נשים עובדות במרכז טלפוני / צילום: יח''צ
בחוק ההסדרים נכללת הצעה להעלות בהדרגה את גיל הפרישה של נשים מ-62 ל-65 במהלך 13 השנים הבאות, ובטווח הרחוק יותר - להצמיד את גיל הפרישה (גם של גברים) לתוחלת החיים. נושא העלאת גיל הפרישה בכלל וגיל הפרישה של נשים בפרט, מקודם בשנים האחרונות, על רקע התארכות תוחלת החיים של נשים וגברים כאחד, אך עד כה לא הבשיל לכדי חקיקה. הפעם האחרונה שעודכן גיל הפרישה הייתה ב-2003 כאשר גיל הפרישה של גברים הועלה מ-65 ל-67 ושל נשים מ-60 ל-62.
יתרונות העלאת גיל הפרישה
עדכון גיל הפרישה, הן של גברים והן של נשים, הפך להיות הכרחי לאור התארכות תוחלת החיים. בעבר, כאשר תוחלת החיים הייתה קצרה, העובדים הספיקו בדרך כלל לחסוך עד גיל הפרישה סכום שמאפשר להם לשמור על אותה רמת החיים. אם תוחלת החיים מתארכת וגיל הפרישה נשאר אותו הדבר, אותו הסכום צריך להספיק ליותר שנים וקשה לשמור על אותה רמת חיים.
דבר דומה קורה עם קצבאות הזקנה מטעם המדינה, שנועדו להבטיח קיום בסיסי גם למי שאין לו פנסיה. התארכות תוחלת החיים ללא שינוי גיל הפרישה משמעותו שפחות אנשים עובדים ומשלמים מסים כדי לממן קצבאות זקנה ליותר אנשים.
העלאת גיל הפרישה מגדילה את מספר השנים שהפנסיה נחסכת ואת הזמן שהיא צוברת ריבית וכך מגדילה את הקצבה החודשית לאחר הפרישה ומאריכה את משך הזמן שבו הפרט נשען למחייתו על שכר ולא על קצבאות. הדבר חשוב במיוחד במקרה של נשים, שגם פורשות מוקדם יותר משוק העבודה וגם חיות יותר שנים, ולכן גם חוסכות פחות וגם צריכות לחלק את החיסכון על יותר שנים.
ייתכן גם שהעלאת גיל הפרישה תתרום ל"תוחלת החיים הבריאים" - מספר השנים שהאדם חי בבריאות טובה. עבודות שמפעילות את הגוף והראש יכולות למנוע ירידה בפעילות הגופנית והקוגניטיבית שעשויה להתרחש לאחר פרישה ולגרום להידרדרות בריאותית.
בנוסף, להגדלת גיל הפרישה של נשים וצמצום הפער בינן לבין גברים ישנו פוטנציאל לצמצם גם את פערי התעסוקה ביניהם. במצב הקיים בו גידול הילדים אינו מתחלק שווה בשווה, נשים רבות דוחות את הכניסה לשוק העבודה או את פיתוח הקריירה לגיל מאוחר יותר. הן נמצאות פחות שנים בשוק העבודה ועל כן שיעור ההשתתפות שלהן נפגע וגם היכולת שלהן להתקדם לתפקידים בכירים בשכר גבוה. העלאת גיל הפרישה תאריך את מספר השנים שהן מבלות בשוק העבודה וכך תעצים את היכולת שלהן לפתח קריירה ולהתקדם מקצועית.
חסרונות העלאת גיל הפרישה
דיון רחב קיים בהקשר של פערים מעמדיים ואתניים ואי-שוויון מגדרי. כבר כיום נשים רבות יוצאות מכוח העבודה שנים רבות לפני גיל הפרישה, בעיקר בשל עבודה במקצועות ששוחקים פיזית ונפשית כמו טיפול, סיעוד והוראה, אפליה מגדרית בשוק העבודה, הציפיות החברתיות לטפל בבני משפחה נזקקי טיפול ובעיות בריאותיות.
לאחר העלאת גיל הפרישה, יצטרכו נשים אלה שלא יכולות להמשיך לעבוד או אלו שנפלטו משוק העבודה ולא מצליחות להשתלב בו בחזרה, לחכות מספר רב יותר של שנים בטרם יוכלו לקבל פנסיה או קצבת זקנה. זאת לצד נשים משכילות יותר ובמקצועות לא שוחקים, שסביר כי מצבן ישתפר ויוכלו לנצל את השנים הנוספות כדי לחסוך ולהתקדם מקצועית.
על-פי המאפיינים התעסוקתיים של הנשים הערביות, ניתן להניח שהן, במיוחד, ייפגעו מהשינוי. במחקר שערכתי עולה כי נשים ערביות נוטות יותר לצאת משוק העבודה בגיל מוקדם(זו גם אחת הסיבות לשיעור התעסוקה הנמוך שלהן), גם יחסית לנשים היהודיות וגם יחסית לגברים הערבים. על כן, ללא אמצעי מדיניות משלימים, השינוי המוצע עלול להעצים את מצוקותיהן של נשים בכלל ושל נשים ערביות בפרט.
מסקנות
בגלל שנשים במקצועות מסוימים מרוויחות מהעלאת גיל הפרישה ונשים במקצועות אחרים עלולות להיפגע מכך, יש לשקול גיל פרישה דיפרנציאלי לפי מקצוע ומשלח יד. לנשים במקצועות ההוראה והסיעוד, למשל, יתאפשר לפרוש מוקדם ולהתחיל לקבל פנסיה מוקדמת.
על מנת לתת פתרון לנשים הנפלטות משוק העבודה זמן רב לפני גיל הפרישה החדש, יש לעדכן את התנאים לקבלת הבטחת הכנסה עבור נשים בגילאים אלה, ולהגדילה, וכן לשפר את היצע ההכשרות המקצועיות. כך הן יוכלו להתקיים בכבוד ולהישאר בשוק העבודה. נקיטת צעדים אלה תאפשר לממש את יתרונות העלאת גיל הפרישה ולהימנע מהנזקים.
הכותב הוא מרצה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת אוקספורד, ומנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי