לחיות טוב, גם בלי להיות מאושרים / אילוסטרציה: גלובס
כאשר חקר האושר היה בראשיתו, בסוף שנות ה-2000, אחת הדרכים הנפוצות לחקור אותו הייתה לתת לאנשים יומנים ולבקש מהם לתעד את הרגשות שלהם מעת לעת לאורך היום. מי שתיעד יותר רגשות חיוביים משליליים נחשב מאושר יותר. אבל במחקרים האלה נמצאו פרדוקסים. לדוגמה, היה קשה למצוא הורים שהתחרטו על הבאת ילדים לעולם, אבל החיים עם ילדים הפחיתו מרמות השמחה היומיומית שלהם לעומת לא-הורים. האם הם פעלו באופן לא-רציונלי?
היום נהוג להבחין בין אושר למשמעות בחיים (להבדיל ממשמעות החיים, שזאת שאלה פילוסופית ותיאולוגית בעיקר). הפסיכולוג הקוגניטיבי ד"ר סקוט בארי קאופמן אומר שהפסיכולוגיה רואה באושר ובמשמעות את שני המניעים העיקריים שלנו לפעולה בחיים, ואת המקורות המובילים לאיכות חיים. כשמדברים על שמחה (Happiness, Joy) כפשוטה, אנחנו חושבים על סיפוק הצרכים שלנו (לא רק המיידיים, גם צרכים כמו התפעמות, לימוד וקשר בין-אישי), אבל כשאנחנו חושבים על משמעות, אנחנו מתכוונים לחיבור לדבר מה שיש לו ערך מעבר לעצמנו, או למימוש הפוטנציאל שלנו.
שגרה מונוטונית מדי עשויה לגרור אותנו לשאלות על משמעות בחיים, אבל גם התקופה הנוכחית, שבה גורמים חיצוניים מפירים תדירות את הדרכים שבהן התרגלנו להשיג אושר ומשמעות, מעוררות אותנו לשאלות. האם השגרה שלנו מספקת אושר או משמעות?
משמעות בחיים זה בריא
פרופ' רוי באומיסטר, פסיכולוג מאוניברסיטת קווינסלנד שבאוסטרליה, כתב בספרו המכונן "משמעויות חיים" שאנשים נולדו עם שאיפה למשמעות, אבל לא עם משמעות מוכתבת מראש. תפקידו של כל אדם הוא להבנות לעצמו את המשמעות שלו, את הנרטיב שלו. אנשים משנים את תפיסת המשמעות בחיים לאורך השנים, אולי מרגע לרגע, והיא לא תמיד מתגבשת לסיפור קוהרנטי. אבל, טוען באומיסטר, בכל יום רוב האנשים קמים בבוקר (או בצהריים, אנחנו לא שופטים) ומתנהלים כאילו יש למעשיהם משמעות.
מאחר שהתוכן של אותה משמעות קשה להגדרה ואישי מאוד, רבים מהמחקרים שנעשו בשנים האחרונות התמקדו בחיפוש המתאם בין תחושת משמעות אצל אדם מסוים למאפיינים אחרים של חייו. הם גילו שבכל מקרה, משמעות בחיים זה בריא.
מחקר שנעשה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, בהובלת פרופ' דיליפ ג'סטה, ראש המרכז להזדקנות בריאה באוניברסיטה, הראה כי משמעות בחיים אצל מטופלי המרכז הייתה קשורה לבריאות משופרת - הן נפשית והן פיזית. לדבריו, אנשים המרגישים שאין להם משמעות בחיים מחפשים אחריה, והחיפוש מטריד ומלחיץ אותם.
לפי המחקר של ג'סטה, החיפוש אחר משמעות נמצא בשיאו בשנות ה-20 לחיינו ואנחנו מוצאים אותה בהדרגה. בגיל 60, תחושת המשמעות שלנו תהיה בשיא, ואז היא יורדת, עם האובדן ההדרגתי של חלקים מהזהות שלנו - תעסוקה, תחושת עתיד, חברים.
מחקר אחר של פרופ' פטריק היל, מאוניברסיטת קרלטון בקנדה, השתמש בנתוני מחקר אורך בכ-6,000 איש כדי לבחון את הקשר בין אמירות כמו "אנשים מסוימים מסתובבים בחיים בלי כיוון, אבל אני לא אחד מהם" לבין תוחלת החיים.
במשך 14 שנות המחקר, 9% מהנבדקים מתו. בקרב ה-9% הללו, הציונים בשאלות הקשורות למשמעות בחיים ולמערכות יחסים חיוביות היו נמוכים יותר. המתים המבוגרים והמתים הצעירים יותר הציגו אותו דפוס. החוקרים שיערו שאנשים עם תחושת משמעות מאמצים אורח חיים בריא יותר.
