המרכז הבינתחומי / צילום: איל יצהר
החלטת המל"ג (המועצה הלאומית להשכלה גבוהה) לאשר את שינוי שמו של המרכז הבינתחומי לאוניברסיטת רייכמן התקבלה למרות התנגדות חברי הועדה לתכנון ותקצוב במל"ג, ולצד קבלת פנים חמה ברובה, זכתה גם לכמה ביקורות משונות.
אפתח בגילוי נאות: אני פרופסור לכלכלה באוניברסיטת רייכמן. ויתרתי לפני מספר שנים על משרת פרופסור מן המניין עם קביעות באוניברסיטה העברית, בין היתר בגלל שזיהיתי בבינתחומי את השאיפה למצוינות, ואת השחרור מתפיסת העולם הסוציאליסטית ההרסנית שמאפיינת במידה רבה את האוניברסיטאות הציבוריות בישראל, שטיפחו מסורת של התנגדות לתחרות.
האוניברסיטאות הוותיקות התנגדו להקמת חלק מהאוניברסיטאות החדשות לאחר קום המדינה ובהמשך קרטל האוניברסיטאות התנגד להקמת המכללות. כפי שאמר פרופ' אמנון רובינשטיין, שהוביל כשר חינוך את הקמת המכללות בישראל: "במשך 30 שנה היה פה קרטל של האוניברסיטאות שגרם נזק אדיר לחברה הישראלית, שאי אפשר לתאר אותו בכלל. קבוצה של פרופסורים קבעה את גורל החברה הישראלית והכלכלה כולה".
ועכשיו הפרופסורים באוניברסיטאות, לפחות חלקם, מותחים ביקורת על האישור שנתנה המל"ג לשנות את שמו של המרכז הבינתחומי לאוניברסיטה. ההחלטה התקבלה ברוב מוחץ של 18 בעד, שלושה נמנעים וללא מתנגדים, וכאמור, למרות התנגדות של רוב חברי הוועדה לתכנון ותקצוב במל"ג, רובם פרופסורים באוניברסיטאות.
חשוב לציין שההחלטה להכיר בבינתחומי כאוניברסיטה התקבלה לאחר בדיקה מדוקדקת של הרמה האקדמית של הבינתחומי על ידי וועדה שהמל"ג מינתה. הוועדה מסכמת את עבודתה בקביעה: "המרכז הבינתחומי מתאים להיות אוניברסיטה, תוך הבטחת רמה אקדמית מדעית מחקרית מעולה העומדת בסטנדרטים מספקים לאוניברסיטה. ועל כן אנו ממליצים למל"ג פה אחד וללא כל הסתייגות כי תוענק למרכז הבינתחומי בהרצליה הכרה כאוניברסיטה. הצטרפותו של המרכז הבינתחומי בהרצליה לשדרת אוניברסיטאות המחקר של ישראל תביא כבוד למדינה ולמערכת ההשכלה הגבוהה שלה".
אוניברסיטה במדעי החברה אינה המצאה חדשה
על ההחלטה להכיר בבינתחומי כאוניברסיטה מלין הפרופסור (אמריטוס) לכלכלה מהאוניברסיטה העברית יוסי זעירא מעל דפי עיתון זה. זעירא מסביר שאוניברסיטה היא מוסד להשכלה גבוהה שכולל את כל תחומי המחקר, ולכן הבינתחומי שתחומי ההוראה והמחקר בו לא כוללים את מדעי הטבע והרוח לא ראוי לשם אוניברסיטה. ואף מוסיף שאין פקולטה ראויה למדעי הרוח בישראל שלא לומדים בה יוונית עתיקה, לטינית, ארמית, אשורית, מצרית עתיקה.
להדגמת טענתו, זעירא מציין שמוסדות מהוללים להשכלה גבוהה בעולם אינם מתהדרים בתואר אוניברסיטה אם אינם ראויים לו על פי ההגדרה של מוסד הכולל את כל תחומי המחקר, ומציג שלושה מוסדות כאלה לדוגמא: המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס MIT, בית הספר לכלכלה בלונדון LSE, והטכניון בחיפה. אבל זעירא טועה. הצצה לאתר הטכניון (תחת סעיף "חזון") תגלה שהמוסד הטכנולוגי דווקא מגדיר את עצמו כ"אוניברסיטת מחקר מדעית-טכנולוגית". (וכך הוא גם מוגדר על ידי המל"ג). גם בית הספר לכלכלה של לונדון, בסתירה לטענתו של זעירא, מוגדר כאוניברסיטה במדעי החברה (Social science university). ויש עוד דוגמאות מהעולם: המוסד המהולל בפריז Science Po , מוגדר כאוניברסיטה למרות שאינו כולל את מדעי הטבע ואת רוב מדעי הרוח, וכך גם אוניברסיטת בוקוני שבמילאנו, אוניברסיטה פרטית מצטיינת שמתמקדת באותם התחומים שבהם מתמקדת אוניברסיטת רייכמן, ואפשר גם להוסיף לרשימה את המכון האוניברסיטאי האירופאי בפירנצה (EUI). בקיצור, אוניברסיטה במדעי החברה אינה המצאה חדשה גם אם לדעתו של פרופסור זעירא, השם אוניברסיטה אינו מתאים.
