פריז - עיר 15 הדקות של אן הידלגו, משמשת השראה לראשי ערים בכל העולם / צילום: Associated Press, Francois Mori
לפני כמעט 30 שנה, הרבה לפני שמשבר האקלים פרץ לתודעה של רובנו, נערה בת 15 בשם מיכל, החליטה שצריך לפעול בדחיפות בנושא. אז היא התיישבה מול מכונת כתיבה, והקלידה מכתב נרגש למזכ"ל האו"ם: "חייבים לטפל בפליטות גזי החממה", דרשה. ככה פשוט.
השנים חלפו, הנערה הפכה לד"ר מיכל נחמני, מומחית למדיניות סביבתית, אבל הנושא שכל כך הטריד אותה, זכה לאורך השנים לכל היותר לידיעות צדדיות בעיתונים. ובכל זאת, נדמה שבקיץ 2021 כבר קשה להתעלם ממשבר האקלים; שריפות הענק בקנדה, יוון וסיביר, השיטפונות הכבדים בטורקיה ובגרמניה, ועכשיו גם דו"ח הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים של האו"ם (IPCC) - מסמך מכונן שבו יותר מ־200 מדענים ציירו תמונת עתיד קודרת, שזורה באירועי קיצון אקלימיים.
בין היתר, הדוח הזה הוא ביטוי להבנה שהולכת ומתחדדת ברחבי העולם: כדי למנוע את הנזקים האדירים של משבר האקלים, מוכרחים ליצור שיתוף פעולה בינלאומי. זו בדיוק המטרה שד"ר נחמני מנסה לקדם באמצעות climate policy radar - סטארט־אפ סביבתי חדש שהקימה בתחילת 2021, שיאפשר למדינות ללמוד אחת מהשניה כיצד להתמודד עם המשבר הצפוי.
הרעיון הוא כזה: מסד נתונים שממפה את חקיקות האקלים, ומנטר את היקף הפעילות המדינית שנעשת ברחבי העולם, באמצעות בינה מלאכותית. כמי שהייתה במשך כעשור חוקרת בלונדון סקול אוף אקונומיקס, ומעורבת במיפוי מדיניות האקלים, נחמני מודעת היטב לנעשה בתחום ברחבי העולם. עכשיו היא רוצה שהמידע הזה יהיה נגיש לכלל המנהיגים ונבחרי הציבור, כדי שאלו יוכלו לשרטט קווים אחידים של מדיניות.
"תארי לך שאת ראשת עיר ויש וירוס חדש", היא מסבירה בשיחה עם גלובס. "את שואלת את עצמך - מה אני עושה, מאיפה מתחילים? אם היה לך כדור בדולח שדרכו את יכולה לראות מה עשו מאה מנהיגים כמוך, ואיך הצעדים השפיעו על המצב בשטח, היית מצליחה לקבל החלטות באופן טוב יותר.
"אנחנו נעשה את אותו הדבר - רק באקלים. אנחנו ממפים מה הממשלות, ראשי הערים ומקבלי ההחלטות בעולם עושים בתחום, ומנתחים את הממצאים לעומק באמצעות טכנולוגיה של בינה מלאכותית, שיכולה לקרוא שפות ולשייך תחומים לנושאי גג כמו אנרגיה מתחדשת או מס פחמן".
בוועידת האקלים הקרובה של האום שתתקיים בגלאזגו בנובמבר, נחמני תשיק את המיזם שגייס עד כה 2.1 מיליון פאונד מקרן Quadrature Capital Limited. "המלחמה במשבר האקלים יוצרת שיתוף פעולה בלתי רגיל, גם בזירת הסטארטאפים. מי שמתעסק בתחום מבין שאין לנו זמן. יש מקום לכולם בגלל גודל האתגר. במקום להיות בעמדה של מתחרים, כולם מבינים שנצליח יותר, וגם נוכל לעשות אחלה כסף - אם נעבוד ביחד".