מחקרים נוספים מצאו שאנשים המדווחים שיש להם תחושת משמעות בחיים ישנים טוב יותר וגם מערכת החיסון שלהם טובה יותר. פרופ' גוליאן בוור מאוניברסיטת קליפורניה, שחקרה נשים שאיבדו אדם קרוב למחלת הסרטן, מצאה שהנשים באותה קבוצה שאמרו שהן מקדישות חלק משמעותי מחייהן למטרות הקשורות למשמעות הציגו פעילות גבוהה יותר בתאי Natural Killer של מערכת החיסון.
דרך לשרוד במציאות מאתגרת
לפני חודשים ספורים התפרסם מחקר שבחן את הקשר בין משמעות בחיים לבדידות בתקופת סגרי הקורונה. לפי המחקר, שערכה ד"ר יונה קאנג מאוניברסיטת פנסילבניה, אנשים שחוו תחושה חזקה של מטרה בחיים דווקא שמרו בקפידה על ההנחיות ונמנעו ממפגשים עם אחרים, אבל הם חוו פחות תחושת בדידות.
קאנג טענה במחקר שייתכן שאנשים עם מטרה בחיים אינם חווים קונפליקט כאשר הם נדרשים לשמור על בריאותם. לעומת זאת, אנשים עם ציוני משמעות נמוכים היו סקפטים יותר לגבי ההנחיות, הרגישו בודדים יותר, והבדידות גם גרמה להם להסתכן יותר. אנשים עם תחושת משמעות גבוהה האמינו יותר שצעדי המניעה נגד הקורונה יעבדו. גם הם הרגישו בודדים, אבל פחות.
תחושת המשמעות - תהיה אשר תהיה - עוזרת גם בנסיבות חברתיות. מחקר שהוביל פרופ' אנתוני בורו מאוניברסיטת נורת'ווסטרן מצא שלבני מיעוטים בסביבה אתנית מעורבת קל יותר להתמודד עם היותם מיעוט אם הם נהנים מתחושת משמעות גבוהה.
החוקרים נתנו לנבדקים בגיל הקולג' למלא שאלון הנוגע למשמעות בחיים, ואז ביקשו מהם לצאת לנסיעה ארוכה ברכבת התחתית של שיקגו. הם התבקשו לציין תוך כדי הנסיעה איך הם מרגישים. ככל שהרכבת התמלאה באנשים שונים מהם מבחינת המוצא האתני, הנבדקים דיווחו על רגשות שליליים יותר - גם אם חלק מקבוצת הרוב בדרך כלל. אבל ככל שהציון בשאלון המשמעות היה גבוה יותר, כך הופיעו פחות הרגשות השליליים. אצל בעלי הציונים הגבוהים ביותר במדד זה, הם לא הופיעו כלל.
"נראה שתחושת המשמעות אפשרה למשתתפי הניסוי לראות את העולם באופן רחב יותר ואת תפקידם בתוכו באופן ברור יותר, וכך הם בנו חוסן פסיכולוגי שהגן עליהם מתחושת האיום בסביבה שונה מהם", אמר בורו עם פרסום המחקר.
הקשר הרופף בין משמעות לשמחה
מחקר מ-2013 של פרופ' באומיסטר ושותפיו ניסה לבחון את הקשר בין תחושת משמעות לתחושת שמחה. החוקרים מצאו שחיבור לאחרים, תחושת פרודוקטיביות והימנעות מבדידות ומשעמום תרמו גם לשמחה וגם לתחושת משמעות. אבל היו כמה גורמים שהבדילו ביניהם.
לדוגמה, מי שחשב שהחיים שלו קלים היה שמח יותר ממי שחשב שהחיים שלו קשים, אבל לא חש שיש לו משמעות רבה יותר. כך גם לגבי בריאות. אנשים שמחו שהם בריאים, אבל זה לא נתן להם תחושת משמעות. מי שאמר שהוא "מרגיש טוב" השיג ציונים גבוהים במדד השמחה, אבל לא במדד המשמעות.
עזרה לזולת שיפרה את תחושת המשמעות, אבל לצערנו לא את האושר. אנשים שמחים יותר פעלו לטובת עצמם, על חשבון הזולת. מחשבות עמוקות קושרו למשמעות, אבל היה להן קשר שלילי עם שמחה. אנשים שהעידו על עצמם שהם חכמים, יצירתיים או חרדתיים זכו לציונים גבוהים יותר בסולם המשמעות, אבל לא בסולם השמחה. שאלות על זהות אישית היו קשורות למשמעות, אבל לא לשמחה.
