנה, את מה שאנחנו כן מבינים, ורק נעשה מניפולציה יותר טובה ויותר יעילה. מה שאנחנו מנסים לעשות זה לחקות במעבדה, בעיקר על המחשב, את פעולת מערכת החיסון. אנחנו למעשה מבקשים נוגדן שיודע למשל לכבות ציטוקין (רכיב ממערכת החיסון, ג.ו, ש.ל), והמערכת נותנת לנו הצעות, מיליון נוגדנים ומעלה".
את ההצעות שהציע המחשב מזמינים מחברת סינטוז דנ"א (כלומר, חברה שמייצרת דנ"א ספציפי על פי דרישה של חברות), ו"נותנים להם להתחרות במעבדה על מקבץ תאים, בתוך מבחנות. כמו אבולוציה מזורזת. מהתחרות הזאת יוצאים מספר 'מנצחים' שמכבים הכי טוב את הציטוקין". המנצחים הללו "עולים" לשלב הבא, של ניסויים, שיקבעו מי מהם יהיה הבסיס לתרופה. בתעשיית התרופות, עד היום ניסו להבין את הכללים, לחפש כללים לא ידועים בביולוגיה. אנחנו לא מכחישים שיש כללים, אבל אנחנו מבינים שאנחנו לא יודעים אותם".
"סבא היה אהוב ונערץ"
אם עופרן (49) לא נשמע לכם כמייסד חברת טכנולוגיה שגרתי ונדמה כי יש משהו כמעט פילוסופי באופן שבו הוא מדבר על השוק בו הוא פועל, זה כנראה לא מקרי. עופרן הוא נכדו של אחד מאנשי הרוח הבולטים שקמו לישראל, המדען והוגה הדעות חד הביטוי והפרובוקטיבי פרופ' ישעיהו ליבוביץ'.
הוא למד בבית ספר דתי בירושלים, ולאחר מכן למד בישיבת הקיבוץ הדתי, התגייס למודיעין, ובגיל 28 כבר סיים את הדוקטורט בקולומביה. אבל זה היה כבר הדוקטורט השלישי שהתחיל - והיחיד שסיים.
"הניסיון הראשון שלי לעשות דוקטורט היה בבלשנות", הוא מספר ומסביר בדיעבד את ההקשרים הבלשניים שהוא מייחס לחלבונים: "גמרתי תואר ראשון בפיזיקה וביולוגיה, הסתובבתי בקמפוס ולקחתי קורסים והגעתי למסקנה שהשאלה הכי מעניינת היא שאלת השפה. התחלתי דוקטורט בבלשנות, ושאלתי את עצמי איפה נמצאת המשמעות של השפה - הרי היא לא נמצאת במילים ולא במשפטים אלא רק אם שמים את כל אלה בתוך הקשר. למשל, אם אני אומר 'יוסי, העניבה שלך', יש לזה משמעות אחרת לגמרי אם יוסי אוכל מרק או אם הוא מתלבש לקראת כנס. אבל די מהר הגעתי למסקנה שזה תחום שבו השאלות יותר מעניינות מהתשובות. קצת כמו פילוסופיה.
"אז עברתי למדעי המוח, והדוקטורט השני שלי עסק בבקרה מוטורית על כתב יד. השאלה היא איפה מתרחש העיבוד הגבוה, שקוראים לה שאלת האיש הקטן והירוק. אנחנו יודעים לומר שהאזור הזה במוח רואה נקודות וזה רואה קווים וזה רואה צבעים. אבל איפה יש אינטגרציה? כנראה יש איש קטן ירוק שמתרוצץ במוח ואוסף את הפרטים האלה. אני חשבתי שהדרך המעניינת זה לתקוף את זה דרך כתב יד. אנחנו יודעים איך השריר הזה מופעל ואיך השריר הזה מופעל. אבל למה כתב היד על הלוח וכתב יד במחברת דומה, כשכמעט אין שרירים משותפים בפעולות הללו.
"ואז נסעתי לכנס ופגשתי את הכוהן הגדול של הבקרה המוטורית. יהודי מרוקאי זקן באוניברסיטת קולומביה, והוא אמר, 'אני חוקר כבר 70 שנה תנועת כף של חתול, שהיא תנועה של קו ישר וכדי לעשותה, המוח של החתול צריך לעשות חישוב מטורף. ואחרי 70 פוסט דוקטורנטים ומאות מאמרים, אני עדיין לא מבין את זה'. והבנתי ששוב אני בתחום שהשאלות יותר טובות מהתשובות. ואז ירדתי לעולמות של מולקולות, שבהן אפשר לעשות מחקר שגם נותן תשובות, ועבדתי על שימושים של אלגוריתמיקה במדעי המחשב, במחקר של מולקולות".
