מחסור משמעותי בעובדים בחברות ההייטק / צילום: Shutterstock, Andrii Yalanskyi
לאחרונה הכריזה שרת המדע החדשנות והטכנולוגיה אורית פרקש-הכהן על יוזמה חדשה ל"ייבא" עובדים זרים לתעשיית ההייטק. תעשיית ההייטק סובלת מזה מספר שנים ממחסור משמעותי בכוח אדם איכותי, מיומן ומקצועי. המחסור נוצר בעיקר מהפער בין שיעור הגדילה העצום של חברות הזנק ותאגידים גדולים למול התפוקה של המוסדות האקדמיים בארץ לספק בוגרים במקצועות הטכנולוגיים הנדרשים. ההשפעה של המחסור בכוח אדם טכנולוגי על תעשיית ההייטק, המנוע של הכלכלה הישראלית, עצומה.
בראש ובראשונה המחסור גורם לעליית שכר לא ריאלית בכלל המקצועות הטכנולוגיים ומגדיל עקב כך את הוצאות השכר של מרבית החברות. בנוסף, עקב המחסור במהנדסים, חברות רבות גם מתמודדות עם עיכובים משמעותיים בפרויקטים אשר גורמים בסופו של דבר לפגיעה בהכנסות. על מנת לצמצם נזקים אלה, לא מעט חברות מסתייעות במיקור חוץ ממזרח אירופה, הודו וסין. מעבר לעובדה שהוצאות מיקור החוץ הגדולות מביאות לכך שכספי השקעות רבים יוצאים מגבולות המדינה, הדבר עלול להביא לסיכונים אסטרטגיים משמעותיים כמו זליגה של ידע טכנולוגי ואבדן התחרותיות של ההייטק הישראלי.
כוונת היזמה של השרה ביסודה חיובית, אולם נותנת מענה מוגבל ביותר לסיכונים ולבעיות אשר תוארו בפתח הדברים. מעבר לכך, במרבית המקרים של מיקור חוץ, מדובר במהנדסים בעלי יכולות טכניות מוגבלות וניסיון מועט, כך שלצורך איוש משרת מהנדס ברמה המתבקשת, נדרשים אפילו מספר "מהנדסי חוץ". אם כך מהו הפתרון אשר יספק מענה לבעיה זו?
כרקע לדיון בפתרונות האפשריים, יצוין כי תהליך ההכשרה במקצועות הליבה הטכנולוגיים (core technology), כגון מהנדסי פיתוח שבבים, אלגוריתמים, תכנה, בינה מלאכותית, וסייבר, ארוכה - אין כאן קיצורי דרך. אולם, המחסור כיום כולל לא רק מהנדסים בתחומי הליבה אלא גם שמכנים כ "תומכי לחימה", כגון אנשי QA (quality assurance), אימות, IT, מנהלי רשתות ותשתיות ועוד, אשר הכשרתם קצרה באופן משמעותי לעומת מקצועות הליבה. מכאן, לפני שפונים לפתרונות של מיקור חוץ וייבוא עובדים יהיה נכון אם נמצה באופן יסודי פתרונות אפשריים, כאן אצלנו בבית.
גיוס כוח אדם טכנולוגי ממכללות אקדמיות
המכללות האקדמיות במדינת ישראל מהוות מערך חשוב ומשמעותי ביותר להכשרת כוח אדם טכנולוגי. על פי דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספר מקבלי תואר ראשון ממוסדות אוניברסיטאיים בתחומים הטכנולוגיים די דומה למספר הבוגרים ממכללות אקדמיות. בזכות המערך הנרחב של המכללות ניתנת הזדמנות לפלח אוכלוסייה משמעותי לזכות בהכשרה אקדמית טכנולוגית. מעבר לכך, מרבית המכללות עברו שדרוג משמעותי והתאמה של תוכניות הלימודים והסגל האקדמי לצרכים המשתנים של תעשיית ההייטק.
למרות תרומתן המשמעותית של המכללות, עדיין קיים פער משמעותי בשטח. בעוד בוגרי אוניברסיטאות "נחטפים" על ידי חברות בזמני שיא, הגיוסים של בוגרי מכללות עדיין לא זוכים לכלל מיצוי בתעשיית ההייטק. על סמך דוח מבקר המדינה לשנת 2021, 75% מהמועסקים ללא ניסיון בתעשיית ההייטק הם בוגרי אוניברסיטאות, 22% בוגרי מכללות ו-3% הועסקו ישירות לאחר שירות צבאי. הסיבה לכך ברוב המקרים היא שחברות מציבות חסמי כניסה לבוגרים אלה בעיקר עקב חוסר היכרות עם תוכניות הלימודים במכללות ורמתן האקדמית.
בוגרי מכללות יכולים לתת מענה משמעותי לא רק בתחומי הליבה אלא גם במקצועות התמיכה הטכנולוגיים של חברות רבות. אין באמור חלילה לפגוע בתחרותיות לגיוס כוח אדם איכותי, אולם הצבת חסמי כניסה לבוגרי המכללות מחד וההעדפה לגיוס של כוח אדם ממיקור חוץ מאידך, לא רק שלא משרתת את האינטרס הלאומי, אלא גם לא עומדת בקנה אחד עם האינטרסים העסקיים של חברות ההייטק.
הכשרות מהירות וקורסי הסבה
לאור חומרת המצב, רצוי כי הממשלה תקים מערך הכשרה לאומי למקצועות טכנולוגיים אשר יתבסס על חברי סגל אקדמי ומהנדסים מנוסים מהתעשייה. בנוסף, על המדינה לעודד חברות על ידי מתן תמריצים לטובת הסבה והכשרה של מהנדסים מענפים שונים לתעשיית ההייטק.
עידוד ותמריצים לתלמידים
מעבר לפתרונות לטווח הקצר והבינוני, רבות דובר על עידוד ותמריצים של תלמידים ללימוד מקצועות ההייטק. צעדים ראשונים כבר נעשים על ידי משרד החינוך כחלק מתכנית החומש הלאומית לשלב מקצועות טכנולוגיים כבר מהגיל הצעיר. צעדים אלה הם בעלי חשיבות משמעתית ביותר, לא רק לטובת צמצום פערי המחסור בכוח אדם בראייה ארוכת טווח, אלא הם בעלי חשיבות לאומית לצמצום הפערים בחברה הישראלית.
על הממשלה וחברות ההייטק לפעול בדחיפות למיצוי כוח האדם הקיים כבר כיום בכלל המוסדות האקדמיים בישראל לטובת צמצום המחסור במהנדסים. בנוסף, חברות נדרשות להרחיב את מעגל הקשרים האקדמיים ולחזק את הקשרים עם מכללות לטובת הרחבת מקורות הגיוס של כוח אדם טכנולוגי. ראוי ואף רצוי כי הממשלה תעודד חברות ליוזמות אלה בטרם תעודד ייבוא של מהנדסים מחוץ לגבולות המדינה.
הכותב הוא ראש המעבדה לבינה מלאכותית בפקולטה להנדסה, המרכז האקדמי רופין