המחסור בעובדים מסוכן לתעשייה ולכלכלה / צילום: Shutterstock, ImageFlow
גורדי השחקים שנבנים בתל אביב, המדמים את צמיחתה של תעשיית ההיי-טק בישראל, מטילים צל ומגמדים את הבעיה המרכזית המעסיקה את כלל חברות ההיי-טק בישראל - לא רחוק היום שלא יהיה את מי לשכן באותם המגדלים. לחברות ההיי-טק הפועלות בישראל חסרים מעל ל-15,000 עובדים בטווח המיידי וכ-150,000 עובדים (50% מכוח האדם המועסק כיום בהיי-טק) בטווח של חמש שנים: מהנדסים, מפתחים, מתכנתים, טכנאים ועובדי מעטפת. מחסור זה, יכול להשליך בצורה חמורה ומיידית על התעשייה ועל הכלכלה הישראלית בכלל.
לא בכדי אנו רואים באחרונה ירידה בכמות הסטארט-אפים בישראל. כשאדם מרוויח בחודש 60 אלף שקלים, הוא לא ייקח סיכון ויפתח סטארט-אפ שעלול להיכשל. כשלא מעזים - גם לא מנצחים.
המשכורות בתעשייה יצאו מכלל פרופורציה
כאשר הביקוש לעובדים גדל, אך ההיצע נשאר קבוע, המשכורות מרקיעות שחקים ומגבירות את הקיטוב בין עובדי התעשייה לשאר האוכלוסייה. זה מסביר מדוע כיום המשכורות בתעשיית ההיי-טק יצאו מכלל פרופורציה. החברות לא יכולות לעמוד במשכורות אלו לאורך זמן, היות ועלות השכר איננה טבעית וללא ספק לא תוכל להימשך.
המשך העלייה במשכורות תגרום קודם כל למצוקות כלכליות באותן החברות ותהווה עבורן תמריץ לפתח את מוצריהן ובהמשך גם להעתיק את עסקיהן למדינות אחרות, שם ההיצע זמין וגבוה, ובעלות זולה בהרבה. בנוסף לכך שבהעדר עובדים חברות המתרחבות יפנו מתוך הכרח להרחיב את עסקיהן בחו"ל, למקומות בהם אין מגבלת עובדים ועלותם סבירה הרבה יותר. ברמה הלאומית, מדובר בסיכה שתפוצץ את בועת הקרדיט. עובדי ההיי-טק של ימינו, המרוויחים משכורות מנופחות, יאבדו את מקום עבודתם (או יופחת שכרם) מה שיעמיד אותם במצב של חוסר יכולת לעמוד בהתחייבויות שלקחו על עצמם.
משכורות העתק מייצרות כבר עכשיו רעידת אדמה הגורמת לחוסר יצבות רוחבי בתעשייה כאשר התחרות הקשה על העובדים גורמת לכך ש-70% מעובדי ההיי-טק בישראל מחפשים מקום עבודה חדש וליישר את שכרם ל"נורמה" החדשה. זוהי תופעה הרסנית לשוק, שהרי התעשיינים אינם יכולים לסמוך על כך שניתן יהיה להגיע לתפוקה שולית יעילה באמצעות שימור וטיפוח ארוך-טווח של כוח העבודה.
המחסור בעובדים מסוכן לתעשייה ולכלכלה וייבוא של כוח אדם מחו"ל, שהכרחי כחלק מפתרון מיידי, לא יבטיח את הצרכים העתידיים של תעשיית ההייטק הישראלית.
קיים צורך מיידי בתוכנית לאומית רחבה המתמקדת בשלושת אפיקי הזמן הידועים: טווח מידי, טווח ביניים והטווח הארוך. תוכניתה של השרה לייבא עובדים עונה היטב על צרכי התעשיה לטווח המיידי. אנחנו זקוקים להשלמה חיונית של עובדים, ויפה שעה אחת קודם. בטווח הביניים, מדינת ישראל צריכה לייצר מעגלי הכשרה לאנשים המעוניינים לעשות הסבה לתעשיית ההייטק. בין אם זאת מפני שהענף שלהם נפגע קשות בקורונה, כמו למשל התיירות הנכנסת או התעופה ובין אם מדובר בשאיפתם האישית להסבה מקצועית. בטווח הארוך, מדינת ישראל חייבת להשקיע תקציבים ולקיים מאמצים גדולים בהרחבה וקיום החינוך הריאלי והמיומנויות הטכנולוגיות, החל מגיל יסודי ועד לתיכון. ישראל נמצאת כעת במקום 39 הבלתי מספק במדד פיזה בתחומי המדעים אך מתפארת בתעשיית ההיי-טק מהמפותחות והמתקדמות בעולם.
תעשיית ההייטק הישראלית אחראית על כ-40% אחוז מהיצוא הישראלי ורבע ממס ההכנסה הישיר המשולם ע"י שכירים בישראל והיא מהווה כבר את החלק משמעותי בכלכלה הישראלית. זוהי תעשיה חזקה ואיתנה, אך ישנם דברים שרק המדינה יכולה לטפל בהם ואל לה להזניח אותם. זה העתיד שלנו. של כולנו.
הכותב הוא יו"ר איגוד ההיי-טק הישראלי