ציור קיר בנושא ההתחממות הגלובלית / צילום: Unsplash, liza-pooor
1. התסריט האופטימי: הקורונה תדעך בעוד כמה שנים
הסיכוי שיתממש: בינוני-גבוה
בתרחיש האופטימי הקורונה אמנם תהיה איתנו עוד כמה שנים, אבל היא תלך ותדעך. ככל שזה יקרה, כך נוכל לחזור לנהל את חיינו בצורה כמה שיותר שגרתית ומוכרת מימי קדם-קורונה. שלושה גורמים צריכים להשתלב יחד כדי ליצור את התרחיש האופטימי: הטבע, שייצר פחות וריאנטים, החיסונים - שיהיו יעילים, והאוכלוסיה - שתסכים להתחסן.
הווריאנטים לא יהיו אלימים: כרגע אנחנו מכירים מצב שבו חצי שנה אחרי שתי מנות החיסון הראשונות שלקחנו, הופיע וריאנט חדש, מדבק יותר, שפגש כנראה חיסון שדעך בגלל הזמן שעבר, וגם פחות יעיל נגד אותו וריאנט. זה לא אומר בהכרח שבכל חצי שנה יופיע וריאנט חדש שהוא מדבק יותר או עוקף חיסון יותר. זה יכול לקרות לעיתים יותר רחוקות, אבל זה יכול גם לקרות לעיתים יותר קרובות. אנו יודעים ממגפות קודמות שברוב המחלות יש גבול למספר הווריאנטים שיכולים להיווצר כך שיהיו כל הזמן יותר מוצלחים (מנקודת המבט של הנגיף, כמובן) מהווריאנטים הקודמים.
טמון גם היגיון מדעי בכך שנגיפים נעשים מדבקים יותר עם הזמן אך אלימים פחות, כי באופן הזה הם מצליחים להתפשט בצורה מיטבית. כך שתיאורטית יכול להיות שבשלב כלשהו יגיע וריאנט מאוד מדבק אבל פחות אלים, שישטוף את העולם וישמש בעצמו כמעין חיסון חי מוחלש.
בינתיים כל הווריאנטים שראינו היו גם יותר אלימים כשהפכו יותר מדבקים, כי כמו שהם מדבקים יותר בני אדם, כך קל להם יותר לדבק תאים רבים בגוף. אבל לכך נגיע בתסריט אחר. אנחנו עדיין בתרחיש האופטימי, אמרנו.
החיסונים יהיו מהירים ומקומיים: וריאנטים אלימים או עוקפי חיסון מתפתחים באקראי, אבל ככל שיש יותר נדבקים, כך יש יותר וריאנטים. לכן הקורונה תדעך ככל שרבים בעולם יהיו מחוסנים בו זמנית בחיסון אפקטיבי נגד הזנים המסתובבים באותו הזמן. לכן הכלי החשוב במלחמה בקורונה הוא מערך גלובלי של חיסונים - בדומה לזה הקיים לגבי השפעת העונתית. באופן אידיאלי, המערך הזה יתן מענה מהיר לכל וריאנט שיצוץ. אם העולם יידע לייצר חיסונים מותאמים כאלה בתוך כמה חודשים מגילוי הווריאנט לראשונה, ותהיה גם היענות גבוהה בציבור לחיסון, אז התוצאה צפויה להיות שקצב התפתחות הווריאנטים יואט והמגפה תדעך.
כרגע אמנם אין מספיק חיסונים לכל העולם, וקשה לייצר את החיסונים בכמות מספקת כאשר מעת לעת צץ וריאנט שבגללו צריך לחסן את כולם שוב מהתחלה. אבל עם הזמן יפוג הפטנט על הטכנולוגיות הבסיסיות של החיסונים, ואז המדינות השונות ידעו לייצר בעצמן חיסונים גנריים, באמצעות מפעלים מקומיים. במקרה כזה, תהיה לנו יכולת "להנחית מכה" על כל וריאנט חדש, אולי אפילו לפני שהוא מתחיל להתפשט מחוץ לאותה המדינה.
המדינות יטפלו ביעילות בגבולות: ככל שמדינות יפעילו מנגנוני ביקורת גבולות יותר קפדניים שיכללו בדיקות, בידודים ואפילו חובת שטיפת ידיים בשדות תעופה, כך הווריאנטים יתקשו יותר לעבור בין מדינות וניתן יהיה להכיל כל וריאנט חדש במקום מסויים, עד הטיפול המהיר בו. בנסיבות האלה - הקורונה תתקשה מאוד להרים ראש.
תיווצר חיסוניות עדר עולמית: הניסיון מראה כי מהלך מתוזמר כלל עולמי שכזה, של מתן חיסון בכל מקום שבו הוא הכי דרוש ובמהירות, לא בוצע לגבי מגפות קודמות. במדינות עניות החיסונים פחות נגישים, וישנם גם כיסי אי-התחסנות מרצון, שבהם המחלה יכולה להמשיך לרחוש ומדי פעם להתפרץ. אולם, כל עוד ההתפרצות היא בווריאנט שהחיסונים מגינים בפניו, הוא לא יוכל לתפוס אחיזה משמעותית באזורים עם התחסנות גבוהה, ואז כל האוכלוסיה תהיה מוגנת - גם מי שעוצמת החיסון אצלו פחתה מעט. לזה אנחנו קוראים "חיסוניות עדר בזכות חיסונים".
חקירות אפידמיולוגיות יהיו יעילות ומהירות: אפשר לחשוב בהקשר הזה על מחלות ילדות אחרות. הן עדיין קיימות בעולם, כפי שציין גם פרופ' איתמר גרוטו בכתבה שערכנו לאחרונה בעניין חיסוניות העדר. אבעבועות רוח, חצבת ופוליו אינן מטרידות אותנו, לא כי הן לא קיימות בעולם, אלא כי רובנו מתחסנים בילדות, לפני שיש לנו סיכון בכלל לפגוש אותן. הן יכולות לצוץ לפתע, אם רמות ההתחסנות יירדו, ואז גם מחוסנים ותיקים עלולים להיפגע פה ושם, אבל בינתיים הן בשליטה. אחד הכלים לשליטה בחצבת, למשל, הוא החקירות האפידמיולוגיות. כל עוד המחלה לא יכולה להתפשט במהירות, בגלל שיעורי ההתחסנות הגבוהים, הרי שחקירה כזו היא כלי אפקטיבי מאוד לשלוט בה.
2. תסריט הביניים: חיים בין גלים לבידודים
הסיכוי שיתממש: גבוה
לפי תרחיש הביניים, חיינו בשנים הקרובות יתנהלו בדומה לזה שבו התנהלו מאז פרוץ הקורונה: בין גלים ומגבלות ואולי אפילו בין סגרים מפעם לפעם. באילו נסיבות זה יקרה? אם יתפתחו לעיתים קרובות וריאנטים עוקפי חיסון. או, אם יסתבר שהחיסונים (של כל החברות, בכל הטכנולוגיות) דועכים במהירות, וגם מנות חוזרות לא "מקבעות" את האפקט. אם נצרף לכך שיעורי התחסנות נמוכים ובקרה רופפת בגבולות, הרי שמעת לעת יופיע שוב וריאנט שיתפשט במהירות ויסיג לאחור את כל ההישגים הקודמים שלנו, והמצב כנראה ישאר ככה עד הופעת חיסון חדש. בטווח הזמן בין הגעת הווריאנט התוקפני לבין חידוש החיסון, יהיה גל, המאופיין בתחלואה ואפילו תמותה.
בין הגלים תתקיים השגרה החדשה: במקרה כזה חיינו יתנהלו בין גל לגל, כאשר בכל עליה של גל נצטרך לנקוט צעדים סבירים כדי להגביל את עלייתו, ובכל דעיכה נוכל לחיות כרגיל. אך יש לקוות כי נלמד מן הניסיון, ונוכל לדעת אילו מגבלות אפקטיבי להטיל כבר בתחילת הגל, וכך לווסת את השפעתו. בתרחיש כזה, חיינו החדשים "בין גלים" יתנהלו באופן מסודר יותר, ובוודאי שמוכר יותר. מסכות יהיו עניין שבשגרה, ומגבלות יוקשחו ויוקלו בהתאם לצורך. תרחיש מדכא, לא נכחיש, אך אם המגבלות יהיו אפקטיביות יותר, ייתכן שניתן יהיה להימנע מסגרים או שהם יהיו קצרים מאוד, ונתמודד איתם, כמו שאנחנו נאלצים להתמודד עם שגרת טילים.
עולם התיירות והתרבות ייפגע: בכל זאת, לא הכל יהיה כרגיל. בעולם הגלים העולים ויורדים, ופגיעה בתעופה, משפחות יהיו קרועות בין מדינות ללא יכולת להיפגש באופן ודאי וסדיר. מי שכן יטוס יצטרך להיבדק ולשהות בבידוד, אם כי ייתכן שהבידודים יהיו קצרים יותר ככל שהבדיקות יהיו אפקטיביות יותר.
כמו כן, בתקופת עליית הגלים, קבוצות הסיכון ימנעו מבילויים והתקהלויות, מה שיגרור פגיעה בענפים כמו תרבות, הסעדה ותיירות. גם התעופה, תמשיך במצב זה לחוות משבר.
יתרחשו עליות מחירים או העלאות מסים: במצב בו תעשיות גדולות ימשיכו לחוות משבר מתמשך, ייתכן והן יקבלו פיצוי מהממשלות, שייגבה במיסים נוספים מאזרחים, ייתכן שהפיצוי יגולגל על הצרכן ישירות דרך עליית מחירים. הציבור יצטרך לשלם את דמי האבטלה למי שיפלטו מהתחומים האלה. כך או כך - אלה לא רק בעלי העסקים בסקטורים הללו שנפגעים. כמו כן עלויות הבריאות הפיזית והנפשית של האוכלוסיה צפויות בתרחיש זה להכביד מאוד על מערכת הבריאות.
