קל לשכוח איזה נס צרכני מהווה הסופרמרקט המודרני / צילום: תמר מצפי
אחד החששות שעולים לעתים בנוגע לפתיחת המשק הישראלי ליבוא של מוצרי חקלאות הוא שפתיחה שכזו לא באמת תועיל לצרכן הישראלי. ייתכן, כך הטענה, שהפתיחה ליבוא תאפשר לרשתות השיווק לרכוש עגבניות זולות מטורקיה, אולם היעדר לחץ תחרותי בתחום יאפשר להן לשמור לעצמן את כל החיסכון בעלויות, במקום להוריד את המחיר לצרכן. האם יש ממש בטענה הזו? סביר להניח שבטווח הארוך לא.
קודם כל, כלל לא ברור שרמת התחרותיות בין רשתות השיווק היא אכן נמוכה. יש מי שמביאים את ההבדל בין המחיר שמקבלים החקלאים על תוצרתם ובין המחיר שהלקוחות משלמים בקופה בסופרמרקט - הבדל שלעתים מכונה "פער התיווך" - כראיה לכך שרשתות השיווק מנצלות לרעה את מעמדן המונופוליסטי כדי לגבות מחירים מופרזים. זו דרך לא נכונה לבחון את רמת התחרותיות בשוק המזון.
כל-כך התרגלנו אליו, שקל לשכוח איזה נס צרכני מהווה הסופרמרקט המודרני. הסופרמרקט, וכלל שרשרת הגופים שבין החקלאי לצרכן הסופי, לא עוסקים רק ב"תיווך" בין החקלאים לצרכנים. הם יוצרים ערך: הם מובילים את התוצרת מאינספור מקורות שונים לחלל אחד נוח, נקי, נגיש - וכמובן ממוזג בקיץ ומחומם בחורף. הם מסדרים את התוצרת על מדפים, דואגים לכך שיהיה מלאי נאות של המוצרים המבוקשים, מנהלים מעקב טריות ונדרשים להיפטר מסחורה שפג תוקפה, מסירים מהמדפים מוצרים שהתגלו בהם בעיות וכו'.
לכל הצעדים הללו יש עלות, וההבדלים בין המחיר שמקבלים החקלאים ובין המחיר שהלקוחות משלמים בסופרמרקט הוא הדרך שבה העלות הזו מכוסה. לעומת הטענות שמתמקדות ב"פער התיווך", מחקרים מתוחכמים יותר, שעושים למשל שימוש ברמת הרווחיות של רשתות השיווק, בדרך-כלל מוצאים רמת תחרותיות סבירה, לפחות בהשוואה בינלאומית. לדעתי, השורה התחתונה בנוגע לרמת התחרותיות איננה ברורה לחלוטין, ונראה כי יידרש מחקר נוסף בנושא כדי לגבש מסקנות ברורות יותר.
הצרכנים מרוויחים
אלא שאפילו אילו רמת התחרותיות בקרב שרשרת הייצור שבין החקלאי לצרכן הסופי הייתה נמוכה, ואפילו אם הלחץ התחרותי להורדת מחירים הוא חלש, לא ניתן להסיק מכך שפתיחה ליבוא לא תיטיב - בטווח הארוך - עם הצרכנים.
הסיבה העיקרית לכך היא שלעתים אין צורך בתחרות שתכריח מונופולים להוריד מחירים. לעתים, למשל במקרה של פתיחה ליבוא, יש סיבות טובות לצפות לכך שאפילו מונופולים מוחלטים, שלא ניצבים בפני שום תחרות, ירצו להוריד מחירים. הסיבה לכך היא שמטרתם של גופים עסקיים, גם מונופולים, איננה להתעמר בלקוחות ככל האפשר. מטרתם גם אינה לגבות את המחיר הגבוה ביותר שמישהו מוכן לשלם.
מטרתם היא למקסם את הרווחים שלהם ככל האפשר. כאשר מונופול ניצב בפני עלויות נמוכות יותר, הוא שוקל את החיסרון שבהורדת מחירים - הרווח שלו על כל יחידה יהיה קטן יותר; מול היתרון בהורדת מחירים - הוא יוכל למכור יותר יחידות.
ככלל, מודלים כלכליים סטנדרטיים וגם מחקר אמפירי מראים כי ירידה בעלויות משמעה שהמחיר האופטימלי עבור המונופול, זה שימקסם עבורו את הרווחים, יהיה נמוך יותר מאשר המחיר לפני ירידת העלויות. המונופול לא ייאלץ להוריד מחירים, הוא ירצה להוריד אותם, או לפחות כך ניתן לצפות שיהיה בטווח הארוך. מכיוון שפתיחה ליבוא היא בדרך-כלל מהלך שאמור להישאר בתוקף שנים רבות, לשיקולי הטווח הארוך יש חשיבות רבה.
הטווח הקצר פחות ברור
בטווח הקצר - והטווח הקצר יכול להימשך כמה שנים במקרה הזו - הסיפור הרבה פחות ברור. הכלכלן ד"ר אלון אייזנברג מהאוניברסיטה העברית פרסם לאחרונה סקירת ספרות על התופעה המכונה "טילים ונוצות": המחירים לצרכן עולים במהירות - כמו טילים - כאשר העלויות גדלות, אך יורדים לאט מאוד - כמו נוצות - כאשר העלויות יורדות.
ההסברים לתופעה הזו הם מגוונים, ולא בטוח שאנחנו מבינים אותה עד הסוף, אך ניתן לשער שגם אם המשק הישראלי ייפתח ליבוא חופשי יותר של מוצרים חקלאיים, ייקח זמן עד שהמחירים לצרכן ישקפו את הירידה בעלויות. עם זאת, בטווח הארוך יש את כל הסיבות לצפות לכך שפתיחה ליבוא כן תוביל למחירים נמוכים יותר עבור הצרכן הישראלי. גם נוצות נופלות בסופו של דבר לקרקע. זה בוודאי נכון אם רמת התחרות בקרב רשתות השיווק היא גבוהה. אבל אפילו אם רמת התחרות נמוכה, הטענה כי רשתות השיווק ישמרו את כל החיסכון בעלויות לעצמן, ולא יורידו את המחירים לצרכן - אינה משכנעת.
הכותב הוא כלכלן המתמחה בהגבלים עסקיים בחברת הייעוץ Charles River Associates International