חיסון לקורונה. האם ה-FDA יאשר לראשונה חיסון DNA לבני אדם? / צילום: Shutterstock
לפני כמה שבועות אישרה הודו חיסון חדש נגד קורונה (Covid-19). בחיסון החדש יש בשורה משני סוגים. האחת היא שהחיסון נמצא יעיל ב-66% בניסוי קליני. זה לא נחשב הרבה, אבל זה החיסון הראשון שעבר את הניסוי הקליני הגדול שלו מול וריאנט הדלתא, ובסיטואציה הזו, 66% זה לא רע.
הבשורה השנייה היא שמדובר בחיסון הראשון בעולם שמאושר לבני אדם, המבוסס על DNA. ישנם כמה חיסוני DNA קודמים שאושרו לשימוש בבעלי חיים, אבל בבני אדם - לא היו כאלה עד כה. החיסון מיוצר על ידי חברת Zydus Cadila Healthcare, ונבחן ב-28 אלף נבדקים, מגיל 12.
DNA, החומר שנמצא בגנים שלנו, הוא "תוכנית האב" לבניין הגוף. את התוכנית הזו מוציא לפועל ה- RNA, שמתרגם את ההוראות בגנים שלנו לחלבונים, שהם אבני הבניין וגם אמצעי התקשורת של הגוף.
החיסונים של מודרנה ופייזר, הם RNA. הם משכנעים את התאים ליצור את חלבון הספייק של וירוס הקורונה. ברגע שהתא שלנו יוצר כזה ספייק, מערכת החיסון מזהה אותו כגוף זר, ויוצרת נוגדנים נגדו. ה-RNA של החיסון וגם הספייק שהוא יצר נעלמים תוך זמן קצר, ואנחנו נשארים רק עם הנוגדנים. כאשר יגיע וירוס, הנוגדנים הללו ימנעו ממנו "לחטוף" את התא לצרכי השכפול האינסופי שלו.
חיסון DNA לוקח את הרעיון הזה צעד אחד נוסף קדימה. החיסון הוא רצף DNA שיודע לקודד את חלק הספייק של וירוס הקורונה. ה-DNA של החיסון לא משתלב חלילה בגנום שלנו - זה מה שווירוסים מסוימים עושים וזה יכול להיות בעייתי מאוד - אבל אם הוא מצליח להגיע לגרעין התא, הוא יכול לעבור תרגום ל-RNA. או אז, מתחיל אותו התהליך שתיארנו קודם: ה-RNA מקודד את חלבון הספייק, ומערכת החיסון מזהה את החלבון ויוצרת נוגדנים כלפיו.
הבעיה עם חיסוני DNA עד היום הייתה להביא אותם עד הגרעין של התא. זאת לעומת חיסוני RNA, שצריכים להגיע לתא, אבל לא בהכרח עד הגרעין שלו. אם הם מסתובבים בחלק החיצוני יותר של התא, זה מספיק. חיסוני ה-RNA המצופים במעטפת של חומצות שומן, יודעים להיכנס לחלק זה של התא.
אבל הגרעין זה אתגר אחר. ניסיונות להזריק חיסון כזה לשריר לא צלחו. לעומת זאת בחיסון ההודי, מצאו פתרון אחר: במקום להזריק באמצעות מחט לשריר, מזריקים את החיסון מתחת לעור. ההזרקה מבוצעת ללא מחט, באמצעות מכשיר שמזרים נוזל לא מזיק לתוך הגוף בלחץ גבוה על פני נקודה זעירה, וכך יוצר בבת אחת המון חורים זעירים, לא מורגשים ולא כואבים, דרכם נכנס לחיסון.
מתחת לעור, בניגוד לשריר, יש כמות גדולה של תאי חיסון מיוחדים שבולעים את ה-DNA, והם יוצרים את התגובה החיסונית.
לעומת ה-RNA שמתפרק תוך שעות עד ימים, חיסון ה- DNA עצמו שוהה בגוף כמה שבועות עד חודשים. בינתיים לא נצפו תופעות לוואי הנובעות מכך, אך זה בהחלט משהו שיבחן גם בהמשך. Zydus Cadila לא פרסמה עדיין תוצאות מלאות של הניסוי, אך הבטיחה לעשות זאת בקרוב.
חיסוני ה-DNA אמורים להיות פחות רגישים מחיסוני ה-RNA וניתנים לאכסון בטמפרטורות של 2-8 מעלות צלזיוס. החברה מסרה כי אפילו בטמפרטורה של 25 מעלות, החיסון מחזיק מעמד אפילו במשך כמה חודשים. אם אמנם כך, החיסון יהיה בעל יתרון רב בשינוע למדינות שאין להן שרשראות מבוססות של שינוע בהקפאה.
הוא ניתן בשלוש מנות, אך החברה בוחנת את האפשרות לתת אותו בשתי מנות, כמו החיסונים האחרים בשוק.
בנוסף לחיסון ההודי, עשרות חיסוני DNA נוספים נגד קורונה נמצאים בפיתוח, ועם הוכחת ההיתכנות הזו, עולה התקווה כי אחרים מהסוג יהיו אולי אפילו יותר יעילים. כמו כן, כמו חיסוני RNA, כך גם חיסוני DNA מתאימים לא רק לקורונה אלא יכולים להתאים גם למחלות זיהומיות אחרות, ואולי אפילו לשמש כחלק מטיפול נגד איידס וסרטן. הם עשויים לתפוס נתח משוק החיסונים הקלסיים, משום שהם פשוטים וזולים יחסית ליצור.
ה-FDA אישר בעבר תרופות גנריות של Zydus Cadila, כך שאישור FDA לחיסון הזה אינו מחוץ לטווח האפשרי, אבל כרגע הצדדים אינם מדברים על כך. מספר חברות אמריקאיות כבר מפתחות גם הן חיסוני DNA, כולל Inovio שנמצאת בשלב מתקדם של הניסויים, וכן חברות מיפן, קוריאה הדרומית, קנדה, איטליה ומיזם משותף תאילנדי/אוסטרלי.