ד''ר ענבל בקר־רשף / צילום: NASA Harvest
בעיצומו של גל הקורונה, פנתה ממשלת טוגו לנאס"א הארווסט (NASA Harvest), התוכנית לביטחון במזון וחקלאות שהקימה סוכנות החלל האמריקאית. טוגו רצתה לסייע מיידית למשקים החקלאיים הקטנים בתחומה, שמגבלות התנועה עקב המגיפה פגעו בהם קשות, ולהעביר להם בדחיפות הלוואות "אוויר" - כלומר היישר לארנק (הדיגיטלי), כדי שיוכלו לשרוד את המשבר.
כדי לעשות זאת, הרשויות בטוגו היו צריכות לאתר את מיקומם של אותם משקים חקלאיים זעירים. זו לא היתה משימה קלה: לא היה מידע מסודר, שכן רבים מבעלי המשקים הללו בכלל לא היו רשומים רשמית כחקלאים, כיוון שלרבים מהם יש משרה עיקרית נוספת כגון הוראה או פקידות. וכאילו כדי להקשות עוד יותר על המשימה, כדי שהתוכנית תהיה אפקטיבית היה צריך תוך עשרה ימים בלבד למפות את כל החלקות החקלאיות במדינה - גם הקטנות ביותר - ברזולוציה של לא יותר מ-עשרה מטר. אך בנאס"א עמדו במשימה, והפיקו את המפה היעודית הזו על סמך המידע הלווייני שהוא בסיס פעילותה, והמידע החיוני הגיע לממשלת טוגו בזריזות ובזמן.
ד"ר ענבל בקר־רשף, מנהלת נאס"א הארווסט, היתה מרוצה. לא רק בשל הרצון האמיתי לסייע לאותם חקלאים בטוגו, אלא גם כי זה היה מבחן לתוכנית החדשה שהארגון השיק תוך כדי מגפת הקורונה (RAAPS-Rapid Agricultural Assessment for Policy Support - בתרגום חופשי, "הערכת חקלאית מהירת לצרכי גיבוש מדיניות תמיכה"). זהו פרוייקט המיועד לספק במהירות ניתוח נתונים חקלאיים, שעל בסיסם יוכלו מדינות, גופים כלכליים וארגונים הומניטריים, להחליט על צעדים מהירים סביב מצבי אי ודאות באזורים שונים בעולם, כגון בצורת, סופות וחיזוי יבול חקלאי.
בעידן שבו המציאות השתבשה, לא קל לחזות את גורל היבולים, שרשראות האספקה שלהם, ומה שחשוב לא פחות - גם לא את מחירי המזון. "בתקופת מגפת הקורונה העולמית", היא אומרת בראיון בלעדי ל-G, "נוצר עוד יותר עניין במידע לוויני ועלתה המודעות סביב כמה חשוב להמשיך לפתח אינפורמציה ברמה עולמית, אודות היבול החקלאי, שהוא המזון שלנו".
נאס"א הבינה כבר לפני 50 שנה שבצורת או סופה קשה עלולות להיות בעלות השפעה הרסנית ולייצר חוסר יציבות פוליטית. כאשר סוכנות החלל החלה לאסוף מידע חקלאי באמת הלוויינים שלה, היו לנגד עיניה גם מניעים הומניטריים ורצון לסייע לקיימות כדור הארץ, אולם המטרה העיקרית היתה לייצר כלי להתמודדות בשוק סחורות תנודתי: שוק הסחורות נסחרים בעיקר חומרי גלם, ביניהם סחורות חקלאיות כגון דגנים, קפה, קקאו, פירות וסוכר. הוא פועל בכמה עשרות בורסות בעולם וכולל גם חוזים עתידיים. מחירי הסחורות נקבעים על פי ההיצע, ובתקופות של חוסר ודאות כגון בצורות או מזג אוויר קיצוני המחירים סובלים מתנודות חדות. צירוף המלים הכה מאיים ושגור עכשיו, ביטחון המזון, לא עלה אז על השפתיים. אבל עכשיו, גם נאס"א נמצאת במגרש הזה.
ביטחון תזונתי, או ליתר דיוק היעדרו, הוא בעיה כל כך בוערת שגם נאס"א מצאה לנכון לרתום את עצמה ואת הלווינים הרבים שסובבים את כדור הארץ, כדי לטפל בו?