יתרה מזו, אם פרופ' זעירא היה בודק את ההיסטוריה של הקמת האוניברסיטאות בישראל, היה מגלה שהמוסדות שהוקמו לאחר קום המדינה נקראו על ידי מייסדיהם אוניברסיטה, ללא כל צורך באישור מהמל"ג, שרק הכירה בהן באופן רשמי כמוסדות להשכלה גבוהה. בדיקה פשוטה גם מראה שבתחילת דרכן אוניברסיטת בר אילן, כמו אוניברסיטת הנגב (לימים בן גוריון) ואוניברסיטת חיפה, לא כללו את היקף החוקרים, התלמידים ואת היקף תחומי המחקר כפי שקיימים באוניברסיטת רייכמן כיום, ואף נקראו אוניברסיטאות עוד לפני שהיה להן אישור להעניק תואר ד"ר, שוב בשונה מאוניברסיטת רייכמן, שכבר קיבלה אישור, לאחר בדיקות קפדניות של וועדות חיצוניות מטעם המל"ג, להעניק תוארי ד"ר בשלושה תחומים. כמובן שגם כשהאוניברסיטה העברית הוקמה, שנים רבות לפני קום המדינה, היא לא כללה את כל תחומי המחקר, ובכל זאת נקראה אוניברסיטה.
העיסוק בהגדרות - מהי אוניברסיטה - הוא מעט משעמם. אבל לזעירא יש גם האשמות חמורות כלפי אוניברסיטת רייכמן: "המבחר הדל של מדעים שבהם עוסק המרכז הבין-תחומי מעידים על האסטרטגיה בה הוא נוקט, של התמקדות ב-"מדעי הכסף", בהם יש ביקוש רב של תלמידים ועלות נמוכה להוראתם. לעומת זאת בורח המרכז מכל מדע, שעלות הוראתו גדולה והביקוש לו אולי אינו כה גדול". ועוד מוסיף זעירא וטוען שזו מדיניות של "רדיפת בצע אקדמית".
פרופסור זעירא אינו הראשון שמלין על ההתנהלות הכלכלית של אוניברסיטת רייכמן, שגובה שכר לימוד גבוה בהשוואה לשכר הלימוד המסובסד בכבדות על ידי משלם המיסים באוניברסיטאות הציבוריות, משלמת שכר תחרותי לחוקרים, ולא עוסקת בהוראה בתחומי ידע שאין להם ביקוש. אבל מהי אותה התנהלות כלכלית אם לא אחריות תקציבית?
"רדיפת בצע אקדמית"? הגדרה שמעידה הרבה יותר על המגדיר מאשר על אוניברסיטת רייכמן
הניתוק של הפרופסור לכלכלה מהמציאות הכלכלית ראוי להתפעלות. בשונה מהאוניברסיטה העברית שהתנהלה שנים בחוסר אחריות תקציבית, בידיעה שמשלם המיסים הישראלי יציל אותה ואת הפנסיות התקציביות הנדיבות של הפרופסורים שלה, אוניברסיטת רייכמן לא מתוקצבת על ידי ממשלת ישראל. תקציבה השוטף מבוסס בעיקר על שכר לימוד, ומקורות עצמאיים אחרים. כמובן שחוקרי אוניברסיטת רייכמן גם זוכים בתקציבי מחקר מקרנות תחרותיות, כולל מהקרן הישראלית למדעים, הממומנת על ידי ממשלת ישראל, אבל מדובר במרכיב כמעט זניח בתקציב האוניברסיטה. לצד התנהלות תקציבית אחראית וללא כל סיוע בכפייה ממשלם המיסים הישראלי, הבינתחומי גם מממן מלגות לסטודנטים שמגיעים מרקע כלכלי חלש ולמצטיינים בהיקף של כ-30 מיליון שקלים בשנה. זאת למרות ששכר הלימוד באוניברסיטת רייכמן נמוך בהשוואה בינלאומית למוסדות פרטיים, והוא נמוך מהעלות למשלם המיסים של סטודנט ממוצע באוניברסיטאות הציבוריות בישראל.
הרצון של אוניברסיטת רייכמן לשרוד, לגייס חוקרים מצטיינים, ולממן מלגות לסטודנטים, מחייב לכן התמקדות בתחומים שבהם העלות של המחקר וההוראה אינה גבוהה והביקוש ללימודים רב. ההתנהלות האחראית הזו, שתרומתה לחברה הישראלית רבה (למשל: פחות סטודנטים במוסדות המסובסדים וצמצם "בריחת מוחות" של חוקרים מצטיינים מישראל), מוגדרת אצל זעירא "רדיפת בצע אקדמית". הגדרה שמעידה הרבה יותר על המגדיר וחשיבתו הכלכלית מאשר על אוניברסיטת רייכמן.
אם אוניברסיטת רייכמן תעשה כעצת זעירא, ותרחיב את פעילותה לתחומים יקרים ודלי ביקוש, היא פשוט תיכנס לגירעונות עתק בדומה לחלק מהאוניברסיטאות הציבוריות - מבלי שתעמוד לה היכולת לחילוץ על חשבון משלם המיסים.
הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת רייכמן ובאוניברסיטת ווריק שבאנגליה