"אני חייבת להגיד שיש תקווה"
באופן טבעי הדוח של ה־IPCC לא הפתיע את ד"ר נחמני. "מי שהאינבוקס שלו מלא בסוף העולם כבר כמה שנים, יודע שאם יגיעו חדשות בתחום האקלים - כנראה שהן לא טובות. יש מעין רצף רגשי שמתחיל מעצב כבד: מהידיעה שהילדים שלי לא יזכו לראות שונית אלמוגים. גם אם העולם יגיע למקסימום מעלה וחצי התחממות, כ-80% משוניות האלמוגים עדיין ימותו. או מהשיטפונות והאנשים שמאבדים את הפרנסה והבית. ואז, אחרי העצב, מגיע כעס נוראי: כי כולנו ידענו את הדברים האלו מזמן, אז איך נתנו לזה לקרות?".
מה שכן מפתיע הוא שבתור מי שעוקבת כבר שלושה עשורים אחר משבר האקלים - נחמני רואה במסמך הזה גם סוג של נחמה. "אותו דוח אומר לנו גם דבר מרגש: 'יש מה לעשות. ואם נפעל עכשיו, אז יש לנו תקווה לא רק לעצור את הדברים הגרועים ביותר, אלא גם לייצר עתיד טוב יותר מהמציאות שאנחנו חיים בה היום'".
ד"ר מיכל נחמני, במילים אחרות, היא אופטימית. מילה שלאחרונה נדיר לשמוע במחוזותינו, בטח כשמזפזפים בין מהדורות העוסקות בקורונה או בשריפות ענק. ובטח ובטח כשעוסקים לאורך שנים רבות במחקר ומדיניות בתחום האקלים. "אם נחליף את הדלקים המאובנים, אז ניפטר מזיהום האוויר שגורם לתחלואה", היא אומרת וממשיכה לשרטט עתיד פחות מפויח: "ואם נשנה את הדרכים שבהן מתכננים ובונים את החיים בערים, אז יהיה לנו יותר נעים כי לא נצטרך לעמוד בפקקים, ויהיו מרחבים ציבוריים ירוקים, ויהיו יותר קהילות".
במצב אידיאלי כזה, גם התחום הכלכלי ישגשג: לדבריה, הטכנולוגיות החדשות למען השינויים האלה יספקו שפע משרות חדשות. "הרי צריך להקים תשתיות של טעינת רכבים חשמליים, תשתיות של מימן שישמש אותנו לחימום בתים - יש המון הזדמנויות. אז כן, כששואלים אותי לגבי דוח ה-IPCC, אני חייבת להגיד שיש תקווה".
ובכל זאת, אופטימיות, לאחר קריאת הדוח עליו עמלו 234 מדעני האו"ם, אינה עניין של מה בכך. הדו"ח קובע: גם אם נפסיק לחלוטין ובמיידי לשרוף דלקים מאובנים ולפלוט גזי חממה לאטמוספירה, עדין נאלץ להתמודד עם תוצאות מעשי העבר. בעשורים הקרובים, יתחמם כדור הארץ במעלה וחצי, ולהתחממות הזו יהיו השלכות הרות אסון. בכדי להימנע מחצייה של התחממות של 1.5 מעלות צלזיוס, עלינו לעשות שינוי דרמטי בכל אורחות חיינו ולצמצם בחצי את פליטת גזי חממה עד 2030 עד להפסקה מלאה ב-2050. ומה אם נפספס? אזי כל שבריר מעלה - משמעותו תופעות אקלים קיצוניות הרבה יותר, עם השלכות מרחיקות על חיינו ומצב כדור הארץ.
אבל למרות שהדיון במשבר האקלים מתמקד לעיתים קרובות בחציית סף כזה או אחר - 1.5 מעלות, או 2 מעלות - נחמני מציעה לחשוב על הדברים כרצף אחד מתמשך שבו "יש שלושה חלקים: הפחתת פליטות גזי חממה, התמודדות עם מה שכבר פה, וסבל. כמה שנפחית את גזי החממה יותר מהר כך נצטרך פחות להתמודד ולעבור אדפטציה. ובהתאם, בוודאי שכך יהיה פחות סבל. לכן, ככל שנפעל יותר במהירות, כך נמנע את ההדרדרות".