קשה להתאפק ולא לשאול את האיש שרוצה לחקות באמצעות מחשב ובינה מלאכותית את מערכת החיסון האנושית ובכך לייצר מהפכה מהקצה לקצה בתעשיית התרופות, אם החליף את אלוהים של סבא שלו במחשב. אבל עופרן, כנצר למשפחה, חד וחריף, לא נופל למלכודות ואומר שזה לא קשור לאלוהים אלא למי מחליט החלטות יותר טוב, האדם או המכונה, ו"גם סבא שלי אמר פעם, שאינטואיציה זה מילה אחרת ליצר הרע".
ליבוביץ הוא סבא של עופרן מצד האם, ד"ר מירה עופרן, פיזיקאית. אחד מבני דודיו הוא פרופ' יורם יובל. יש לו שישה אחים ואחיות, אחד רופא וחוקר (פרופ' ישי עופרן), אחת פסיכולוגית (שלומית עופרן), אחד מורה ומייסד בית מדרש (אורי עופרן), אחת פעילת שמאל (חגית עופרן) אחד מומחה לטכנולוגיות למידה (יוחאי עופרן) ואחד רב ואושיית רשת (עילאי עופרן).
"סבתא שלי היתה אומרת שהמתנה הכי גדולה שאתה יכול להביא לילדים שלך, זה אחים. היינו נפגשים כולם, הדודים ובני הדודים, אצל סבא וסבתא. לילדים שלי יש 40 בני דודים רק מהצד שלי, ועוד 12 מהצד של אשתי".
יש תחרות בין האחים?
"האחים שלי הם אנשים שמאוד מאוד קרובים לי", אומר עופרן ולא מפרט. לו עצמו יש ארבעה ילדים, בגילאי 17, 16, 13 וחצי ו־10. מאז פטירת אשתו, ד"ר רנה סמואלס עופרן, מסרטן ב־2014, הוא מגדל אותם לבד.
לא קל. איך אתה מסתדר עם ארבעה ילדים?
"זו שאלה שהייתן שואלות גם אישה? היינו מדברים על זה, אשתי ואני: כשאישה עולה למטוס עם ארבעה ילדים, האנשים מתפללים רק שלא תתיישב לידי, ואחר כך מסתכלים עליה במבטי משטמה. אבל כשגבר עולה עם ארבעה ילדים למטוס כולם חושבים, איזה איש מדהים הוא, וכולם - למעשה כולן - באות לעזור לו".
סבו ליבוביץ' היה מצד אחד "פילוסוף העם", במובן שראה לו לתפקיד לענות על כל שאלה, לפגוש כל מי שמבקש זאת, ומצד שני בעל אמירות סוערות ושנויות במחלוקת. ביום שלאחר מלחמת ששת הימים, הוא קרא "להסתלק" מן השטחים ולא להפוך לעם כובש. כאשר הצבא הפעיל אלימות על אוכלוסייה פלסטינית אזרחית, הוא השתמש בכינוי "יודו נאצים".
איך זה לגדול בהשראה או בצל של דמות כל כך בולטת וגם שנויה במחלוקת?
"אין לי כל כך למה להשוות. היה לי עוד סבא שהיה גם כן דמות אפית - הוא היה סופר סת"ם בעיירה במרוקו, אבל הוא הוא נפטר כשהייתי בן שש והזיכרון שלי ממנו מעורפל. סבא היה דמות שנויה במחלוקת אבל היה איש מאוד אהוב ונערץ. לא זוכר שנתקלתי באנשים שלא דיברו עליו בצורה שהייתה בה גם הרבה הערכה. לא הרגשתי חלק מאיזה קבוצה דחויה. עוזרות בית של ההורים של החברים שלי היו אומרות 'רק בגין, אבל סבא שלך הוא האיש הכי חכם בעולם'".
הוא גם היה מאוד מתקדם בדעותיו, אך חשב שאין לשנות את ההלכה. איך זה מתיישב?