"ביטחון מזון הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר שאנחנו ניצבים בפניהם במאה הנוכחית. על פי הערכות, עד 2050 אנחנו צריכים פחות או יותר להכפיל את כמות המזון כדי לקיים את עצמנו, וזאת כאשר אין עוד הרבה מאוד אדמה פנויה כדי לעבד. כך שצריך גם לשמור על האדמה שיש, וגם להפיק ממנה יותר יבול.
"החקלאות היא אחת המחוללות הגדולות של השינוי האקלימי. כ-17% מפליטת גזי החממה נובעים ישירות מחקלאות ועוד 7-14% קשורים לשינויי שימוש בקרקעות. אבל החקלאות גם מושפעת ביותר משינויי האקלים כפי שהם מתבטאים בתדירות עולה של מצבי מזג אויר קיצוניים".
ואם נדבר על ההווה, מה מצב הרעב בעולם היום?
"בתוכנית הפיתוח העולמי של האו"ם (SDGs) משנת 2015, המטרה המוצהרת השנייה היא 'אפס רעב בעולם'. אבל לאחר תקופה שבה ראינו ששיעורי הרעב ותת התזונה יורדים, הם התחילו לטפס מחדש, עוד טרם הקורונה, כתוצאה משינויי מזג אוויר קיצוניים ומעימותים רבים ומתמשכים באזורים שונים. בתקופת הקורונה נתוני הרעב בעולם עלו משמעותית, וההערכות העכשויות הן בין 110 ל-150 מיליון אנשים נוספים שהידרדרו בתקופת המגפה לרעב.
"לצד זאת, גם מחירי המזון בעולם עלו בחדות בשנה האחרונה, כתוצאה ממגוון גורמים, בנפרד מהשפעות מגפת הקורונה. למשל, במערב ארצות הברית יש בצורת ממושכת שלא היתה כדוגמתה ומקווים שלא תסתיים בפגיעה משמעותית בכמויות היבול של גרעיני המזון העיקריים".
קוסמופוליטיות כדרך חיים
עבור ד"ר בקר־רשף, קוסמופוליטיות היא דבר טבעי, ואין לה שום בעיה לקפוץ ממקום המגורים הנוכחי בצרפת, לבית הורי בעלה, פרופ' לפיסיקה, באיטליה, ומשם למרילנד, שם שוכן מטה נאס"א הארווסט, ומשם לסיור בשדות בחלק כלשהו של העולם. היא פשוט גדלה כך.
בקר־רשף נולדה בירושלים, להורים אקדמאים ישראלים־אמריקאים והתגוררה בתקופות שונות בחייה בשלוש יבשות שונות עם מעברים תדירים. לימים המשפחה עברה למספר שנים לקניה, בשליחות המדינה והיו מעורבים בהקמת בית חולים לעיניים בנאקורו.
התקופה בקניה, על אף שנמשכה שנים ספורות, היתה "מאוד משמעותית עבורי, ולימים היה לי ברור שאני רוצה לעבוד במשהו שיהיה בעל תרומה משמעותית. בית הספר הבינלאומי בניירובי פתח בפני אופקים לכיוונים שלא הכרתי".
בגיל 14 עברה בקר־רשף שוב לארצות הברית. "תרבותית זה היה מעבר קשה", היא אומרת, "הרבה יותר קשה מאשר המעבר מהארץ לקניה. בקניה למדתי בבית ספר שכל תלמידיו היו ממקומות שונים בעולם. בארצות הברית הרגשתי בהתחלה הזרה היחידה ולא מצאתי את עצמי", היא מודה.
היא סיימה את בית הספר התיכון מוקדם והתחילה ללמוד באוניברסיטת מרילנד. "לא יכולתי לבחור, אז עשיתי שני תארים, אחד במדעי הסביבה, תוך התמקדות במדעי הקרקע, ואחד בגיאוגרפיה, וגם למדתי אמנות". בתום הלימודים היתה לה הזדמנות לעבוד בפרוייקט שימור קרקעות של תוכנית המזון העולמית של האו"ם בזימבאבווה. "זו היתה תחושה של לעבוד במשהו בעל משמעות. דרך העבודה הזאת גם הבנתי את המשמעות של המידע הלוויני, והיכולת לעבוד ברמה מאוד מקומית מצד אחד, ומצד שני לשדרג את זה למשהו בעל השפעה יותר נרחבת על חייהם של אנשים".