למרות הקשר שנמצא בין חרדה לתחושת משמעות, מחקר אחר מ-2020, בהובלת בריאן אוסטפין מאוניברסיטת חרונינגן בהולנד, הראה שדווקא אנשים עם תחושת משמעות גדולה ביותר בחיים נוטים פחות למחשבות שליליות חזרתיות. החוקרים העריכו שאנשים הנוטים למצוא בחייהם משמעות, כתכונת אישיות, נוטים פחות ליפול לדיכאון, המאופיין במחשבות חזרתיות, ואולי מכאן הקשר. גם ייתכן שכשאנחנו מקריבים את השמחה הרגעית שלנו עבור משמעות, אנחנו מגינים על עצמנו מרגשות רעים יותר בהמשך.
זה כתוב בגנים שלנו
איך משיגים את כל החיים המשמעותיים האלה? מחקר שהוביל פרופ' מייקה ברטלס מהאוניברסיטה החופשית של אמסטרדם מרמז שחלק מהעניין הוא גנטי. הוא בחן לא פחות מ-220 אלף בני אדם שנתנו דגימה גנטית וענו על שאלונים הקשורים למשמעות ולשמחה. המידע נאסף על ידי הבנק הביולוגי של בריטניה. החוקרים מצאו שני הבדלים גנטיים שהיו במתאם עם הבדלים בציוני משמעות, ושישה הבדלים גנטיים שהיו קשורים ברמות האושר.
החוקרים לא יודעים בדיוק איך הגנים הללו משפיעים על משמעות החיים, אבל הם כן מצאו שמדובר בגנים שבאים לידי ביטוי בעיקר ברקמת המוח. "החברה שלנו מצפה מכולם לחיות חיים משמעותיים ככל האפשר. אם נדע מה מוביל להבדלים בין בני אדם, אולי נוכל לעזור לאנשים שמתמודדים עם חוסר סיפוק בגלל שאלות של משמעות החיים", אמר ברטלס.
מי עוד מדווח על משמעות בחיים? לפי מחקר שהוביל פרופ' שיגהירו אוישי מאוניברסיטת וירג'יניה, אנשים שחיים במדינות מאוד עניות. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שאלה חברות דתיות יותר. הנטייה לאינדיבידואליזם פוגעת אולי ביכולת ליצור קשרים משפחתיים או קהילתיים המקנים משמעות, או שבמדינה ענייה נדרש נרטיב חזק וקוהרנטי יותר כדי להתמודד עם צרות החיים.
מהמחקר של אוישי עולה שבמדינות העשירות שביעות הרצון הכוללת מהחיים גבוהה יותר, אבל במדד המשמעות, הן נמצאות מאחור. בקרב תושבי המדינות העשירות, היה מתאם בין שביעות רצון לבין משמעות בחיים, אבל המתאם הזה לא נשמר ברמת המדינות.
ממצא נוסף ממחקר אחר היה מפתיע: רמות גבוהות של משמעות דווחו על ידי אנשים שהוריהם חיו עד גיל 100 ויותר. גם הנשים של אותם ילדים-של-בני 100 קיבלו ציונים גבוהים יותר בסולם המשמעות מאשר כלל האוכלוסייה. נראה שאנשים נוטים לבחור בני זוג דומים להם במדד הזה. פרופ' פאולה סבסטיאני מאוניברסיטת בוסטון, שהובילה את המחקר הזה, העריכה שהנטייה למציאת משמעות עוזרת לשמר את איכות החיים בגיל מבוגר. אפשרות אחרת היא שככל שאנחנו תופסים את החיים שלנו כארוכים, כי יש לנו מודלים לחיקוי שאכן זכו לחיים ארוכים, אנחנו ניטה פחות לראות את הסוף כמתקרב במהירות ונראה בעתיד ובנרטיב החיים הארוכים משהו שכדאי להשקיע בו.
המחקר שישנה את כל מה שחשבתם
בשנים האחרונות טוענים כמה חוקרים שלצד אושר (או שמחה) ומשמעות יש גורם נוסף שמניע אותנו: העושר הפסיכולוגי. חיים עשירים פסיכולוגית הם, לדברי החוקרים, חיים שבהם עברנו חוויות רבות, ובמיוחד חוויות משנות פרספקטיבה. אנשים נהנים לומר "חייתי חיים מלאים בחוויות" או "חייתי כמה חיים בתקופת חיים אחת". החיפוש אחר חיים עשירים פסיכולוגית לפעמים סותר את הנוחות המזוהה עם שמחה או קשרים ארוכי טווח המזוהים עם משמעות, אבל יש לחיים כאלה הערך שלהם.