"הוא חשב שלא משנים את ההלכה, אבל היא עצמה משתנה, כי המציאות משתנה. סבא שלי דיבר למשל על מעמד האישה, ואמר שמעמד האישה ביהדות מתייחס ליצור אחר מהאישה של דורנו. לכן צריך לפסוק לגביה אחרת, כי אי אפשר לאנוס את המציאות שלנו ולהתייחס אליה כאותה מציאות שההלכה דיברה עליה".
"כיפה שקופה"
על אף העיסוקים השונים, ההבדל בסגנון החיים ומרחק הזמן, יש דברים שבהם עופרן דומה מאוד לסבא שלו. הדבקות שלו בקונקרטי, במדיד, בניתן לחישוב. בעיני ליבוביץ', המהות של האמונה הדתית איננה הדבקות באהבת האלוהים או התחבטויות אמוניות, אלא הקיום של מצוות הדת, הפרקטיקה. "הוא לא אהב את קירקגור", אומר עפרון, "הוא היה אומר, כאבי הבטן הדתיים שלו לא מעניינים אותי. בעיניו, לעשות קונקרטיזציה של הדברים הלא קונקרטיים זו המהות של עבודה זרה".
אתה איש דתי? כי כיפה אין לך.
"עשיתי פעם (ב-2007) סדרה של סרטי תעודה בערוץ 8 עם חבר שלי, ד"ר אורן הרמן בשם 'אז הרצל אמר'. הפרק הראשון נקרא כיפה שקופה, ועסק ברעיון שאז נחשב כאילו אקזוטי, שאנשים דתיים לא תמיד חובשים כיפה, ולאנשים בלי כיפה יש אלמנטים דתייים המשולבים בחייהם. היום זה דבר מקובל, אבל אז, כמות התגובות שקיבלנו על הסרט היתה מטורפת".
אתה זוכר רגע שבו הורדת את הכיפה?
"כילד כמובן שהייתי עם כיפה, למדתי בישיבה. אבל לא היה רגע כזה. היא פשוט התאדתה לאט לאט".
ההשוואה בין עופרן לסבו בכל הקשור ליחס לדת לא רק מתבקשת מעצם השושלת המשפחתית, אלא גם במידה רבה היא תולדה של השקפותיו ועיסוקו: עופרן הוא מאמין גדול במכונה, אפילו אדוק. בהרצאות לסטודנטים הוא נוהג להסביר שגם כאשר יש תאונה למכונית אוטונומית, הנסיין הוא זה אשר "נלחץ" והתערב בתבונה העילאית של המכונה, וכי בעתיד נעדיף להתייעץ עם המחשב מאשר עם רופא המשפחה שראה בקושי כמה מאות מקרים כמו שלנו בכל הקריירה הארוכה שלו במרפאה השכונתית.
החלפת את אלוהים במחשב?
"אני לא חושב שזה קשור לאלוהים. זה כל מה שנוגע למציאות המדידה. המחשבה הדתית לאורך הדורות, בעיקר היהודית, השאירה את המציאות המדידה לאנושי. הנשגב הוא חמקמק. האם אתן אומרות שההחלטה של הרופא אם לתת לחולה אקמול או נורופן שייכת לנשגב?".
ומה זה הנשגב?
"הנשגב זה מה שאי אפשר לדבר עליו. אם הצלחנו לדבר עליו - דיברנו על הדבר הלא נכון".
גם סבא שלך תיעב דיבורים על הנשגב, המיסטי.
"יש קטע שסבא שלי כתב בשנות ה־50 שבו הוא אומר שהאמונה במיסטי היא מהדברים העמוקים והחשובים, אבל לעיתים קרובות למיסטיקה דתית יש ריח של דג מלוח שנחטף משולחנו של הרבי. יש וולגריזציה של הנשגב, כי הרי אי אפשר לתפוס אותו בכלים שלנו. הוא גם התנגד לחסידות. אבל התרבות שלנו מלאה בוולגריזציה של הנשגב".
מה זה עיסוק לא וולגרי בנשגב?
"עיסוק לא וולגרי בנשגב משאיר את זה חמקמק, כמו באמנות או במוזיקה".
ובאלוהים אתה מאמין?
"זו שאלה חסרת משמעות. המשפט אני מאמין באלוהים או לא מאמין באלוהים יותר קשור היום למה אתה מצביע מאשר למה אתה חושב על העולם. אם מסתכלים בפילוסופיה של הדת לאורך הדורות - המשפט הזה קיבל כל תוכן אפשרי, מאני מאמין באיש זקן שמשגיח עלי ועד אין שם כלום. כל אדם מגדיר אלוהים בצורה אחרת".