תוך כדי הפרויקט הזה סיימה את התואר השני שלה, ועוד השתעשעה בהתלבטות בין האמנות - ציור בשמן - לבין המדע. אבל מהר מאוד הכריעה שאת האמנות תשמור לעצמה כתחביב. מה גם שבאותה עת צצה הזדמנות לעבוד עם נאס"א ועם משרד החקלאות האמריקאי על הפרויקט שיהפוך לדוקטורט שלה. "די מהתחלה היה ברור לי", היא אומרת, "שמה שחשוב בעיני הוא לא לייצר כמה שיותר מאמרים בשם היוקרה האקדמית, אלא לעשות משהו שתהיה לו משמעות, למשל לחוואי באוקראינה שרוצה כלי לחזות כמה חיטה תהיה לו בעונה הבאה בשדה, ולהיערך בהתאם".
הדוקטורט של בקר־רשף, במסגרת החוג למדעי הגיאוגרפיה באוניברסיטת מרילנד, התמקד בבנית מודל לחיזוי יבול החיטה, שבמסגרתו עבדה עם מומחה ממשרד החקלאות האמריקאי, שהיה אחראי על ייצור התחזיות לברית המועצות לשעבר. היא נסעה איתו לאורכה ולרוחבה של אוקראינה ובשיחות עם החוואים. "זה היה מדהים לראות שהם עקבו אחר התחזיות שלו, ואפילו שאלו אותו, איך זה ש'פספסת' בתחזית הזאת וזאת? המגע עם השטח, השיחות, גם נותנים רעיונות איך לפתח מודלים מהסוג הזה".
למה משרד החקלאות האמריקאי ונאס"א מתעניינים ועוקבים אחר יבולי החיטה בעולם?
"נאס"א שיתפה פעולה עם משרד החקלאות האמריקני מאז תחילת שנות ה-70, כך שיש היסטוריה ארוכה של שימוש בלווינים לנטר חקלאות. הסיבה שהם לא הסתפקו רק בגבולות ארצות הברית היא, שמוצרי המזון מהווים במידה רבה רשת גלובלית. אם יש בצורת באחת המדינות שהן הספקיות המרכזיות של תוצרת חקלאית, כגון רוסיה, זה עלול להשפיע על המחירים בשוק הסחורות העולמי, למשל להעלות בצורה חדה את מחירי החיטה בעולם".
כלומר יש לזה משמעות של היערכות גם ברמת המדיניות?
"כן. ומשרד החקלאות האמריקאי אחראי לספק כל חודש הערכה גלובלית של התוצרת החקלאית העיקרית (food commodity crops), וההערכה הזאת משפיעה על המחירים בשוקי הסחורות הבינלאומיים. לכן משרד החקלאות הוא שותף קרוב של נאס"א כבר שנים".
בקר־רשף המשיכה במסעותיה עם אותו מומחה לאוקראינה ולרוסיה, ולאחר מכן - עם אנליסט אחר - לאוסטרליה ולחלקים אחרים של העולם, תוך שהיא מרחיבה את מודל החיזוי שלה. "ואז ראיתי כמה אני נהנית לעשות את זה. היה לי המון מזל, האנשים שעבדתי איתם אז במשרד החקלאות, וגם המנחה שלי לדוקטורט, נתנו לי המון עצמאות ונתנו לי להתפתח".
באותה תקופה גם הכירה את בן זוגה ועם השנים נולדו להם שלושה ילדים, שדוברים כיום ארבע שפות.
קהילת ההתראה המוקדמת
הצורך בניטור מצב היבולים וחיזוי החל בשנות ה-70 המוקדמות בארצות הברית, בעקבות בצורת ברוסיה שארצות הברית לא היתה מודעת אליה, ויצרה מחסור וביקושים גבוהים לחיטה. "כיוון שלא ידעו ולא חזו את הבצורת, ארצות הברית מכרה לפני כן חיטה במחירים מסובסדים, וכאשר נוצר המחסור, היא נאלצה לקנות חיטה בשווקים הבינלאומים במחירים הרבה יותר גבוהים", אומרת בקר־רשף.
