הנשיא ביידן חותם על הצו הנשיאותי לקידום התחרות, ביולי / צילום: Reuters, EVELYN HOCKSTEIN
"הריכוזיות במשק האמריקאי וגם במשק הישראלי היא בעיה", אומר פרופ' ברק אורבך, מומחה לדיני תחרות ומרצה למשפטים באוניברסיטת אריזונה. "בישראל מדובר בבעיה שתמיד הייתה, ומעולם לא טופלה כראוי, בעוד שבארצות-הברית, הבעיה נוצרה בגלל אכיפה רופפת של דיני התחרות - לדוגמה בנוגע לבתי חולים וחברות תעופה".
אורבך אינו היחידי שמדבר על בעיה של ריכוזיות, מונופולים וכוח שוק בארה"ב. הנשיא ג'ו ביידן בכבודו ובעצמו אבחן את הבעיה, חתם לפני חודשיים על צו נשיאותי המנחה את סוכנויות הממשל לטפל בה, והצהיר ש"קפיטליזם בלי תחרות זה לא קפיטליזם - זה ניצול".
עד כמה השינוי בארה"ב ירחיק לכת? למרות שאפשר כבר היום לשמוע קולות שמדברים על הצורך לפרק את ענקיות הטכנולוגיה הגדולות, למשל, אורבך סבור שההיסטוריה מלמדת שצעד כזה לא יהיה אפקטיבי. "הניסיון אומר שאתה לא יכול להחזיר את הגלגל אחורה", הוא אומר. "אתה יכול לאמץ מדיניות של 'מפה והלאה, אני לא עושה את זה', ולחשוב איזה מדיניות יכולה לעודד כניסה לשוק. אבל חזרה אחורה? היא לא רלוונטית".
ובכל זאת, הוא מדגיש, "להצהרות יש ערך מסוים. חברות מבינות שנגמר העידן שבו הן יכולות לעשות מה שהן רוצות, ועכשיו הן צריכות להיות זהירות. לזה יש משמעות גדולה להייטק בישראל. האופציות של אקזיט יצטמצמו בצורה דרמטית בשנים הקרובות". זאת, לדבריו, בגלל הבחינה שיצטרכו לעבור חברות שמבקשות לרכוש חברות אחרות. מעבר למחיר הגבוה, "בהרבה מקרים נדרשים מסמכים לחשוף אותן לדברים אחרים. ברגע שיש בחינה של התחרותיות, יש לך סיבה טובה לחשוב פעמיים על העסקה. השינוי במיזוגים ורכישות יהיה דרמטי. אין בכלל ספק שזה ישפיע על ההייטק הישראלי", אומר אורבך.
גישה כל־ממשלתית
פרופ' אורבך הגיע לארצות-הברית בסוף שנות ה-90, ללימודי דוקטורט בהרווארד. "במשך רוב הקריירה שלי בארה"ב", הוא מספר, "כשהיו שואלים אותי מה ההתמחות שלי הייתי אומר דיני עסקים. אם הייתי אומר הגבלים עסקיים, אנשים היו שואלים אותי 'מה זה?'".
נקודת המפנה, לפי אורבך, היתה במשבר הפיננסי של 2008, בו החל תהליך שגרם לתשומת לב גוברת לריכוזיות באמריקה, בתקשורת וגם במישור הפוליטי. היה זה שינוי משמעותי, לדבריו, כי "ברגע שאין לך אנרגיה פוליטית לאכיפה, לא תהיה אכיפה".
אורבך מעיד על עצמו שהוא מאמין במתינות, ומספר שלמד עם השנים "שלדברים יש את הקצב שלהם, ושינויים הם תהליכים ולא פניות חדות". ברוח דומה, הוא גם מפגין ספקנות מסוימת לגבי האפשרות שממשל ביידן ייצא למלחמה חזיתית במונופולים הקיימים באמריקה, וגם יצליח בה. "ביידן הוא סחורה ידועה. הוא נמצא בפוליטיקה הרבה מאוד שנים, והוא מעולם לא התעניין יותר מדי בדיני תחרות. קשה להניח שאחרי 40 ומשהו שנים זו התשוקה הפוליטית שלו. הוא מבין שמבחינה פוליטית צריך לעשות רוח וצלצולים בעניין הזה".
יתרה מזאת, הוא מדגיש, לחלק מהמינויים החדשים של ביידן ברשויות האכיפה השונות אין ניסיון מעשי עשיר, מה שעשוי להקשות עליהם. בנוסף, אורבך מזכיר כי לרשויות האכיפה יש כוח מוגבל. "בסופו של דבר מי שמחליט בארה"ב הם בתי המשפט, ומאז אמצע שנות ה-70 רוב השופטים הם מאוד שמרנים, עם רעיונות מאוד קיצוניים נגד מעורבות רגולטורית". ובכל זאת, אורבך מדגיש שלביידן מגיע "קרדיט עצום" על הצו הנשיאותי, שקובע "שנדרשת גישה כל-ממשלתית לתחרות במשק".
