ניצן לונברג / צילום: תמונה פרטית
גלובס ביקש מחמישה דוקטורנטים מבטיחים לספר מה השפיע על בחירת המסלול שלהם ואיך המחקר שהם עושים היום יכול לעזור לנו בעתיד
למה סוציולוגיה של זוגיות: "בשיעור הראשון של הקורס מבוא לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, אמרה פרופ' מיכל פרנקל, שאחר כך הייתה גם המנחה שלי לתזה, משפט שנשאר איתי עד היום: סוציולוגיה היא מדע עוכר שלווה. זה ציטוט של הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה, מתוך ספר בשם 'שאלות בסוציולוגיה'. כיום אני שולחת את הציטוט הזה גם לסטודנטים שלי בפתיחת השנה. ממשיכה את המסורת.
"הדבר עוכר השלווה הוא ההבנה שהקונפליקטים והמבנים החברתיים הם שמנהלים את היחסים הבינאישיים שלנו. תמיד הרגשתי את זה, וכסטודנטית פתאום ראיתי שיש לזה שם והוכחות לכך שבאמת כך אנחנו מתנהלים בעולם.
"התחלתי להיות יותר ביקורתית כלפי החוויות שלי. התחלתי לחשוב שלא כל מה שאני רואה כאמיתות הן נכונות לי כאינדיבידואל אלא הן נגזרת של המקום שבו גדלתי, וכמובן אנשים אחרים רואים את זה לגמרי אחרת. השפה הבסיסית שבה אני משתמשת כדי להבין את הסובב אותי היא בכלל לא הדרך היחידה להבין את היקום והעולם. "זה קרה כמובן בשילוב בין התיאוריה לחיים הפרטיים שלי, שגרמו לי בשלב הזה להימשך לתחום הסוציולוגיה של המשפחה וספציפית הזוגיות, שזה, כצפוי, היה אחד הדברים שהעסיקו אותי מאוד באותה תקופה".
חוקרים משפיעים: "הספר 'האוטופיה הרומנטית' של אווה אילוז, שמתאר את האופן שבו הקפיטליזם מבנה את תפיסת הזוגיות והאהבה שלנו באופן העמוק ביותר היה נקודת מפנה באופן החשיבה שלי.
"חוקר נוסף, שכבר התייחס להשפעת המהפכה התקשורתית על הרומנטיקה, היה זיגמונט באומן, שספריו Liquid Love ו-Liquid Modernity דיברו על עולם של יחידים היפר-אינדיבידואלים ששקועים בשיח הצרכני ובשיח התרפויטי ומאבדים את ההקשר החברתי וגם את הקשר הרומנטי, לטובת גישה צרכנית ליחסים בין אישיים. הוא תיאר את אתרי הדייטינג כביקור בקניון שבו קונים פרטנר וזורקים אותו אם הוא לא מתאים.
"לא מצאתי את עצמי בתוך זה ולא שמעתי את זה מהאנשים סביבי. בישראל הדייטינג לא נראה כמו צרכנות של רכוש וזרוק. גם בחברה הכי חילונית ובגיל הכי קז'ואלי, אנשים סביבי חיפשו אהבה עם עדיפות לחתונה".
תרבות הדייטינג הישראלית: לונברג החליטה להקדיש את התואר השני לחקר התסריטים המבנים את עולם הדייטינג של החילוניות הישראלית. "גיליתי שהצעירים מכירים היטב את התסריטים של חברות הצריכה, כמו ארה"ב ואירופה. זה דיסני, זה קומדיות רומנטיות, זה 'סקס והעיר הגדולה', וזה עובד מצוין עם האופן שבו גם הכלכלה והפוליטיקה מתחילות להתארגן לפי נרטיבים קפיטליסטים מערביים, כלומר לא במקרה הרומנטיקה שלנו מושפעת מהתרבות האמריקאית והאירופית. כל החברה שלנו עברה את השינוי הזה.
"אבל כל הזמן חזר אותו משפט: 'זה לא עובד ככה בישראל'. התסריטים מוכתבים מבחוץ ולא שייכים להקשר החברתי שלנו, ואנשים נמצאים בסוג של מו"מ איתם, והם די מבולבלים.
"בחברה החילונית, גם המטרות של הדייט נזילות. לא תמיד ברור לאן אנחנו חותרים. החילונים מנסים לגשר על המחסור בתסריטים מקומיים חילוניים לעולם הדייטינג, באמצעות התסריטים המושאלים מחברות אחרות, ולא לגמרי מצליחים. למשל עניין הצעת הנישואים שפשוט לא היה קיים בישראל לפני שנות ה-80, ועכשיו רואים כל דבר - משיחה מול הטלוויזיה ועד טקס אש בים עם טבעת יהלום. יש לנו איזה ווקום נורמטיבי".
זו לא התפתחות חריגה או לא צפויה, אומרת לונברג. כל החברות מתפתחות עם השפעות חיצוניות, ובסופו של דבר נוצרות כך שוב נורמות ששואבות השראה מכאן ומשם והן ייחודיות למקום.
המחקר הנוכחי: הדוקטורט של לונברג עוסק גם הוא בצעירים ישראלים המחפשים אחר זוגיות מונוגמית. "אנחנו רואים תהליכים שונים בישראל מאשר במדינות ההשוואה שלנו מבחינת מאפיינים כלכליים. אם באירופה אפשר לראות ירידה בשיעור הנישואים ובפריון בכל מקום שבו יש עלייה ברמת ההשכלה והחילוניות, אצלנו המתאם הזה לא ברור. גיל הנישואים שלנו, גם החילונים, עדיין נמוך יותר. ואנחנו ממשיכים לעשות ילדים, המון ילדים, וגם אם יש ירידה בשיעור הנישואים הרשמי, עדיין הזוגות הללו חיים כיחידה משפחתית.
"אני עדיין בשלב איסוף הנתונים, אז עוד לא הגעתי לאמירה ברורה, אבל המטרה שלי היא לבדוק מה בתרבות בישראל מעצב את הדרך שבה צעירים יהודים חילונים מחפשים אחרי זוגיות מונוגמית, מה המשא ומתן שמתבצע שם מול הנורמה החברתית הרווחת, ומתוך ההקשר המקומי לאתגר את התיאוריות המקובלות בתחום, שהן אירופוצנטריות ונוצריות, ואת האופן שבו אנחנו חושבים על שינוי חברתי ותרבותי".