לצורך כך חברה בקר־רשף למדענים אחרים ופתחו בצוותא כלי ניטור, שנקרא GEOGLAM Crop Monitor, המאגד הערכות ותחזיות יבול חקלאי של 40 ארגונים מרחבי העולם. בקר־רשף היא מדענית התוכנית וחלק מההנהלה שלה, והכלי שמפותח בה יכול לשמש הן את המדינות המייצאות כדי לתכנן את צעדיהן, והן לצורך התראה מוקדמת על מחסור עתידי ביבולים ובמזון עבור המדינות הפגיעות יותר.
"זה הדגיש את הצורך לנטר ולחקור את מצב היבולים ברחבי העולם. מספר יוזמות במהלך השנים פיתחו את היכולות הללו. כיום כלי הניטור והמיחשוב החדשניים מאפשרים יכולת הבחנה של חלקים מהשדה הבודד, ברמה יום יומית, וקל הרבה יותר לעבד את המידע בעזרת כלים של אינטליגנציה מלאכותית. היום יש יכולות שלא היו לנו אפילו לפני חמש־שש שנים".
הניטור אחר מצאי חקלאי חשוב משום שמחסור במזון ומחירים גבוהים, יכול לחולל שיבושים חברתיים ופוליטיים קשים. המשבר הגדול במחירי המזון ב-2007-8 גרר מהומות מזון, מה שתרם רבות להתפרצות האביב הערבי ב-2010. שנה לאחר מכן, ב-2011, שוב היה משבר מחירי מזון שהדגיש את חשיבות המעקב אחר החקלאות אצל קובעי מדיניות. "היתה הבנה", אומרת בקר־רשף, "שיש צורך במידע שיהיה גלובלי ושקוף, כדי שכל הצרכנים יוכלו לבטוח במידע הזה".
בקר־רשף כבר עבדה באותן שנים בפרויקט משותף לנאס"א ולמשרד החקלאות האמריקאי, שבמסגרתו הטמיעה מידע מנאס"א לתוך המערכות של המשרד, כדי לייצר מערכת מהירה, נגישה ופתוחה לניתוח יבולים. "כאשר התחלנו לפתח את המערכת הזאת, ב-2004, ראינו שיש הרבה מאוד משרדי חקלאות וארגונים בינלאומיים שמנסים לעשות אותו דבר, ואז התחלנו לבנות קהילה בינלאומית סביב הנושא הזה".
במהלך השנים הקהילה ופעילותה התבססו, וב-2011, כאשר התכנס פורום 20G (של המדינות החזקות בעולם כלכלית), עלתה הדאגה סביב תנודתיות מחירי המזון בחקלאות והוחלט לפעול בנושא.
"התחלנו לעבוד בצמידות עם גורמים רבים שעוסקים ביבולים, כדי להבין איך אנחנו מתרגמים את המידע שמגיע מהלווין, למידע בר-יישום ושימושי עבור קביעת מדיניות. זה היה תהליך ארוך, לקח לנו שנתיים־שלוש להגיע למוצר המידע הנכון, שמספק הערכת גידולים חודשית ועדכנית שכלכלנים וקובעי מדיניות יוכלו להבין מהר ולהשתמש בו".
תוך כדי העבודה הזאת, עלתה אצל אנשי GeoGlam השאלה, האם יוכלו להשתמש באותם כלים גם עבור המדינות הפגיעות והרגישות, אלה הסובלות כבר עכשיו ממשברי מזון וחקלאות - באפריקה, מרכז אמריקה, מרכז אסיה ומקומות נוספים. כדי לייצר מידע עדכני עבור "קהילת ההתראה המוקדמת". התוצאה של יוזמה זו הובילה ליישום רחב יותר עבור ארצות בהגדרת "קהילת ההתראה המוקדמת". כלים אלו מאפשרים כיום תגובה מהירה ומתואמת בין גורמים שונים בעולם כדי למתן טרגדיות על ידי ארגון של משלוחי מזון או התראות מוקדמות לממשלות הנוגעות בדבר.
דרושה: פעולה חריפה וממוקדת
ובחזרה לנאס"א הארווסט: בעוד בקר־רשף עסוקה בהקמת קהילת ההתראה המוקדמת ופרויקט GeoGlam, הגיעה נאס"א למסקנה שעל אף שיש לה תוכניות שונות ב"מחלקת כדור הארץ" שלה, נדרשת היום פעולה חריפה וממוקדת יותר להבטחת ביטחון במזון וחקלאות. זה קרה ב-2017, ואך טבעי היה שבקר־רשף תנהל את התוכנית.