"כל הרשויות הממשלתיות חייבות לקחת בחשבון תחרות. לא רק רשויות האכיפה, אלא גם התקשורת, התעופה וכו'. זה דבר שתמיד היה מאוד חסר, ואם זה ישתנה זה יהיה שינוי דרמטי. וזה גם מאוד חסר בישראל. לא משנה כמה רשות התחרות חזקה, אם יש רשויות אחרות שנותנות כוח למונופולים, למשל באמצעות זכיונות, זה פוגע בתחרות בישראל", הוא אומר.
לא נפרק את פייסבוק
אורבך, שהתמחה במשפטים ברשות ההגבלים העסקיים (גלגולה הקודם של רשות התחרות) בסוף שנות ה-90, עדיין שומר על קשר עם ישראל, "ומשתדל לתמוך בעבודה של הרשות לקדם דיני תחרות בישראל". בשנים האחרונות הוא היה שותף לארגון כנסים בינלאומיים בנושא, יחד עם הרשות, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת חיפה.
"בישראל יש בעיות קריטיות בתחרות", אומר אורבך כשהוא נשאל על הריכוזיות בארץ. "מבנה הכלכלה הישראלית ריכוזי, ויש צווארי בקבוק לא בריאים שאפשר לשחרר. בשביל זה צריך גישה כמו בצו הנשיאותי של ביידן, שכל רשויות הממשלה פעולות לשיפור המבנה התחרותי בישראל". לצד זאת, הוא מודה כי יש "הבדל גדול" בין רעיונות אקדמיים למציאות הפוליטית של ישראל, שהיא "מאוד מורכבת וקשה לעצב דברים כאלה".
"הרשות הישראלית לא תפרק את פייסבוק ולא תפרק את גוגל. ספק רב אם הרשויות האמריקאיות יעשו זאת. הרשות הישראלית צריכה להשקיע בשוק הישראלי, לפתח בו תחרות, ולסייע לממשלה להבין איפה הבעיות. יש לכך חשיבות קריטית", הוא מוסיף.
גישה ישראלית מיושנת
יש עוד שתי נקודות שאורבך מבקש להדגיש לגבי הנעשה במשק המקומי: "הגישה העסקית של חברות ישראליות מאוד מיושנת. יש עדיין ניצול צרכן. מחירים גבוהים ושירות גרוע הם עדיין נורמות; וסביבת העבודה בישראל היא עדיין מאחורה לעומת מה שקורה בארה"ב".
לכל אלה יש קשר ישיר, לשיטתו, לשינוי שאפשר לזהות בשיח סביב הריכוזיות בארה"ב, למשל. "השינוי לגבי התחרות הוא לא שינוי מבודד. הוא שינוי רחב לגבי היחסים בין החברה למגזר הפרטי, שמוביל את המאבק לזכויות אדם וזכויות אזרחיות. הם בדרך כלל אלה שמממנים את המאבקים האלה. ישראל עדיין לא שם - זה יגיע אליה, ונקווה שכמה שיותר מהר".
הנקודה השנייה שאורבך מבקש להדגיש נוגעת להייטק. "אין מחלוקת שזה אחד הסקטורים הכי חשובים בישראל. קריטי שישראל תהיה מעורבת בעיצוב המדיניות בנוגע להייטק בעולם, כי זה ישפיע על הסקטור הטכנולוגי בארץ, זה ישפיע על ההשקעות והיזמות. המוח הישראלי מבוקש על ידי חברות טכנולוגיה בכל העולם, והכניסה של דיני תחרות לשווקי העבודה תשפיע על עובדים ישראלים. קריטי שישראל תהיה מעורבת בזה. אני לא יכול להדגיש את זה מספיק. זה ממש קריטי".
פרופ' ברק אורבך
אישי: נולד ב־1970 בראשון לציון. מתגורר בעשורים האחרונים באריזונה, ארה"ב
מקצועי: מרצה למשפטים באוניברסיטת אריזונה. למד לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב והשלים התמחות ברשות להגבלים עסקיים, לפני שהמשיך לדוקטורט במשפטים באוניברסיטת הרווארד
עוד משהו: למד לאהוב סרטים בבי״ס עין הקורא ובקולנוע תפארת בראשל"צ. כיום מייעץ לתעשיית הקולנוע בארה״ב