כורים אפגנים במכרה של אבני אִזמרגד ואמרלד (ברקת) בהרי עמק פנג’שיר מצפון לקאבול / צילום: Reuters, Ahmad Masood
מעבר למצב ההומניטרי הקשה שנוצר כעת באפגניסטן לאחר נפילתה לידי הטליבאן, חלק מהזרקורים הופנו לעושר הלא-מנוצל במשאבים מינרליים של המדינה - משאבים שאם אי פעם יפותחו, הם יוכלו לשפר מאוד את גורלה הכלכלי של המדינה.
לפי "מדד הפיתוח האנושי" (HDI) אפגניסטן היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם. היא ממוקמת במקום ה-100 בעולם מבחינת התמ"ג ובמקום ה-211 מבחינת תמ"ג לנפש. אבל ב-2010 קציני צבא אמריקאיים וגאולוגים גילו משהו שיכול לשנות במידה רבה את הכלכלה האפגנית: באדמות המדינה, כך התגלה, טמונים משאבים מינרליים בשווי של כטריליון דולר.
הגאולוגים גילו כי קיימים מצבורים של מתכות כמו ברזל, נחושת וזהב ברחבי המחוזות האפגניים. עוד התגלה כי האדמה מסתירה גם יסודות נדירים, וביניהם, אולי החשוב ביותר, מה שעשוי להיות המצבור הגדול ביותר בעולם של ליתיום - מרכיב חיוני ונדיר בסוללות נטענות וטכנולוגיות אחרות, החיוניות למלחמה במשבר האקלים.
אתגרי ביטחון, היעדר תשתיות וציוד ומקרים של בצורת קשה מנעו את הוצאת המינרלים בעלי הערך הרב ביותר בעבר. הסיכוי שזה ישתנה תחת שלטון הטליבאן הוא נמוך למדי אך יש מדינות כגון סין, פקיסטן והודו שכבר מראות עניין ועשויות לנסות לעבוד עם הטליבאן להוצאת המינרלים מהאדמה, על אף הכאוס הכללי והשלטון הלא-דמוקרטי שצפוי לקום במדינה.
תחזיות כלכליות עגומות
התחזיות הכלכליות לגבי המדינה עגומות למדי. נכון ל-2020, כ-90% מהאפגנים חיים מתחת לקו העוני שמגדירה הממשלה, שכר של 2 דולר ליום, על פי דו"ח של מחלקת המחקר של הקונגרס שפורסם ביוני. בדוח אחרון של הבנק העולמי ממרץ על המדינה נכתב כי הכלכלה המקומית "שברירית ומעוצבת על ידי התלות בסיוע".
"חוסר ביטחון, אי יציבות פוליטית, מוסדות חלשים, תשתיות לא מספקות, שחיתות רבה וסביבה קשה לעסקים עדיין מקשים על פיתוח הסקטור הפרטי ועל הגיוון בכלכלה", נכתב.
הביקוש למתכות כמו ליתיום וקובלט, כמו גם יסודות נדירים כמו ניאודימיום, מזנק במדינות המבקשות לעבור לכלי רכב חשמליים וטכנולוגיות נקיות אחרות על מנת לקצץ בפליטות הפחמן.
בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה נאמר במאי, שללא צמיחה משמעותית במאגרים העולמיים של ליתיום, נחושת, ניקל, קובלט ויסודות נדירים אחרים העולם לא יצליח לפתור את משבר האקלים.
ממשלת ארה"ב העריכה שמצבורי הליתיום באפגניסטן עשויים להיות גדולים כמו אלה בבוליביה, המדינה שיש בה המאגרים הגדולים ביותר המוכרים כיום.
המשאבים יופנו לאפיקים אחרים
רוב העושר המינרלי הזה של אפגניסטן נשאר טמון באדמה. בעוד שהייתה כרייה של זהב, נחושת וברזל, הוצאת הליתיום ומינרלים נדירים אחרים מצריכה הרבה יותר השקעה, ידע טכני וזמן. בסוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכים שעוברות כ-16 שנים בממוצע מרגע הגילוי של מצבור מינרלים ועד התחלת הכרייה בפועל.
נכון להיום, המינרלים באפגניסטן מייצרים רק מיליארד דולר בשנה. מוערך שבין 30% ל-40% נגנבים במקרי שחיתות, על ידי שכירי חרב והטליבאן, שפיקח על פרויקטים קטנים של כרייה.
אמנם ישנו סיכוי שהטליבאן ישתמש בכוחו החדש כשליט המדינה לפיתוח תחום הכרייה, אבל נראה שזה לא יקרה בהתחשב בכך שאת תשומת הלב הראשונית שלו, וזה כולל את המשאבים הכספיים, הוא יצטרך להקדיש למגוון רחב של עניינים הומניטריים וביטחוניים.
משיכת הון פרטי תהיה אפילו יותר קשה עכשיו, בייחוד כשחברות בינלאומיות רבות ומשקיעים מקפידים על סטנדרטים אפילו יותר גבוהים בתחום הסביבה, חברה ומשילות.