רובוטים ובינה מלאכותית, אם תהיתם, אינם שייכים בעיניו לנשגב, גם אם הם עושים דברים שבני אדם לא מבינים. "הדת בעבר נקטה בגישה דואליסטית, למשל של גוף ונפש, אך הדואליזם גורש מהחיים האינטלקטואליים בעולם המערבי, והעמדה הפופולרית הייתה שכל דבר ניתן לרדוקציה, כלומר אפשר להביעו בשפות מדעיות, כאוסף של כללים. גם התודעה, הנפש, החיים, אמורים להיות ניתנים להסבר בכללים המדעיים.
אבל לאחרונה ישנה גישה חדשה שנקראת אמרגנטיות, "הבניה מנטלית". היא אומרת שדברים כמו נפש ותודעה, נוצרים מתוך החומר, אבל רק בתנאי שהמערכת היא מורכבת. הנפש כן קשורה למולקולות, אבל לא קיימת בכל מולקולה אלא רק מרמת מורכבות מסויימת ומעלה. וככל שהבינה המלאכותית יותר מורכבת, כך היא יותר משחזרת את זה".
מה שעופרן מסביר הוא שככל שמערכת בינה מלאכותית יותר מורכבת, כך היא מצליחה יותר לשחזר את התופעות הייחודיות למערכות מורכבות, כמו שלם העולה על סך חלקיו. הבינה המלאכותית, כבר עושה דברים שאנחנו לא יודעים להסביר בדיוק איך הם נובעים מכל יחידה במערכת - אבל אנו יודעים שאלו תופעות שמקורן במערכת, ולא משהו מיסטי.
"הגרעינים התורניים הם רעיון מגונה"
ב־2009 כתב עופרן מאמר בגנות הגרעינים התורניים. התזה היתה כי רעיון הגרעינים צמח במקביל בארצות הברית ובישראל, כשבשני המקרים הוא מוזן מאינטרסים ומכספים שמחוץ לקהילה. ומי שמשלם את המחיר הוא הקהילה הקולטת, שמטולטלת ולעתים נרמסת על ידי קבוצה גדולה, מגובשת ומאורגנת שמטרתה לשנות את אופי המקום.
לאחרונה עלו הגרעינים האלה לכותרות ועוררו פולמוס ציבורי לוהט. חווית את הביקורת גם אז?
"דאז, היה פולמוס קטן. הסוגייה הזאת היא סוגייה מאוד מאתגרת, העובדה שקבוצות מאורגנות של אנשים נכנסות לקהילות כדי לשנות אותן, בתמיכה של גורמים פוליטיים, יש אנשים שחשים כלפי זה רגשות עזים משני הצדדים".
האם כמו שסבא שלך זיהה כבר ב־1967 את נזקי הכיבוש אתה חזית את נזקם של הגרעינים התורניים?
"זו סתם פרובוקציה זולה, נכון? מה זה חזיתי. הדברים היו ברורים כבר אז למי שהסתכל. רק שלא הסתכלו כל כך. הרעיון שקבוצה במימון ציבורי יכולה להיכנס לקהילה קיימת מתוך מטרה מוצהרת לשנות אותה, מתוך מוטיבציה פוליטית, היה מגונה אז והוא מגונה היום".
חלק מהאנשים האלה הם במילייה שלך, לא?
"הם יכולים להיות חברים טובים ברמה האישית. ניתוח לגבי חברות בקריסה שקראתי היא שהשאלה אם קווי השבר מקבילים או נחתכים. כל עוד מי שאני חלוק מולו בנושא מסויים הוא בן ברית שלי בנושא אחר, החברה חזקה. אבל אם קווי השבר בין עשירים לעניים הם גם קווי השבר בין קבוצות אתניות, פוליטיות, אידיאולוגיות - החברה מתמוטטת.
"זה קורה כאשר בריתות פוליטיות הופכות להיות לא אופורטוניסטיות, אלא בעלות זהות יותר עמוקה. העובדה שהימין הכלכלי בארץ חתם חוזה עם העולם הדתי והחרדי היא קצת מוזרה: תנועת הפועל המזרחי (שהקימה את המפד"ל, לימים הבית היהודי, ש.ל וג.ו) הייתה תנועה סוציאליסטית. פתאום אנשים שגדלו מהמפד"ל הופכים ליברטריאנים. המאבק מלכד שורות במקומות שבהם הוא לא היה אמור ללכד שורות".