כך הוקמה זרוע החקלאות של נאס"א, שמטרתה לעודד את השימוש במידע המגיע מלוויינים, גם דרך ניתוח חד יותר אבל גם דרך הוספת מידע נוסף המגיע מהקרקע, כגון חיישנים בשדות. הכוונה היא לייצר כלי מושכל להחלטות נכונות ומהירות בחקלאות, בין אם מדובר בהחלטות הומינטריות ובין אם מדובר בסטטיסטיקות לאומיות שונות, ולהגביר את השימוש בנתונים מלוויינים של גורמים שונים, גם פרטיים, העוסקים בחקלאות. מידע מלווינים כולל נתונים עשירים הרבה מעבר לנראה בעין, כגון לחות הקרקע, טמפרטורה ועדויות שונות לבריאות הצומח. למעשה, אם מדברים במונחים של עזרה לכדור הארץ, הרי שאמצעות המידע הזה ניתן לפתח "חקלאות מדייקת", שתצליח לפעול עם פחות בזבוז במים, פחות זיהום מי תהום בדשנים ופחות חומרי הדברה, וגם להגיע ליבולים גדולים יותר.
נאס"א הארווסט, בניגוד לרוב המוחלט של התוכניות של נאס"א, אינה מנוהלת מתוך המטה בוושינגטון, אלא דרך אוניברסיטת מרילנד, נמל הבית של בקר־רשף. "אנחנו מעין ניסוי, והיו לכך כמה סיבות", אומרת בקר־רשף. "האחת היא רצון שנאס"א הארווסט יהיה יותר חדשני, פחות כפוף לביורוקרטיה של גוף ממשלתי ולכן יותר גמיש.
"הסיבה השנייה היא, שנוכל לחבור יותר בקלות למגזר הפרטי, למשרדי חקלאות ברחבי העולם, לארגונים של האו"ם. יש לנו כ-50 ארגונים שותפים שהם חלק מנאס"א הארווסט. חלקם מהאקדמיה, אבל יש גם לא מעט שותפים מהמגזר הפרטי וממשלות".
אחת השותפות היא הסטארט אפ הישראלי "קרופקס", כפי שנחשף ב-G בחודש יוני, חברת חקלאות מדייקת שחברה לנאס"א הארווסט לניסוי שיראה אם אפשר להגיע, באמצעות שילוב הכלים שלהם עם המידע הלוויני, למידע מדויק על כמות המים בקרקע בשטחים גדולים (וכך, אולי בעתיד, להגיע לניהול השקייה מלוויין). שותפה אחרת, גדולה הרבה יותר, היא חברת הביטוח השוויצרית Swiss Re המתמחה בין השאר בסיכונים כגון אסונות טבע ושינויי אקלים.
למה אתם מתעסקים בביטוח?
"משתי סיבות. האחת, להגיע למצב שאחרי אסונות טבע אפשר יהיה להעריך במהירות את הנזק, מבלי לשלוח שמאים לכל שדה ושדה, ובכך לקצר את הזמן לתשלום הפיצוי על הנזק. בנוסף לכך, אנחנו מאמינים שאחת הדרכים לשפר את העמידות של חקלאים ויכולתם לשרוד, היא אבטחת כלים פיננסיים, כמו ביטוח. כדי לגרום לכך שהחקלאים יוכלו להרשות זאת לעצמם, צריך להפוך את הביטוח לזול יותר ובר השגה, ואת זה ניתן להשיג באמצעות דיוק בהערכה של הסיכונים, כמו תחזית מדויקת של יבולים".
התקציב של נאס"א הארווסט צנוע יחסית כרגע, 15 מיליון דולר על פני חמש שנים, לצד מימון מגורמים שונים, משרד החקלאות האמריקאי ו-USAID (הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, העוסקת בסיוע חוץ למדינות שונות בעולם), המייצרים ביחד בערך 20 מיליון דולר. "אבל התוכנית הוגדרה לחמש שנים, כמעין ניסוי, ואנחנו עכשיו בין השנה הרביעית לחמישית. נאס"א מכירה בהצלחה של התוכנית ורוצה להמשיך בה. כרגע נאס"א בוחנת איך השלב הבא של נאס"א הארווסט ייראה".