"מדברים על 2050 כשנה שאליה מכוונים יעדים, אבל הנזקים כבר פה. השטפונות בגרמניה בבלגיה ובבריטניה, סופות ענק באוסטרליה, כיפת החום מעל צפון אמריקה - כל אלו הם רק דוגמאות משנת 2021. אנחנו יכולים להגיד זה לא במשמרת שלי. הדירקטוריון יכול להכריז שבעוד 15 שנה נעשה הפחתה. האם יש לנו סיכוי להימנע מהדברים גרועים ביותר? יש, אבל אנחנו צריכים מדיניות נחושה ורצינית בשביל זה".
בדיוק כאן נכנס הסטארט-אפ של נחמני: בפער שבין הבטחות הפוליטיקאים להיעדר תוכניות מדיניות מספקות בפועל, כאלה שיצליחו להדביק את התחזיות המדעיות ולמגר את הנזקים. נחמני מנסה לקחת את הידע המדעי על הנושא שנצבר לאורך שנים רבות, ובאמצעות climate policy radar, להפוך אותו למדיניות ברורה שתאפשר למדינות להילחם בהתחממות.
"צריך לקבל המון החלטות כדי שנוכל לעבור את הטרנספורמציה הענקית של העידן הקרוב", היא מתארת את המניע למיזם. "צריכים לשנות את מערכות האנרגיה, התעשייה, התחבורה, החקלאות וייצור מזון. וכל הדברים האלה עצומים, בעוד תשתית הידע שעומדת לרשותנו מוגבלת. המשימה שלי בעשור האחרון זה לבנות מסד נתונים בתחום מדיניות אקלים, כדי שנוכל להבין יותר טוב איזה מרכיבים להכניס לתפריט".
מדינות רבות, כשהן מנסות להתוות מדיניות, נוטות לחפש את מי שכבר המציא את הגלגל. כמה פעמים שמענו: "באירופה, כבר רישתו ערים באוטובוסים חשמליים", או "בהולנד מקימים גגות ירוקים". אך למען האמת, השוואה בין מדינות היא הליך מורכב שכרוך במחקר מעמיק שלוקח זמן רב. נחמני מקווה לקצר את הדרך לאותם עובדי ציבור, ולפתוח מסלול מהיר, מעיין וייז של מדיניות ציבורית-סביבתית. "מסד הנתונים שלנו יאפשר למשל למשרד התחבורה לתכנן מדיניות ירוקה יותר, ביעילות. נספק בסיס ידע באמצעותו ניתן יהיה להשוות הרבה יותר מהר, אבל גם לעומק".
המיזם שלה יידע לזהות איזו מדינה הנהיגה מיסים, חובות דיווח, סטנדרטים שונים או מדיניות תחת אחריות אקלימית. כך למשל, יוכלו מדינות ללמוד איך להקים ועדה סטטוטורית, מדעית ועצמאית המייעצת לממשלה על שינוי אקלים (כמו בבריטניה), או כיצד לפעול בשיתוף בין-משרדי כדי לקפל תעשיות מזהמות תוך דאגה לעובדים.
לדבריה, התשתית תאפשר לא רק קבלת החלטות מושכלת יותר, אלא גם ביקורת יעילה מצד ארגוני חברה אזרחית. "הם יוכלו לומר: זה מה שקורה אצלנו לעומת מדינות אחרות, ועכשיו אנחנו יודעים האם המדיניות הזו מספקת. לגרום למדינאים לתת דין וחשבון איפה שצריך. המיזם מתאים גם לחוקרים ולארגונים כמו הבנק העולמי, שיהיה להם קל יותר לבצע מחקר משווה".