החוקרים המובילים את התפיסה הזו הם פרופ' אוישי וד"ר ארין ווסטגייט מאוניברסיטת פלורידה, שפרסמו השנה מחקר הטוען בתמצית שאפשר לחיות חיים טובים גם ללא תחושת משמעות.
אם חיים עשירים מאופיינים בסדרה של חוויות מעניינות ומשנות-פרספקטיבה, אפשר להבין מדוע אתרים מושכים אותנו להקליק על כתבות בעזרת כותרות "לשנות את כל מה שחשבתם על...". אנשים המחפשים קודם כול את העושר הפסיכולוגי בחיים הם לרוב אנשים סקרנים, לא מיינסטרימיים, פתוחים לחוויות, לא נשברים כשדברים לא הולכים כמתוכנן, והם חווים רגשות בעוצמה - גם חיוביים וגם שליליים. חוויות, אומרים החוקרים, אינן מספיקות ליצירת העושר הפסיכולוגי. הוא נוצר משילוב של חוויה ומהמחשבה עליה, הניסיון ללמוד ממנה.
מונחים נוספים שקשורים לחיים עשירים פסיכולוגית הם "התפתחות אישית", "חופש", וגם "מערכות יחסים משמעותיות", אבל לאו דווקא עם אדם אחד לאורך זמן. גם עבודה משמעותית או אקטיביזם מזוהים עם חיים עשירים, כמו עם משמעות, אבל כדי לקבל משמעות לחיים מעבודה, לרוב יש להקדיש את החיים למטרה תעסוקתית אחת. מי שמחפש עושר פסיכולוגי, ינסה להגשים את עצמו בכמה תחומים או בכמה משרות.
בעוד שתחושת משמעות מזוהה לרוב עם שמרנות מסוימת (אולי בגלל הקשר לדת ולערכי המשפחה), עושר פסיכולוגי מזוהה בדרך כלל עם דעות ליברליות, אולי בשל תדירות החוויות משנות הפרספקטיבה, שמקשה לדבוק באמת אחת חד-משמעית.
אנשים שחוו אירועי חיים דרמטיים, גם אם הם לא בחרו בהם, נוטים לדווח על חיים עשירים יותר, גם אם עצובים יותר. חוקרת הרווקות ד"ר בלה דה פאולו כותבת באתר Psychology Today על הקשר בין רווקות לבין חיים עשירים. היא טוענת שלרווקים יש הזמן, האנרגיה, הספונטניות ומגוון הקשרים הבין-אישיים הדרושים כדי לחיות חיים כאלה. "על ערש דווי, מחפשי האושר יאמרו 'היה כיף!', מחפשי המשמעות יגידו 'שיניתי משהו', ומחפשי העושר הפסיכולוגי יגידו 'איזה מסע!'".
לפי מחקרו של אוישי, 7%-17% מהנשאלים במדינות שונות אומרים שהם היו בוחרים חיים עשירים פסיכולוגית, אפילו במחיר הקרבה של שמחה או משמעות. המדינות שנבדקו היו ארה"ב, גרמניה, נורבגיה, פורטוגל, יפן, דרום קוריאה, סינגפור, הודו ואנגולה. בכולן, רוב מוחלט של הנשאלים אמרו שבכל זאת היו מעדיפים חיים מאושרים.
אקמול נגד חרדה אקזיסטנציאליסטית
ומה אם אתם לא מוצאים משמעות בחיים? לפעמים התוצאה תהיה תחושה של משבר אקזיסטנציאליסטי. הזמן רץ, עומד להיגמר, הוא מתבזבז על חוויות חסרות ערך ועוד לא הבנתם בשביל מה שמו אתכם על הכדור הזה ובמה כל רגע שונה מקודמו. דיכאון או חרדה עלולים לנבוע בקלות מהתחושה הזו, או לגרום לה.
אז מה עושים? קחו אקמול. כן, ברצינות. אקמול. במחקר שהוביל ד"ר דניאל רנדלס מאוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה נמצא שאקמול מקל את החרדה האקזיסטנציאליסטית של נבדקים, לעומת קבוצת ביקורת. מחקר זה מצטרף למחקרים קודמים שהראו שאקמול יכול לעזור גם נגד כאב נפשי שמקורו בפרידה לאחר מערכת יחסים זוגית או בכאב שנבע מדחייה חברתית. נראה שאקמול לא רק משכך כאב פיזי, אלא את כל התחושה ש"משהו לא בסדר", אומר רנדלס.