זה קרה בגלל ההתנחלויות?
"זה קרה תחת שלטונו של נתניהו, שהצליח לייצר ברית בין חמישה מיעוטים ששנאו אחד את השני: רוסים, מזרחים, חרדים, מתנחלים והימין הכלכלי. המנגנון היה השנאה לאויב המשותף. המניע היה שמישהו ישב עם אקסל, והבין שכל הקבוצות האלה יחד נותנות טיפה יותר מ־50%, שזה מה שהיה צריך. אחר כך בנו הסיפור המאחד, סביב השנאה".
אם כבר הגענו לכך, אפשר לשאול מה אתה מצביע?
"אתן רוצות להבין מי אני ולאיזה קבוצה אני משתייך דרך מה שאני מצביע? הצבעה אמורה להיות אקט כל כך לא זהותי כמו איזה אוטו קניתי. הוא נהיה זהותי כי אנחנו עושים אותו כזה".
החלבונים של עופרן נלחמים גם באלרגיות
חברת אוקו שהקים פרופ' ינאי עופרן עם ענת בינור, משתמשת באותם כלים של חקר נוגדנים באמצעות ביולוגיה חישובית באופן יצירתי: היא מתכננת מוצרי מזון כך שלא יעוררו אלרגיות, ולהיפך - ישמשו כטיפול מונע אלרגיה בעתיד. בינואר גייסה החברה 40 מיליון דולר בהובלת קרן Leaps, מיזם החדשנות של ענקית החקלאות באייר.
המוצרים הראשונים של החברה הם קמח המכיל חלבון כמעט זהה לגלוטן, שאינו גורם לתגובה אצל חולי צליאק, ושיטת טיפול חדשה באלרגיה לבוטנים. הטכנולוגיה שלה עשויה לאפשר לה לטפל במגוון סוגים של אלרגיות ורגישויות למזון.
אלרגיה למזון נוצרת כאשר חלבון מסוים מעורר שלא לצורך את מערכת החיסון, ובאופן ספציפי הוא מעורר נוגדנים מסוג IGE, שעלולים לגרום תגובה אלרגית מסכנת חיים. אוקו פיתחה שיטה למיפוי מדויק של נקודת ההיקשרות של הנוגדנים הללו לחלבונים של האלרגן, וכעת היא מפתחת צמחים עם חלבונים שאינם מבטאים את אותו חלק מסוים שנקשר לנוגדן - ומעורר את התגובה הלא רצויה. כך, הנוגדנים ותאי T במערכת החיסון שאינם אלרגיים, לומדים לזהות את יתר הרכיבים של הבוטן ולהכריז עליו כ"ידיד".
המטרה היא שבסופו של דבר, כאשר האדם שאלרגי לבוטנים, למשל, יפגוש בוטן אמיתי, התגובה הידידותית הזאת של הנוגדנים ותאי ה-T תהיה חזקה יותר מהתגובה השלילית של נוגדני ה-IGE, ובהדרגה תהיה התרגלות של הגוף לבוטן, באופן שאינו מסכן חיים. המוצר יפותח כתרופה לכל דבר. החברה מתכננת להיכנס לניסויים קליניים.
במקביל, כאמור, החברה מפתחת מוצרים גם עבור אנשים עם צליאק ורגישות לגלוטן. נראה שלא ניתן לאמן את מערכת החיסון כך שלא תגיב באופן שלילי לגלוטן כמו בדוגמה של אלרגיה לבוטנים בגלל ההבדל במנגנון, אבל כן אפשר בעזרת ביולוגיה חישובית לייצר חלבון דומה לגלוטן שאינו מעורר את הנוגדנים הבעייתיים. כיום, מוצרי המאפה ללא גלוטן מכילים לרוב תחליפים פחות טעימים ופחות בריאים. באוקו שואפים לייצר קמח המאפשר להתפיח בצק ולשמור על מאפיינים של מאפים, רק בלי ההשלכות השליליות לרגישים לגלוטן. המוצר אמור לצאת לשוק בתוך כשנתיים.
בין המשקיעים נמצאים קרן PeakBridge ,Continental Grain Company, SkyViews Lifesciences Fall Line Capital, (זרוע ההשקעות והחדשנות של חברת ברילה), קושלה וונצ'רס, אינוביישן אנדבורז, וקרן הון הסיכון של מרק בניוף, מייסד ומנכ"ל סיילספורס.