כאמור, נחמני צפויה להשיק את המיזם בנובמבר הקרוב בוועידת האקלים הקרובה בגלאזגו. המיזם עצמו, הוא "אופן סורס", ויהיה פתוח בחינם, ולכולם. "מי שצריך את המידע הזה הכי הרבה, הוא מי שיכול לשלם בדרך כלל הכי פחות. לכן חשוב לי שמסד הנתונים יהווה מקור מידע פתוח שישמש גם מדינות מתפתחות".
"ישראל צריכה למגר נזקים"
לצד ההתעוררות הציבורית-ממשלתית למשבר האקלים, גם במגזר העסקי, ובמיוחד בקרב גופי ההשקעה הגדולים ביותר, גוברת בשנים האחרונות המודעות לנושא. נחמני ריכזה בלונדון סקול אוף אקונומיקס את פרוייקט TPI, המעריך את יכולתן של 415 החברות המזהמות ביותר בעולם לעבור לכלכלה דלת פחמן, ומנקד אותן לפי הביצועים שלהן, בעבור משקיעים שרוצים להימנע מהשקעה בחברות ללא מדיניות אקלימית. "המשקיעים הגדולים ביותר בעולם הבינו שזה לא מספיק להשקיע בחברה טובה, אלא חשוב מאוד שהיא תבטיח עתיד ירוק יותר. הרי אם משבר האקלים יחריף, כל הכלכלה תקרוס.
המשקיעים המוסדיים, בעיקר אלה שצריכים לשלם את כספי הפנסיה שלנו בארבעים שנה הקרובות, מחזיקים את הכסף שלנו בנאמנות. ולכן הם רואים בהתמודדות המערכתית עם שינוי האקלים כמשימה. יש לנו היום קואליציה של משקיעים שמחזיקה ביותר מחצי ההון הנסחר בעולם, קרוב לשישים טירליון דולר בנכסים מושקעים. ואנחנו הולכים באמצעותם להפעיל לחץ על החברות הציבוריות, כדי שיפעלו".
במציאות כזו, משבר האקלים משנה לחלוטין את שוק התעסוקה. "ברור שחברה מציגה מדיניות אקלים, כי זה מה שהצרכנים דורשים, וזה מה שרוצים העובדים הפוטנציאלים. אנחנו רואים חברות דלקי מאובנים שמתקשות מאוד לגייס עובדים, כי מי רוצה לעבוד בשבילן היום? החברות היום יודעות שהן מחויבות להצהרות בנושא, ושהמדיניות הולכת לכיוון הזה. תראי מה קורה כשמדינות מכריזות על איסור יבוא רכבים עם מנוע בעירה פנימית: המשמעות לתעשייה היא שלא שווה להשקיע בפיתוח רכבים כאלה. חברות בעולם היום מפתחות רכבים חשמליים בלבד. תראי את המהפכה הסולארית ואיך ירדו המחירים. למה? בגלל שהמדינה שלחה סיגנלים שלשם זה הולך. לכך מתווספים בתי המשפט, שעוסקים ביותר ויותר תביעות אקלים. כל התהליכים האלו בסופו של דבר משתלבים יחד".
על אף שנחמני פועלת כבר שנים רבות בזירה הבינלאומית, יש לה עשייה ענפה בתחום מדיניות האקלים גם בארץ. בין היתר, היא יעצה למשרד להגנת הסביבה בעניין עיצוב מדיניות סביבתית מבוססת מדע, ולוועדה הבין-משרדית להפחתת פליטות בראשות משרד האוצר. "מדינת ישראל היא לא פולטת גדולה של גזי חממה בעצמה, בוא נהיה כנים", היא אומרת. "ישראל מייצרת פחות מאחוז גזי החממה בעולם, ולא היא זו שתעשה את ההבדל במאזן". אבל יחד עם זאת, היא אומרת, הגיע הזמן להיערך להתמודדות עם השלכות המשבר בשטח. "ישראל צריכה למגר את הנזקים שכבר פה, ואת אלו שבוודאי בדרך אלינו".
