גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"כשאת עצמאית אין לך תקרת זכוכית. יש בזה סיפוק אדיר"

לימור גולן ● בת 40, נשואה ואם לשתיים מראשון לציון ● בעלים של "לימור גולן" - מוצרי בד לתינוקות, מסכות רב-פעמיות והדרכות תפירה ● "עבדתי בשיא עד הבוקר. זה בדיוק מה שכיף"

לימור גולן / צילום: פרטי
לימור גולן / צילום: פרטי

מאז שלימור גולן הקימה את העסק שלה, הוא עבר מספר גלגולים גם ללא קשר לקורונה, שהוסיפה ביקוש למוצר שקידמה המגפה. "מסכות הבד שאני תופרת צמחו מתוך צורך", היא מסבירה. "עוד לפני הקורונה לימדתי תפירה גם באינטרנט וגם באופן פרונטלי. יש לי קורס אינטרנטי והדרכות ביוטיוב. הכול התחיל לפני כ-שש שנים. אחרי שעבדתי כשכירה בחברה לשילוח בינלאומי, החלטתי לצאת לדרך עצמאית. הבת שלי בדיוק עלתה לכיתה א' ורציתי להיות יותר בבית בשבילה. במקביל, זיהיתי ביקוש צומח לעולם התפירה.

כשהתחלתי לתפור מוצרים לתינוקות, גיליתי שחסר המון ידע בעברית לאנשים שכמוני רק התחילו לתפור ומחפשים מידע. אפשר למצוא הרבה מידע באנגלית, ולי זה היה בסדר, אבל בהמון פורומים שהסתובבתי בהם דיברו על זה שמחפשים יותר חומרים בעברית".

את מדברת על מידע, אבל היום יש בכלל ביקוש לתפירה?
"יש ביקוש משוגע. אצלי זה התחיל ממש במקרה כשרציתי לתפור לבת שלי תחפושת. הצבתי לעצמי רף גבוה במיוחד. היא התחפשה לוונדר וומן ויצרתי לה משהו משלי. בהמשך, התחלתי כבר לייצר הדרכות בעברית, שלא האמנתי עד כמה הן יהפכו להיות ויראליות. זה היה כמו אש בשדה קוצים, ומאוד נהניתי מלעשות את זה. ידעתי שמעכשיו אני רוצה לעשות רק את זה". לצד ההדרכות גולן התמקדה (ומתמקדת גם היום), בתפירת מוצרים לתינוקות, בהם למשל מצעי פרמיום. ואז הגיעה הקורונה, ועמה הביקוש למסכות בד מעוצבות.

"כשפרצה המגפה בהתחלה כולם היו בהלם, אבל הרגשתי שאני אהיה בסדר. בערך כשבועיים אחרי שהבנו מה ההשלכות, הבנתי שיהיה צורך אדיר במסכות, והתחלתי לתפור אותן לילדות שלי. לקח לי קצת זמן לפתח את המסכות הייחודיות שלי. הנחתי שמסכות בד עלולות ללכת לאיבוד, אז יצרתי כאלו שלא רק שהן לא מכאיבות באוזניים, כי התמיכה היא בעורף, גם ניתן לתלות אותן אחרי השימוש על הצוואר כדי לשמור עליהן. הבנות שלי ובעלי היו שפני הניסיון בהתחלה, עד שהגעתי למידות הנכונות, לילדים ולמבוגרים. הן תפורות מבד איכותי - השכבה שנוגעת בפנים היא כותנה מצרית. הביקוש היה משוגע ועבדתי מסביב לשעון, מצאת החמה עד צאת הנשמה, והבית שלנו הפך לסוג של מפעל".

והביקוש לקורסים האינטרנטיים עלה בסגרים?
"כן, ולמעשה עוד לא חזרתי להדרכות פרונטליות. עד היום אני מעבירה רק הדרכות אינטרנטיות. הקורונה הקפיצה את העסק שלי לרמה אחרת לגמרי. בהמשך, הביקוש למסכות כמובן ירד, ובאחרונה הוא חזר, וגם חזרתי לפרסם אותן, אבל הוא עדיין לא מה שהוא היה בתחילת המגפה. אני חושבת שאנשים קצת התייאשו, וגם הממשלה קצת פספסה את המומנטום".

במבט לאחור, מבחינתך זה היה צעד נכון להפוך לעצמאית?
"אין ספק שיש לך הרבה יותר שקט נפשי כשאת שכירה, כי יש לך גב. אבל מבחינתי להיות עצמאית זה מהנה ומאתגר הרבה יותר. כשאת עצמאית אין לך תקרת זכוכית, ויש בזה סיפוק אדיר. גם כשאת עובדת קשה כמו שעבדתי בשיא הביקוש עד הבוקר - זה בדיוק מה שכיף בזה".