סביר להניח כי התרחיש הזה יתכנס בשלב כלשהו לתרחיש האופטימי, אבל אין לדעת מתי.
3. התסריט הפסימי: וריאנטים אלימים ומגבלות קשות
הסיכוי שיתממש: בינוני-נמוך
תרחיש הבלהות הוא האצה בקצב היווצרות הווריאנטים כך שקשה לעמוד בקצב ההתחסנות הדרוש, עליה באלימות הווירוס, היווצרות של וריאנטים שקשה יותר לחסן נגדם, או וריאנטים שפוגעים גם בילדים.
הברירה הטבעית - החזקים יישרדו: לכאורה במצב כזה הציבור כולו בסוף נדבק. כמו במודל הברירה הטבעית של דרווין, החזקים שורדים, וכל החלשים - כלומר, המבוגרים והחולים יותר מראש ומי שאיתרע מזלו למשל להיפצע בתקופה שבה בתי החולים קורסים - ישלמו בחייהם בהיקפים גדולים. עם זאת, ישראל היא אחת המדינות שמבחינה תרבותית, נרתעת מהרעיון שאי ספיקה של מערכת הבריאות תוביל לתמותת יתר.
במדינות אחרות, כמו שוודיה או הולנד, הומלץ למבוגרים לא להגיע לבתי החולים בתקופת הקורונה, כדי לא להעמיס על המערכת. קשה לדמיין תרחיש כזה בישראל - כרגע הרופאים נחושים בארץ להציל כל מי שאפשר. בכל מקרה על פי תסריט הבלהות של הדבקה כוללת שבה החזקים שורדים תושג בסוף "חיסוניות עדר", שמשמעותה כי רוב מוחץ מהאוכלוסיה יהיה עם נוגדנים כנגד הנגיף ולכן יהיה מחוסן מולו.
אין חיסוניות עדר: אלא שעד עכשיו המודל הזה לא הוכיח את עצמו. מדינות כמו שוודיה ובריטניה שבהן איפשרו למשק להתנהל באופן פתוח גם בשיא המגפה לא הצליחו להתגבר על הנגיף והמגפה המשיכה להתפשט. מדוע זה קורה? קודם כל, במחלה כמו קורונה גם תחלואה מוגבלת מובילה להרבה מאושפזים ומתים. שנית, ייתכן וגם הגנת המחלימים יורדת, והם יכולים להידבק בווירוס שוב. ועד כה תמיד הייתה קבוצת אנשים - בעיקר ילדים מתחת לגיל החיסון - שהמשיכו להעביר את הנגיף הלאה.
בישראל הייתה תקווה כי לפחות בישוב כמו אלעד, עם 25% מחלימים כפי שאותרו בבדיקה הסרולוגית, תהיה איזו חסימה טבעית של ההדבקה. אבל היום אלעד נמצאת בראש טבלת התחלואה. 25% מחלימים אינם מספיקים כדי להאט את ההתפשטות של המגפה, שהפכה מדבקת הרבה יותר מאז שהגיע זן דלתא.
בכפר מאנוס בברזיל, בדיקות סרולוגיות הראו כי כ 80%-70% מתושבי הכפר כבר חלו. כשהגיע וריאנט חדש, המגפה השתוללה שוב. אולי מפני ש-20% מהאוכלוסיה שטרם נדבקו הספיקו כדי שהמגפה שוב תמצא אחיזה, אולי הנוגדנים של המחלימים לא היו רלוונטיים לוריאנט חדש. ואולי, אין להכחיש, הייתה בעיה עם בדיקות הסקר.
בסוף גם הפסימי יתאושש: סביר להניח כי גם התרחיש הפסימי, לא יוכל להתקיים לנצח, ויתכנס בסופו של דבר לתרחיש הגלים ואז לתרחיש האופטימי. אם לא ניתן יהיה לחסן נגד הווירוס, הוא בסופו של דבר בכל זאת ידביק את רוב האוכלוסייה. אם התחלואה תהיה מאוד קשה או שתחל לפגוע בצורה קשה גם בצעירים וילדים, הציבור כנראה יאמץ יותר ויותר מן המגבלות. לא יהיה צורך לקרוא להם מגבלות - הן יאומצו מתוך פחד, כפי שקרה בתקופת הדבר או האבעבועות השחורות.
בסופו של דבר כנראה בכל זאת יימצא חיסון גם לזנים שקשה לחסן נגדם, או אולי טיפול תרופתי שיאפשר לעבור את המחלה יותר בקלות. אולם, קשה מאוד לדעת כמה זמן זה יקח. מגפות כמו איידס, שחפת ואפילו אבולה ממשיכות לסכן את האוכלוסייה במדינות מתפתחות ותת מפותחות, למרות שהרפואה המודרנית קיימת. יש לקוות כי עם הקורונה, בזכות כל הכלים הקיימים בידינו, נדע להתמודד טוב יותר.