מה היערכות כזאת אומרת?
"משבר האקלים כאן, והוא רק מחריף. ולכן חייבים להיערך אליו מבחינת שירותי חירום ובריאות, ולהכין תוכניות בינוי שערוכות לכך שפני הים הולכים לעלות. צריך בהתאם גם להזיז תשתיות חופיות, ומתקנים רגישים. כל מה שצריך לעשות, היה צריך לקרות כבר לפני עשור, כשהתחלנו לצעוק", היום, היא אומרת, הגענו לדקה האחרונה של הדד-ליין, "ההיערכות לשינוי האקלים זה אחד הדברים הקריטיים שישראל צריכה לעשות".
"ברור לי שזה נשמע כאילו שלטרנספורמציה הזאת עלויות מאוד גבוהות. אבל מה שיהיה יותר יקר - זה לא לעשות דבר. פי מאה מהעלויות הצפויות אם נפעל בהקדם. זה בדיוק מה שלמדנו מהקורונה: מהלכים מניעתיים, זולים מאות מונים מהתמודדות עם החולים ועם המוות ועם האובדן הכלכלי. מניעה היא הדבר הזול והפשוט, וגם השוויוני ביותר. לישראל יש הזדמנות להפוך למובילה של קליימט-טק ולשמש דוגמה לעולם. ואם לא נשקיע בפתרונות למשבר האקלים, בהמשך לא יהיה לנו יותר במה להשקיע".
תלמדו משהו: מדיניות מעוררת השראה של מדינות בעולם
צרפת: פריז - עיר 15 הדקות של אן הידלגו, משמשת השראה לראשי ערים בכל העולם. בשנים האחרונות עוברת פריז מהפך: רחובות נסגרים לתנועת כלי רכב, שבילי אופניים נסללים על חשבון כבישים למכוניות, חניונים מוסבים לגידול פטריות עבור דרי העיר, ובבניינים מגודל מזון הידרופוני. המטרה היא להתאים את העיר לעידן משבר האקלים באמצעות תוכנית רחבה, וגם להפוך לעיר שבה כל השירותים והצרכים של האזרח נמצאים במרחק של 15 דקות התניידות, ללא מכונית.
בריטניה: כבר ב-2008 בריטניה חוקקה חוק למאבק במשבר האקלים, וקבעה יעדים על פי המלצות מדעיות עצמאיות, שחובה על הממשלה ליישמן, ולתת דין וחשבון לפרלמנט. מדינות ששאבו השראה: ניו זילנד, מקסיקו, ודנמרק. לאחרונה הודיע משרד הגנת הסביבה הבריטי על תוכנית Blue Planet להצלת האוקיינוסים תוך השקעה במדינות מתפתחות. כרגע מושקעים בתוכנית 16.2 מיליון פאונד.
גרינלנד: המדינה משעה את כל חיפושי הנפט והגז החדשים, כך הודיעה ממשלתה לאחרונה. גורמים בממשלה אמרו כי הם סבורים כי "מחיר הנפט גבוה מדי", בהתייחס לשיקולים כלכליים והן למאבק בשינויי האקלים. "צעד זה נעשה למען הטבע שלנו, למען הדיג שלנו, למען תעשיית התיירות שלנו, וכדי למקד את תשומת הלב שלנו בעסקים עם פוטנציאל בר קיימא". על השהיה או עיכוב על חיפושי נפט וגז, הודיעו גם ספרד, קוסטה ריקה, דנמרק, צרפת, ניו זילנד, פורטוגל.
סין: איסור מכירת רכבים עם מנוע בעירה פנימי: כבר ב־2017 סין הכריזה על 2030 כיעד לאיסור מכירת רכבים מונעים מדלק, כדי לעודד את הציבור לעבור לרכבים חשמליים ובכך להפחית את זיהום האוויר. מדינות נוספות שהכריזו על כך הן צרפת וגרמניה.